בית חכם או בית מעוצב

לאחרונה נחשף לתקשורת ולציבור פרויקט חדש מפס יצור חברות ההיי-טק המצליחות ברובן של משפחת ורדי. הפרויקט כך פורסם, נועד להביא בשורה מהפכנית לתחום המוצרים הנקרא "הבית החכם" המדשדש מזה עשור ולא מצליח להפוך לשוק כלכלי ממשי- וליצור שוק זה מחדש. העיתונות הכלכלית היומית מלאה בעקבות החשיפה כתבות כפולות עמודים על בשורת הבית החכם ועל כך שאולי ד"ר יוסי ורדי, אריק ורדי והשותפים שוב יעשו זאת, והמוצר שפיתחו בסתר יהפוך לפריט חובה בכל בית. הנכד יכוון מן המחשב הביתי בסלון את הטמפרטורה בדירת הסבא שלמעלה ועוד ועוד.

אולם, בחינה מדוקדקת יותר של הגישה בה הציעה החברה החדשה לגלות מחדש את שוק הבית החכם מראה כי יתכן שהיא "עוד מאותו הדבר" ולכן לא תיצור מחדש את השוק הזה.

מזה כעשור מנסות ענקיות יצרני הצריכה בעולם לפתור את בעיית הבית החכם באמצעות שילוב שלושה מתקנים טכניים: מתקן ממוחשב שיהיה שלט משוכלל של הבית, חיישנים משוכללים שמוסתרים באביזרים בבית ותקשורת בניהם. רוב החברות שהבולטות בהן הן פיליפס ול.ג. מנסות שוב ושוב ללכת על שילוב יקר בין שלושת הרכיבים. הן נכשלות כתוצאה מן המיצוב היקר של השילוב שוב ושוב במבחן השוק. חברות אחרות פועלות בשיטת "אז ניסיתי". חברות אלו משלחות ולעיתים בקצב מהיר רעיונות קונספטואליים לשוק שברובן הגדול לא תופסים. הבולטות הן החברות האירופאיות סימנס ופיליפס.

הבעיה המסורתית של חברות אלו, שבגללן הם גם לא מצליחות מזה כעשור לפתח פלח שוק משמעותי שנקרא בית חכם, הוא באמונה מיסטית כמעט של ההנהלה במחלקת העיצוב התעשייתי. למנכ"ל, שהתמחה בדרך כלל בכלכלה, נראה פעמים רבות כי רכש של מעצב תעשייתי יקר יביא לו את העלייה המיוחלת במניות - והבונוס האישי שבעקבותיו. סטריאוטיפ זה טוב לשוק המכוניות, ולא עובד תמיד בשוק המקררים. כך אנו רואים מקרר יקר עם אינטרנט, של חברת סמסונג, שהוסר מן המדפים חיש קל, בעולם כמו גם בישראל, והשקע של האינטרנט הפך במקררים שנוצקו לבר משקאות בלית ברירה.

רק חברות מעטות וגדולות, לרוב לא בתחום מוצרי הצריכה, מעסיקות יועצים ממדעי ההתנהגות. לו היו יועצים אלו מועסקים למשל בפרויקט הבית החכם הם היו מגלים, כי הצרכן רוצה כי הסיסמא השיווקית החלולה בינתיים של "בית חכם" הייתה מתמלאת בתוכן טכנולוגי על-פי ערכים כלליים של צרכן בעידן ההיי-טק כמו: אנושיות, פונקציונאליות, טבעיות ופשטות. כלומר, הצרכן רוצה בעידן זה שבית חכם יתנהג בדיוק כמו מקרר משוכלל כיום כאשר הוא סוגר אותו: בלי מחשבים מיותרים ועם חיישנים בתוך החפץ שכבר קיים בבית. המקרר יודע כי אם מילאת אותו- צריך קירור נוסף. ליתר ביטחון גם יש כפתור כזה. הצרכן לא רוצה מקרר עם אינטרנט עליו. זה לא טבעי עבורו כיום. הוא רוצה כי על המקרר יהיו דברים אישים- פנימיים. תמונה יפה של בן משפחה או נוף, קישוט יפה.

המעצבים התעשייתיים שמודעים ברובם לערכים האלו, עושים לאחרונה את הטעות ההפוכה לקודמת שהם עשו בתחום. הם מנסים ליצור חיישנים כבדים ויקרים בתוך חפצים מוכרים, כדי שיהפכו אותם למסתגלים לדרישתם המשתנה בצורה טבעית לכאורה. כך אנו שומעים על מעצבים תעשייתיים שמציעים לאחרונה כי קרן לייזר בתוך כיסא שתרגיש את רצונותיך, היא הפתרון להפיכת הכיסא האהוב והמרופט שירשת, למצב הרוח הנוכחי. גם פתרונות הלייזר הקיימים אותם מציעים המעצבים התעשייתיים כיום הם יקרים מדי, או שעדיין לא מתאימים לשימוש בכל דירה.

כל יועץ בעל רקע אקדמי סביר ומעודכן בתחום מדעי ההתנהגות היה יודע לייעץ למנהל חברת מוצרי הצריכה כי הפתרון קיים זה מכבר על מדפי הטכנולוגיה, ועל המעצב התעשייתי להתאים אותו פונקציונאלית לדרישה, ולא ללהטט בדגמים ניסיוניים מבריקים. דגמים העולים לחברה הון.

חיישני אינפרא אדום זעירים, היכולים לחוש את תחושות המשתמש ולתת פלט ממוחשב ברור וחד משמעי בהתאם, ידועים זה מכבר ומשמשים לטיפול בפסיכולוגיה הרפואית. חיישנים אלו יכולים להיות מוטמעים בקלות ברהיטי הבית הקיימים ומוצרי הצריכה שבו. הפעלתם יכולה להיות פשוטה טבעית וזולה.

