אני מברך את שר החינוך שי פירון, שדרש כי בהסכם הקואליציוני יוכנס סעיף, לפיו תוך שנתיים תיעלם התופעה של מורי קבלן. קודמו בתפקיד, השר גדעון סער, הביע במלל נמלץ את נחישותו בצורך לצמצם את התופעה, אך בפועל התופעה של מורי קבלן הכפילה את עצמה בתקופת כהונתו.

אני מקווה, ששר החינוך יוכיח, כי קיימת פוליטיקה חדשה, וידאג למימוש ההבטחה, שתביא מזור לאלפי מורים המצפים בכיליון עיניים למימוש ההבטחה.

אנחנו נמצאים לפני סיום שנת הלימודים. במחוז ירושלים פקדו את הכיתות כ-4,000 מורים, שהועסקו על-ידי חברת כוח אדם בגיבוי מלא גם של עיריית ירושלים. אותה צורת העסקה ואותו מספר מורים מועסקים גם במערכת החינוך בתל אביב.

תופעת מורי קבלן פקדה גם את העיר חיפה ומחוז הצפון במספרים מבהילים. מה שהיה לפני מספר שנים תופעה ננסית, זעיר פה וזעיר שם, קיבל תנופה מסוכנת המייצרת כל שנה מפלצת תעסוקתית מסוכנת בממדים של אלפי מורים. מפלצת תעסוקתית, שיש לה מימדים חינוכיים כושלים וצורת העסקה פוגענית. מכאיבה העובדה, שהמשק הישראלי מתרגל לנגע של קבלני כוח אדם, המעסיקים עובדים ללא תנאים סוציאליים כמו קרן פנסיה, ללא חופשה שנתית, ללא תשלום קבוע בחוק לימי מחלה וללא ביטחון תעסוקתי.

כשהנגע חודר למערכת החינוך, הוא מעלה על שרטון לא רק מערכת יחסי עבודה מעוותת, הוא גם נושא על גבו נדבכים פדגוגיים מעוותים. בפני אותו תלמיד ניצבים שני סוגי מורים וסוג אחד מאופיין במורה מושפל. מורה, שבחודש תשרי, חודש החגים, מקבל משכורת רק עבור שבוע עד 10 ימי עבודה. בחופשת פסח או חופשת הקיץ, הוא אינו מקבל שכר כיתר המורים.

תופעת עַבְדֵי כוח אדם במערכת החינוך, אינה עומדת על סדר היום של הסתדרות המורים ולא של ארגון המורים. החרפה עטופה בשמות נוצצים של עמותות וקרנות, הרואות את עצמן כמחוייבות לקדם את מערכת החינוך. השמות הנוצצים הם למעשה כיסוי קוסמטי לפעולות של חברות כוח אדם.

הקרנות והעמותות מעסיקות מורים לעיתים גם תמורת 25 עד 35 שקלים לשעה. במקרים יוצא דופן, מדובר בסכום יותר גבוה. הצוות הניהולי של העמותות והקרנות, משריין לעצמו משכורות גבוהות. לעומתם, העובדים החינוכיים מועסקים בתנאים מחפירים. ברובם הם משולבים במערכת השעות של בתי-הספר ומוטלות עליהם כל החובות המוטלות על יתר המורים. עבודתם של עובדים אלו נכנסת לקטגוריה של חוגי העשרה במדעים, לשון עברית, מתמטיקה, אנגלית, מחשבים, תנועה, אומנות, הקניית שפה ועוד. המעסיקים מעדיפים לקרוא להם מדריכים ומתעלמים מכך שבפני התלמידים הם מוצגים כמורים.

קשה לקבל, שאנחנו עוברים לסדר היום, כשבמערכת החינוך יש כיום יותר למעלה מ-10,000 מורים, שאינם מקבלים משכורת בחודשי הקיץ ובתקופת החגים. אין להם קרן פנסיה, אין להם דמי מחלה והם מקבלים את שכרם רק על-פי חישוב השעות שלימדו בפועל.

הפצע הסרטני של עַבְדֵי(!!!) הוראה המשולבים במערכת החינוך התפשט בתקופת כהונתה של לימור ליבנת כשרת החינוך. תקופה בה היינו עדים לגל פיטורים של מורים. מכל תלמיד בישראל הופחתו שעות הוראה יקרות. את החלל הזה הצליחו למלא התארגנויות פרטיות, המבוססות על חישובים עסקיים של הפקת רווחים ולא של חישובים פדגוגיים.

קשה לקבל את העובדה המכאיבה, שבנגע הסרטני הזה לא טיפלה שרת החינוך יולי תמיר. יתרה מזאת, בתקופת כהונתה היינו עדים להתעצמותם של הקרנות והעמותות המעסיקות עַבְדֵי הוראה. וכאמור לעיל, היא גם הוחרפה בימי כהונתו של גדעון סער.

אני מקווה, שהשר שי פירון ישים קץ לחרפת העסקת מורים במערכת השעות הקבועה של בית-הספר שלא באמצעות משרד החינוך. ציבור מורים גדול מצפה שהשר שי פירון יממש את הבטחתו לביטול מוחלט של העסקת מורים באמצעות עמותות המנצלות מורים בתנאי שכר מחפירים. זו העסקה פוגענית גם במישוריות הפדגוגית.

קשה לקבל את העובדה המכאיבה, ששני ארגוני המורים אינם מעלים את הנושא של שילוב עַבְדֵי הוראה באמצעות הקרנות והעמותות, שהן למעשה כיסוי לתופעה של חברות קבלניות.

לתופעה של מורים המועסקים על-ידי חברות כוח אדם יש להתייחס בשני מישורים:

• במישוריות הפדגוגית: הפיקוח היחיד על הכשרתם של אותם עובדים והתאמתם למערכת החינוכית נתון בידי ראשי הקרנות והעמותות, ששיקוליהם מעוגנים במידה רבה בשיקולים כספיים של רווח והפסד;

• במישוריות המוסרית-ערכית: המערכת מעסיקה שני סוגי עובדים. כשלסוג אחד נמנים עובדי הוראה ללא תנאים סוציאליים ובשכר ירוד, כאשר מהיום למחר ניתן לפטרם.

המצמרר בכל הנושא העגום, שמשרד החינוך מממן חלק לא מבוטל מהכספים העומדים לרשות אותן קרנות ועמותות. במישוריות הכאובה של עובדים ללא תנאים סוציאליים, יש לכלול גם את מאות הסייעות בחינוך המיוחד, מורים באולפנים לעברית במתנ"סים, ששכרם משולם לפי שעת הוראה ללא תנאים סוציאליים ורבים מהם עובדים בהיקף של כמעט משרה מלאה ללא דמי מחלה, ללא שכר בימי חופשה... וקרן פנסיה זה בכלל מושג מעולם הדמיון.