|
|
לפיד. רק יכולת רטורית טובה [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
ניתן כעת להבין היטב את הקו המחבר בין נשיא ארצות הברית ובין שר אוצרנו היקר. יכולות רטוריות מבריקות, ותו לא. קושרים לעצמם את העיטורים הרבה לפני שהסוסים נולדו.
שמענו משר האוצר אתמול על מנהיגות, כנראה שאדון שר האוצר סבור שמנהיגות ניתנת באשראי, אבל לא.
מנהיגות וחזון נבחנים בדיעבד
מנהיגות לא נוצרת בהבל פה, מנהיגות נוצרת בעמל של שנים ונבחנת כאמור בדיעבד, וכל דיבור של הטירונים הפוליטיים שלנו על מנהיגות רק מערער לנו עוד יותר את האמון בשיקול הדעת שלהם.
גם חזון לא נבחן מראש, גם חזון נבחן בדיעבד, וכל עוד לא נבחן מפרספקטיבה של שנים הרי הוא סתם גיבוב של מילים אשר נשמעות יפה מאוד, אך התוכן שלהן מוטל בספק ענק.
התינוק ילך ואנו נישאר עם מים מעופשים?
כפי שאנו מבינים מהנאומים המפוצצים, אנו עוסקים בשפיכת המים המלוכלכים ובהצלת התינוק, אבל איש לא מספר לנו שייתכן שהתוצאות תהיינה הפוכות לגמרי, התינוק ילך ואנו נישאר עם מים מעופשים.
אין התמודדות עם כוחות המשק החזקים, כי חוששים משביתות. אין התמודדות אמיתית עם סקטורים חזקים, כי מעדיפים לישון בשקט. ההחלטות פוגעות בעיקר בכסף הפנוי של הציבור. אותו כסף המשמש בעיקר לחיסכון לדיור. ההשלכות של ההחלטות עלולות להחריף משמעותית את בעיית הדיור, להקטין עוד יותר את הכנסות המדינה ממיסים, באופן ששכר הגזירות ייצא בהפסדן, והגרעון בתקציב יגדל עוד יותר במקום לקטון, בעוד שכל שאר הבעיות רק תחרפנה.
אדני הכלכלה - ביטחון ואמונה
כל שרואים אנו, שכבוד השר בפאניקה, שומר על ישבנו על-מנת שתרחישי אימה שציירו לו הפקידים לא יקרו ב"משמרת שלו", פאניקת המשמרות.
במוקד שלה, כלכלה איננה מיסים ואיננה תקציב, איננה עבודה ואיננה בטלה, אלא מכלול רב-מימדי של פרמטרים, אשר במוקדם שני אדנים מרכזיים, ביטחון ואמונה, ומה שנראה אתמול, זה כמעט הכל פרט לביטחון ואמונה.
כאשר בכירי המשק אינם מקרינים ביטחון ואינם מקרינים אמונה, אלא מפזרים מילים עקרות וחלולות על "מנהיגות" ו"חזון", תוך שהם חוזרים בדיוק על השגיאות שראו במערכת ומינפו אותן לצורך בחירתם, באמצעות "פוליטיקה חדשה", אין לנו אלא להסיק שכישוריהם מאוד-מאוד לא מספקים, ובפועל הם ממשיכים וימשיכו במסע הבחירות שלהם, כי זה הדבר היחיד שיודעים הם לעשות, תוך שהם מהווים כלי משחק בידי הפקידים הכפופים להם לכאורה.
את חוסר הביטחון וחוסר האמונה הללו רואים בעיקר המשקיעים הפוטנציאליים - וכאן טמונה הסכנה הגדולה ביותר למשק.
רק, לכאורה, לפי שעה
