אני שותף לביקורת של סופר הילדים החרדי חיים ולדר על השתלחויותיו של שר האוצר,
יאיר לפיד, נגד מנהיגי הציבור הדתי בכנסת ישראל. אני שותף לביקורתו של הסופר על המדיניות הכלכלית של האוצר, כפי שבוטאה ב"יתד נאמן".
אינני שותף להחלטה של סופר ילדים ברוך כשרון, שבאבחת כמה מלים מיותרות החליט לעלות על שרטון, בו הוא משווה שחור על גבי נייר עיתון את שר האוצר יאיר לפיד לצורר האנושות, אדולף היטלר. השוואה מיותרת, שפגעה בביקורת הצודקת של הסופר ושל העיתון "יתד נאמן".
אני מצר על כך, שחיים ולדר סופר הילדים, שמעשיר בספרים ראויים להערכה רבה את ארון הספרים של רבבות ילדים בישראל, בעיקר ילדים חרדים, עשה את אשר אסור היה לעשות, וחבל שהעיתון "יתד נאמן", ביטאונה הליטאי של היהדות החרדית נתן במה למלים המצמררות, המקשרות בין נאצי לבין יאיר, בין היטלר לבין לפיד.
אני כמי שמבקר קשות את מדיניותו של יאיר לפיד טוען, שיש לפסול ולדחות על הסף כל אמירה או רמיזה, כי ישנם יסודות נאציים בדבריו של שר האוצר, יאיר לפיד.
אני מצר על כך, שהעיתון "יתד נאמן" לא הפעיל שיקול דעת ובקרה של מערכת עיתון אחראית, חבל שלא פסל מאמר שהוכתר תחת הכותרת : "שנאת נפש בלי חשבון".
אני שותף לדעה, שמה שעשה
נחום ברנע למחרת יום הזיכרון לשואה ולגבורה ב
ידיעות אחרונות כלפי כלל הציבור החרדי גובל בהסתה פרועה ופושעת, הראויה לכל גינוי. אך התשובה של סופר הילדים חיים ולדר ראויה לכל גינוי.
חבל שהעיתון "יתד נאמן" נתן במה לכל המלים המצמררות, המזכירות לנו פלנטה אחרת של מפלצות, המעלות באש ובגז מיליוני בני אדם.
העיתון "יתד נאמן" לא יכול להסתתר מאחורי המלים היפות של חופש הדעה. אני מקווה, שבשם חופש הדעה יפסול העיתון מתן פרסום לשיר תועבה המביע שמחה על מותה של גב' לאה רבין, אשת ראש הממשלה
יצחק רבין, המושר בגרון ניחר מפי מקהלות אוהדי קבוצת כדורגל אחת בעיר ירושלים.
אין מקום למילה נאצים בשיח הפוליטי בישראל, אין מקום לשירים המתמללים את הקריאות: "מוות לכל הערבים", ל"גרש את כל הערבים" וקריאה להמית חבר כנסת מסוים בכנסת ישראל.
שיח פוליטי אלים רווי אש עלול להיות מתורגם למציאות אלימה ומסוכנת. והוא כבר מתנחלת לה בפתחנו.
