האם חל שיפור במצבם של חושפי השחיתות?

המעיין בדוח שהוציא לאחרונה מבקר המדינה בכובעו כנציב תלונות הציבור יכול להגיע למסקנה כי מצבם של חושפי השחיתות השתפר. הדוח שמסכם את פועלו של הנציב בשנת 2012 מעלה כי חלה ירידה דרסטית במספר התלונות על מעשי שחיתות, מ-68 תלונות ב-2010 ל-43 ב 2012 , דהיינו ירידה של 37% בשנתיים. גם יתר הנתונים שפירסם נציב תלונות הציבור ובהם מספר מבקרי הפנים שהגישו תלונות ומספר צווי הגנה שזה הוציא מצביעים על ירידה (ראה טבלה 1).

אך לא רק במספר התלונות שהגישו חושפי שחיתויות נמצאה ירידה, אלא גם במספר התלונות שנמצאו על-ידי הנציב כמוצדקות פחת. ואם לא די בכך אזי גם שיעור התלונות המוצדקות מתוך סך התלונות נמצא בירידה, כך בשנתיים האחרונות פחת שיעור זה בכ 60%, מ 23.5% בשנת 2010 ל 9.3% בשנת 2012 (ראה טבלה 2).

תמונה זו של ירידה במספר תלונות של חושפי שחיתויות עולה גם מדיווחים של הגופים המבוקרים. בשנת 2007 תוקן החוק לעידוד טוהר המידות בשירות המדינה, התשנ"ב-1992 ובו נקבע כי גופי ציבור אשר קיבלו תלונות שעניינם שחיתות או פגיעה אחרת בטוהר מידות ידווחו על כך אחת לשנה לנציב תלונות הציבור, ואילו זה יפרסם נתונים אלה בדוחותיו השנתיים. עיון בדוח נציב תלונות לשנת 2012 שהתפרסם כאמור לאחרונה מעלה כי מספר התלונות המדווחות נמוך, מה שגרם לנציב להלין כי" מאז תוקן החוק התקבלו בנציבות תלונות הציבור דיווחים מעטים מאוד לפי החוק על תעודות ממצאים שנמסרו לחושפי שחיתות".

מקור נוסף המצביע לכאורה על ירידה במספר מקרי חשיפת שחיתות הוא מספר פסקי הדין שהתקבלו בתובענות שהגישו עובדים מכוח חוק ההגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז-1997. בשנת 2008 תוקן חוק זה כך שהוא מקנה הגנה לעובדים, גם כאלה שאינם עובדי ציבור, שחשפו עבירות על החוק והמעביד פגע בגין זאת בענייני עבודתם. חיפוש במאגר המשפטי (חיפוש הערך: "חוק הגנת עובדים - הגנה על מתלונן" במאגר נבו) מעלה כי עד כה התקבלו מכוח עילה זו החלטות ב-6 תובענות, כאשר ל-2 מהם ניתנה החלטה בשנת 2009, ל-3 בשנת 2010 ורק ל-1 בשנת 2011.

לכאורה, הן נתוני נציב תלונות הציבור והן הנתונים על מספר פסקי הדין שניתנו מצביעים על תמונה ורודה, לפיה לא זו בלבד שמספר חושפי השחיתויות, שמטבע הדברים חשופים להתנכלות מצד המעביד, נמוך אלא הוא נמצא במגמת ירידה. האומנם?

קשה להשיב לשאלה זו בוודאות, והרי אין גורם שחושף או מרכז נתונים על חושפי שחיתויות. מכיוון שכך המקור היחיד הקיים הוא הערכות, כמו זו שפירסמה בשנת 2009 לשכת המבקרים הפנימיים ישראל לפיה "ישנם 800 חושפי שחיתויות שעוד לא מצאו עבודה". מעבר לכך כל שנותר, כדי להעריך האם באמת מצבם של חושפי השחיתויות בישראל במגמת שיפור, הוא להתבונן במדדים שונים היכולים באופן מסוים להעיד על רמת התקינות השלטונית והכלכלית בישראל. המדד העיקרי הקיים בתחום השחיתות המשווה בין מדינות הוא מדד השחיתות הנתפשת שמפרסם כל שנה ארגון שקיפות בינ"ל (שב"יל). ניתן לראות כי למרות שבשנתיים האחרונות אין שינוי מהותי בציון האבסולוטי של ישראל, קיימת מגמת ירידה במיקומה ביחס למדינות אחרות.

מדד נוסף הוא מדד ה"שליטה בשחיתות" שמפרסם הבנק העולמי, המראה כי בישראל קיימת מגמת ירידה איטית לאורך השנים: (ראו טבלה 4)

גם מדד ה"חופש משחיתות" שמפרסם ה- Heritage Foundation , מראה כי בישראל לא ניכר שינוי בשנים האחרונות: (ראו טבלה 5).

כפי שניתן לראות, מצבה של ישראל בשנים האחרונות לא השתפר בהכרח. תספורות, מאבקים על משאבי הגז וטבע, עבירות ומעשי שחיתות של עובדים ונבחרי ציבור, משפטים שנערכים נגד ראשי המדינה לשעבר, כל אלה מצביעים על כי יתכן ולמרות הכל המנהל הציבורי אינו חף מפגמים, ומכאן שייתכן מאד שמצבם של חושפי השחיתויות אינו, כפי שניתן להתרשם מדוח נציב תלונות הציבור, בכי טוב. ואולי הנתונים מדוח נציב תלונות הציבור מעידים יותר מכול על כי הטיפול בחושפי שחיתויות אינו אפקטיבי.

לכל הדעות, למרות פעולות החקיקה שנעשו, לא עלה עד כה בידי המחוקק לספק למרתיעים בשער הגנה ראויה, ואך גם על זאת הלין נציב תלונות הציבור הנזכר, "למרות תרומתם הרבה של חושפי השחיתות לגילוי השחיתות הציבורית ולמיגורה, הניסיון המצטבר בטיפול בתלונות של עובדים אלה מלמד כי לא נעשה די בתחום ההגנה עליהם, הן בתחום החקיקה והן מבחינת שינוי התפיסה החברתית-תרבותית לגבי אותם עובדים". יש לפעול לחזק את מעמדם וההגנה על חושפי שחיתויות.