תשובה למאמרו של א.ב. יהושע "מיהו ציוני?", הארץ מיום 14.5.13: הסופר א.ב. יהושע משקף במידה רבה בכתיבתו תפיסות מקובלות, הגם שהן אנומאליות מבחינת המחשבה הלאומית והדמוקרטית, כפי שיוסבר בהמשך.
הוא צודק לכאורה שהמושג "ציוני" הינו מושג קל להגדרה: "ציוני הוא אדם שמבקש או תומך בהקמת של מדינה יהודית בארץ ישראל, שתהיה בעתיד מדינתו של העם היהודי. וזאת גם על-פי דברי הרצל " בבאזל הקמתי את מדינת היהודים",ומדגיש ש"מילת המפתח בהגדרה היא המדינה".
אולם כאן עולות שתי שאלות: האם שאפה הציונות מתחילתה להקמת מדינה? והאם שאף הרצל למדינת כל העם היהודי? התשובות לשאלות אלו מורכבות ממה שניתן להבין מאופן הצגת הדברים ע"י יהושע. כך למשל תוכנית באזל של הקונגרס הראשון אינה נסבה על מדינה. מאידך יש לזכור שהרצל הבחין בין יהודי המערב לבין יהודי מזרח אירופה כשתוכניתו נועדה להם ולא ליהודי צרפת, כפי שכתב מפורשות.
יהושע צודק בהגדרתו את ציוני כ"יהודי שתמך בהקמה של מדינה יהודית בארץ ישראל, ולאו-דווקא אדם שעלה בפועל לארץ".מכאן גם הבדיחה הידועה שציוני הוא יהודי האוסף כסף מיהודי שני כדי לשלוח יהודי שלישי לארץ. אגב, יש לשים לב שיהושע משתמש במונח "עלה" ולא היגר, אם כי המושג האחרון הוא הנכון, באשר "עלייה" היא של עולי הרגל הכרוכה בקדושה, אך הציונות ניכסה לצרכיה מושג זה.
צודק א.ב יהושע כשטוען שהיו חזונות שונים למהות הציונות, אבל טענתו ש"הציונות איננה אידיאולוגיה", כנראה לא הייתה ידועה לפרופ' גדעון שמעוני שכתב ספר בשם "האידיאולוגיה הציונית" (הוצאת מאגנס, תשס"ג).
בהמשך נכנס יהושע לשדה מוקשים מושגי (עם רבים מאוד מאזרחינו) בהגדירו את הציוני מאז הקמת המדינה כ"אדם המקבל את העיקרון שמדינת ישראל איננה שייכת אך ורק לאזרחיה אלא לעם היהודי כולו, והביטוי המעשי המחייב לכך הוא חוק השבות".
אולם חוק השבות שהיה למעשה הצהרה מובנת מאוד על-רקע מלחמת העולם השנייה, מאפשר את אזרחותם ה"אוטומטית" של יהודים בישראל מתוקף שיבה בהתאם לחוק האזרחות. אולם למרבה הפלא גם אזרחים שנולדו בארץ ואף טרם קום המדינה, נתפסים כיהודים שאזרחותם היא מתוקף שבות ולא ישיבה !(
אמנון רובינשטיין טוען שזה שונה בשנת 1980,זו סוגיה בפני עצמה שאינה משנה את הפליאה עד לשנת 1980!).
האם מכיר א.ב. יהושע עוד מודל של מדינת לאום שהאזרחות ניתנת (ללאום ההגמוניאלי) אך ורק מתוך שיבה ולא ישיבה? בהמשך טוען יהושע ש"את ענייני המדינה מנהלים (ההדגשה שלי-י.ב) אך ורק אזרחיה מחזיקי תעודת זיהוי ישראלית, בהם 80% יהודים ו-20% פלשתינים ישראלים ואחרים".
טענה זו משוללת יסוד מהסיבות הבאות: ראשית היא מתעלמת מגופים ציונים אכסטריטוריאלים הפועלים בישראל:מחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית, קרן היסוד, קק"ל ועוד. שנית, טענה זו מתעלמת משוליותם הפוליטית של האזרחים הערבים - פלשתינים בכל מה שקשור לממשלה ,לקואליציה ואף לכנסת, כמו גם מההדרה והקיפוח התקציבי לאורך שנים, שלא לציין נחיתות מבחינת יכולת הניעות הסוציו-כלכליות בכלל ובביורוקרטיה הציבורית בפרט.
מעבר לכל, לא ברורה ההצדקה לציונות לאחר שהושגה הקמת המדינה. הדבר דומה למי שבנו פיגומים לתמיכת בניית מבנה ומתעקשים לגור על הפיגומים ולהחרים הבניין במקום להסיר הפיגומים. הרי יהושע בעצמו גורס שה"ציונות איננה מילה שבאה להחליף את המילים פטריוטיות, חלוציות, אנושיות או אהבת מולדת (פטריוטיות גם היא-י.ב.), שנמצאות גם בשפות האחרות".
להצדקת הציונות האנכרוניסטית שלו הוא מסביר ש"חוק זה הוא בעצם התנאי המוסרי של אומות העולם להקמת מדינת ישראל". אולם הסבר זה מתעלם ממשמעותה הדמוקרטית של המדינה לפי תוכנית החלוקה, ומעבר לכך הוא מעגן מציאות פוליטית אנומאלית ואף מסוכנת.
יהושע מסביר שהחלטת האו"ם "הייתה בתנאי שהמדינה היהודית לא תהיה מדינה ליישוב הקטן של 600 אלף הישראלים שחיו בה באותה העת, אלא תהיה מדינה שתוכל לפתור את מצוקת כל היהודים בעולם ותאפשר לכל יהודי בעולם למצוא בה בית. ואכן, האם מוסרי הוא, שמאות אלפי היהודים שעלו לישראל על סמך חוק השבות ייסגרו אחריהם את הדלת שדרכם נכנסו?".
אולם הצגת הדברים צריכה להיות שונה: ראשית פתיחת השערים הייתה רלוונטית לא רק לישראל אלא גם לארצות הגירה אחרות. שנית, לא כל יהודי מעצם היותו יהודי הינו בהכרח ציוניי וראוי שיהיה ישראלי בהליך "אוטומטי" של מתן אזרחות. מדוע שלא כל המהגרים לישראל יתבעו לשבת בה מספר שנים, לדעת את שפתה וחוקיה בטרם יהיו, קודם כל תושבים ואחר כך אזרחים? היכן עוד מקובלת אזרחות "אוטומטית" זו שאינה דורשת מהמתאזרח דבר?! לא רק זאת, מהו המסר שזה משדר לאזרחים הלא יהודים של ישראל? בסופו של דבר מדינה דמוקרטית ומדינת לאום היא של כל אזרחיה הטריטוריאליים!.
