לשקר אין רגליים

לפני מספר שנים ישבתי בהרצאה מלומדת באחד הכנסים החשובים ביותר בעולם הרפואה, והאזנתי בקשב רב. המרצה פיתח נושא מיוחד שבו יש לקבוצת מחקר ישראלית נוכחות רבה, ובמחי יד ביטל הלה את כל המידע שפורסם על-ידי אותה קבוצה כבלתי מהימן. מתברר כי לשקר אין רגליים, וכי אותה קבוצת מחקר נוהגת להשמיט ממאגר המידע את שלא עולה בקנה אחד עם התיאוריה.

לפני מספר שבועות התבשרנו כי תלמידי מדינת ישראל קפצו כיתה, מן הדרג הנמוך של המדינות, אל דרג הביניים, בכל האמור במבחני מתמטיקה. השקר זעק לשמיים. כיצד זה תוכל אוכלוסייה שלמה לשפר את הישגיה? האם קיבלו כל המורים למתמטיקה מנת משכל נוספת? האם טופטפו לממרח השוקולד שבין פרוסות הלחם טיפות שכל? האם בוטל הרעש בכתות? האם מספר הילדים בכיתה הצטמצם? האם יחס ההורים למקצוע המאוס השתנה לטובה? האם הוזרם חמצן נוסף לכתות בשעת המבחן, אולי קיבלו הילדים סמי מרץ?

הבל ורעות רוח, שום דבר לא השתנה.

ומה כן השתנה? דוח המועצה למען הילד שנת 2002 בראשות דוקטור קדמן, מראה לנו בדיוק רב מה השתנה. בדוח הזה ישנו פילוח אוכלוסיית הילדים לפי דת, מיקום, צריכת תקציבי רווחה, והצלחה במבחנים. מכיוון שארבעים אחוז מילדי ישראל מתחת לגיל עשר הינם ערבים אשר לומדים ברובם המכריע במערכת חינוך דוברת ערבית, אין קושי מתודולוגי לעשות פילוח שכזה. והרי זה פלא. יש הקבלה מוחלטת בין ישוב ערבי, מספר ילדים למשפחה, חד-הורית או רב-הורית, צריכת תקציבי רווחה וכישלון מוחץ במבחנים מכל הסוגים. הסטטיסטיקה לא משקרת, וכאשר שלושים אחוז מן האוכלוסייה משיגה הישגים המצויים מתחת לאחוזון החמישי בעולם, הממוצע הכללי יורד לרמת העולם השלישי.

מה עשה אם כך משרד החינוך? הרי את הילודה הענקית בישובים הערבים לא יוכל לצמצם. את רמת המורים באוכלוסייה ענקית שכזו לא יוכל להעלות. את הורי התלמידים (שגם הם תוצרי אותה מערכת) לא יוכל לשנות. את אוניברסיטת בוסטון אשר מריצה את המבחנים הללו בקפדנות אמריקנית של ניו-אינגלנד לא יוכלו לרמות. אם כך, עמדו והשמיטו את כל אותן אוכלוסיות לא רצויות, וכך מימשו הלכה למעשה את תורת ההינתקות, יוקרה ושמחה בבית שרת החינוך, תומכת נלהבת של ההינתקות.

יתר על כן, ההישגים של תלמידי ישראל הערבים דומים להפליא להישגים של מדינות ורשויות של שכנינו. הרשות הפלשתינית, מצריים וירדן. רוצה לומר, מבחינה של הישגים יש בקירבנו שתי מדינות: היהודית והערבית. וחלוקת הארץ, גם אם לא בוצעה מבחינה פוליטית, היא ברורה לחלוטין מבחינה אקדמית.

אין בדברים אלו שום אמירה גזענית. אותו דוח קדמן מראה בבירור כי תלמידים ערבים אשר לומדים בחינוך היהודי זוכים להישגים מקבילים לעמיתיהם לספסל הלימודים. אין גם הבדל משמעותי בין יהודים לערבים נוצרים, או בין יהודים לדרוזים. לשקר, אם כך, אין רגליים. ילדי מדינת ישראל, נשארו בממוצע, מעוטי הישגים כשהיו. אלא שהמוח היהודי התחכם לסטטיסטיקה, והצליח לשכנע את האמריקנים הפתאים לפרסם את השקר.

מאידך, אם הפילוח יעשה עד תומו, השמטה של ארבעים אחוז, ולא עשרים אחוז, אזי יעלה הדירוג של התלמידים הישראלים לעשיריה הראשונה, ובזה תוכל שרת החינוך להתברך באמת, ולא בשקר.

מה ניתן אם כך לעשות? יפי הנפש שבינינו יאמרו כי השקר המוסכם הינו עדות מוחצת לקיפוח המתמשך של האוכלוסייה הערבית, וכי שומה על מדינת ישראל היהודית להעביר את כל המשאבים הנחוצים אל האוכלוסייה החלשה.

ההגיוניים שבינינו יאמרו, שמכיוון שהאוכלוסייה היהודית בישראל
מסבסדת כבר עתה כל ילד ערבי בשלושת אלפים דולר בממוצע, ומקבלת פרי-באושים אקדמי, הרי שכל שקל נוסף שיושקע במערכת הערבית הוא זריקת כסף טוב אחרי כסף רע, למעמקי באר ללא תחתית.

במבט רחב יותר ניתן לומר, כי שקר מבחני הטימס ושקר השיפור בתוצאותיו בו התברכה שרת החינוך והמנכ"לית ירום הודה, אינם אלא סימפטום לתרבות האשלייה העצמית של מדינת ישראל. שקר ההינתקות שאיננה מנתקת, שקר המזרח התיכון החדש שנשאר מזרח תיכון ישן. שקר השלום עם מצרים שבו מצרים משלחת בנו מרצחים חמושים, ומאמנת רוצחים נוספים במסווה של שוטרים. שקר ההלקאה עצמית על קיפוח הערבים, בעוד הם מנהלים מסע של שיסוף-גרונות נגד היהודים.

הגיעה העת שמדינת ישראל תכיר בעובדות כהוויתן, שהיא איננה חלק מן המזרח התיכון הערבי-מוסלמי. שהיא מדינת תרבות ההגיון המתמטי-תלמודי-מעשי-חושב-מגשים השקועה בלית ברירה בלב אוכלוסייה העוינת את כל התרבות המערבית, שהיא נושאת הדגל שלה. כי אזרחיה הערבים אינם, רובם ככולם אלא זרים, גם תרבותית, גם הישגית, וגם ערכית.

מה לעשות עם הזרות הזו? זו כבר שאלה אחרת.