על דמגוגיה והסתה

ההתפלות על עובדי הנמלים וחברת החשמל אינה המקרית. נכון שעובדי שני המגזרים הללו מרווחים, לכאורה, הרבה יותר מן המקובל ובכך הם מהווים מטרה לחיצים המורעלים של שרים ופקידי האוצר הבכירים. הניגוח באה להסיט את הדיון הציבורי מההפקרות הנוראה של הממשלה הקודמת אשר הותירה בור של 40 מיליארדים ואלי אף יותר.

הביקורת הקשה על המדיניות הכלכלית ה"נכונה" שהובילה את ישראל לגרעון עתק בשנה האחרונה של קיום הממשלה הקודמת בראשות נתניהו-שטייניץ-כץ ודומיהם, אינה ערבה לאוזניהם, בשלון המעטה. אז איך מסיטים את הדיון במחדל הכלכלי? מסיתים נגד עובדי הנמל וחברת החשמל. זה קל, זה נוח, זה תופס כותרות ענק, זה מצטלם טוב. "המצילים" והמושיעים של הכלכלה מצאו את מקור הכסף לכיסוי השוד של הקופה. אלא שזהו ניסיון נואל, בזוי וגס.

אין ויכוח שמהשכורות של חלק מעובדי הנמלים וחברת החשמל נראה כמופרז, לא במקומו, ולא פחות מכך, מנקר עיניים. אלא שיש כאן כסות ואחיזת עיניים של הציבור. עובדי הנמלים וחברת החשמל המקבלים משכורות שמנות לא קבעו לעצמם את המשכורת, לא גנבו מהקופה הציבורית, לא עשו דין לעצמם. מי שאישר את כל החגיגה הזו היו שרי האוצר לדורותיהם, שרים אחרים ומאכערים מקורבים לשלטון. כל החוזים שנחתמו וכל ההסכמים שנחתמו בין עובדי הנמלים וחברת החשמל לבין המדינה, נעשו כחוק. ויש סיבה לכך: בשני המקומות הללו, אם כי גם המקומות רבים אחרים, מקבלי המשכורות הגבוהות מאוד הם חיל החלוץ הפוליטי של השרים אשר אישרו את משכורות העתק ופקידיהם. הם קבלני הקולות, הם המביאים והמוצאים של הפוליטיקאים, לכן הם מקבלים את התמורה.

ראשי הרשויות המקומיות, בחלקם הגדול, משתייכים פוליטית למפלגה זו או אחרת. מי שיבחן את המשכורות של בכירי האגפים השונים ברשויות המקומיות, מנהלי מחלקות וכד', ימצא שאלה מרוויחים משכורת שאינן נופלות בהרבה מאלה של אותם עובדי נמלים וחברת החשמל. גם משכורות אלה אושרו כדין על-ידי פקידי האוצר. מובן שלא כל עובדי הרשויות המקומיות מרוויחים משכורת עתק אלא שההפך הוא הנכון: משכורותיהם נמוכות מאוד והן מגרדות את שכר המינימום. אז מדוע לא מדברים על אותו מיעוט המקבל משכורת דמיוניות? כי גם הם משת"פים של שרים ופוליטיקאים בכירים אחרים.

יבדקו הרשויות המוסמכות מה גובה משכורותיהם של בכירי בנק ישראל המטיפים על ריסון, על שמירה של מסגרת התקציב וכהנה מנטרות. הם עצמם מרוויחים משכורות עתק, מאושרות על-ידי נגיד הבנק ואפילו לא על-ידי האוצר. אז למה להם זה מגיע ולאחרים לא? מדוע הם יודעים לתקוף אחרים והם עצמם נהנים מהכנסות חודשיות שאחרים מרוויחים בשנה אחת?

ראוי שהציבור יבדוק את טבלאות השכר של בכירים בתעשיה הצבאית או התעשיה האוירית. המשכורת של אלה כפולות ומכופלות מאלה של עובדי הנמלים או חברת החשמל. מי אישר להם? ניחשתם נכון: משרד האוצר. מי יעז לתקוף את עובדי שתי התעשיות הללו כאשר ממוצע משכורותיהם מגיע לכדי 20 אלף שקל לחודש, קצת פחות מרפא"ל או יחדות סמך אחרות? יש להם נציגות בכנסת המסוגלת לחרוץ את דינם של שרים וחברי כנסת.

ומה קורה במערכת הבריאות ובמוסדות להשכלה גבוהה כאשר המדובר הבכירים? שוב משכורות עתק מאושרות וחוקיות לחלוטין. בהם לא יגעו.

ויש עוד מגזר הנהנה מחסינות בפני גילוי הכנסותיהם אף על-פי שהם עובדי ציבור: בכירי משרד האוצר. מי שיחפש נתונים מדויקים על משכורותיהם של בכיר האוצר המטילים עלינו גזירות וזועקים על קריסת המשק אם נקבל עוד כמה שקלים במשכורת, הכנסתם סמויה מן העין הציבורית. הייתכן שיש סיבה?

הרשימה עוד ארוכה אך דומה שהדוגמאות שלעיל מספיקות. ראשי המשק והכלכלה רוצים תחרות, רוצים פירוק מונופולים. עקרונית, זהו דבר מבורך אלא שאם נביט בטבלאות השכר של העובדים במגזר הפרטי נגלה תופעה מעניינת: מרבית העובדים אינם מרוויחים אלא שכר ממוצע. במקרים רבים מאוד ההכנסות מגוחכות. לא בכדי ישנם זוגות רבים שאינם מסיימים את החודש למרות ששני שני הזוג עובדים. קחו קופאיות, עובדי קבלן, עובדים בתעשיה , בחינוך, בריאות. רוב מוחלט מרוויח שכר מינימום או שכר ממוצע.

כל ההתלהמות של שרים למיניהם לגבי עובדי הנמלים וחברת החשמל אינה אלא מטרות פוליטיות בלבד. כל המתלהמים למיניהם מרוויחים שכר גבוה מאוד ובתוספת כל מנעמי השלטון למיניהם, הם חיים טוב מאוד. לאחרים הם מטיפים להדק את החגורה.

הדברים הבאים ייראו אולי פופוליסטיים או דמגוגיים אך בעיני הם הסימן לנתק שבין ההנהגה לבין העם. אינני סבור שראש ממשלה צריך לחיות בצריף ובתנאי צנע. יחד עם זאת, למקרא דוח הוצאותיה של משפחת נתניהו עבור אחזקת שני בתים פרטיים, המיטה המעופפת, גלידה וחומרי איפור, עולה השאלה האם באמת אזרחי ישראל ורווחתם הכלכלית עומדים בראש סדר העדיפויות של הנהגת ישראל?