כך שאין כל צורך לקנות שלט ממוחשב נוסף לבית כדי שיהיה "חכם" בעלות ג'יפ יפני ממוצע, כאשר במחיר של דולרים בודדים אפשר להוסיף אותו חיישן לשלט של הטלוויזיה יחד עם צריבת תוכנה מתאימה בו. סביר להציע כורסא במחיר גבוה בכמה עשרות שקלים, עם חיישן שחבוי בידית שלה, ויכול לשדר לסרט הטלוויזיה פקודה להתאמה לתחושותיו, להגביר שערני, להחליש שנרדם ועוד.

הישראלי הממוצע כמו גם אזרחי העולם אם כי בצורה קצת יותר מוקצנת ממנו, יודע כבר שטלפון סלולרי הוא כלי הזמין ביותר בקרבתו שאפשר לתפעל איתו דברים. עד עכשיו זה עובד חצי חכם. האזרח/ית אומר/ת למישהו או מישהי בצד השני של הקו להדליק את הדוד כי אני בדרך. פתרונות טלפוניים להדלקה של דוד או מזגן בחיוג טלפוני למרות שכבר נמכרים מזה שנים עדיין לא הצליחו. זאת בדיוק מאותה הסיבה שאותה תיארתי קודם לכן. הם כבר יקרים מדי לרכישה ותפעול ונתפסים כפחות מדי פשוטים וטבעיים.

ניתן גם לנצל אוזנייה חדשה לסלולרי כמו של חברת מוטורולה ה"בלוטות" בדיוק לאותה מטרה אליה נוצרה ולשימוש נוסף- לבית חכם. שכן, זהו מתקן טלפון זול יחסית, לביש ולטווחים קרובים. את הטלפון הזה ניתן לנצל לבית חכם בדרך פשוטה, למשל בממשק קולי. אבל ניתן לנצל אותה למטרה נוספת. כממשק פשוט טבעי ואוטומטי לבית החכם. במחיר של כמה דולרים ניתן להוסיף בצידה הפנימי של האוזנייה את אותו חיישן האינפרה אדום שיחוש את תחושות המשתמש. הוא ישדר את תחושות המשתמש דרך הסלולר וישמש כשלט של הבית ונמצא ממילא בו, ודרך פרוטוקולים קיימים ומוכרים.

היצרניות הגלובליות מודעות לכך שהטלפון הסלולרי הוא כיוון הפתרון הנכון. אולם שוב, שבויות בקסם העיצוב כחזות הכל, גם כאן הן מציעות מוצרים הסובלים מעיצוב יתר ולכן גם יתומחרו בעלות יתר ושוב, לא יביאו להפיכת מכשיר כזה למוצר צריכה. כך למשל פרסמה החודש חטיבת הסלולר של חברת סימנס ידיעה על מתקן חישה סלולרי שיוכל להרגיש לראות ולשמוע, במקומך. מתקן זה יוכל למשל להיות מתקן התראה פשוט ולהחליף בכך את השירותים המסורבלים הקיימים כיום של מצלמות הווידאו, קווי הטלפון והמוקדים. אולם, עיצוב היתר של המוצר ומחירו, ימצבו אותו כנראה שוב בעיני הצרכן הממוצע כמוצר עתידני ולא פשוט וטבעי לשימוש כמו הטלפון בסלולרי ועזריו. וכך יישאר שוב כנראה המוצר על קירות חדר העיצוב.

לסיכום, ניסיון העבר מלמד כי התחרות הכלכלית המתמדת והעיקשת בין חברות הענק, מוליכה אותן תמיד לפתרון של עיצוב ולא של טכנולוגיה; לכל החברות טכנולוגיה דומה בתחום מוצרי הצריכה ולעיתים אף מדובר באותו מוצר בדיוק שמשווק במותגים שונים. כדי להשיג יתרון הן רוכשות במחירי עתק מעצבים תעשייתיים יוקרתיים ונחשבים. מעצבים אלו מציעים למשל בתחום הבית החכם מגדלי בבל טכנולוגיים שהסיכוי שם יהפכו לדבר הבא אפסי מתחילתו.

לו היו מנהלי חברות הצריכה מעסיקות גם יועצים מתחומים אחרים הם היו מגלות כי לפחות בתחום "הבית העתידני החכם" המפתח אינו נמצא "מתחת לפנס" של העיצוב התעשייתי. נראה כי כדי ליצור שוק כזה, צריך לחפש את המפתח מתחת לפנס של קטלוגים באלקטרוניקה, למשל רפואית. ליצרנים עשוי אז להתברר כי במחיר של שנת העסקת מעצב תעשייתי הם כבר היו יכולים להביא אב טיפוס מוצר לשוק. אבל במצב שבו התחרות בורסאית היא תמידית ואכזרית, לא מעיזים בדרך כלל המנהלים לקחת סיכון אישי, ולהיכנס לשוק הבית החכם באסטרטגיה שונה. כתוצאה, הם נותרים לרוב, שוב, עם הוצאה כבדה... ושוב... מחוץ לשוק הזה.

_________________________

ד"ר ניצן יניב הוא מרצה בחוג למנהל עסקים בשלוחת אוניברסיטת דרבי בישראל

מחקר שערך ד"ר יניב יחד עם חברת סלקום ועסק גם בנושא הבית החכם, פורסם בגיליון האחרון של כתב העת המדעי סיינטיפיק אמריקן-ישראל.