הישראלים חוזרים לרכב ידני

הישראלים הוכיחו את עצמם בעבר כקונפורמיסטים למדי בבחירת הרכב בו הם ירצו לנסוע: מכונית משפחתית, ארבע דלתות, עם חלונות חשמליים ותיבת הילוכים אוטומטית. זה החל בערך מסוף שנות השמונים, אז הטעם הישראלי התקבע לו כמעט ולא חלו שינויים בדרישות אלו. מספר שנים אחורה, כאשר מסתכלים על מספר המכוניות בעלות הגיר הידני שנמכרו באותן השנים, מוצאים כמות רכבים אותה ניתן לספור על אצבעות כף יד אחת, ולעתים אפילו לא על כף יד אחת. לאחרונה, חל שינוי בטעם הנהגים הישראלים. יותר ויותר קונים בוחרים לחזור אל הגיר הידני, ומרכבים משפחתיים עוברים לרכבי מיני.

המהפכה הירוקה

למכוניות בעלות תיבת הילוכים ידנית יש לא מעט יתרונות על פני אחיותיהן האוטומטיות. מצד אחד, עלות רכישת רכבי ידני זולה בכ-20% לעומת רכישת רכב אוטומטי דומה. מצד שני היתרון הפיננסי ממשיך גם לאחר הרכישה: רכבים עם גיר ידני הם גם חסכוניים יותר בצריכת הדלק ולרוב גם בתחזוקה.

עם ההתייקרויות האחרונות, הצרכן הישראלי מוכן להתפשר ולעבור למכוניות יקרות פחות וחסכוניות יותר, גם אם בתמורה הוא נאלץ לחזור למוט ההילוכים הישן.

מלבד העלויות, לרכבים ידניים יש יתרונות נוספים: רכבים ידניים מזהמים פחות את האוויר. זו גם הסיבה לכך שרכבים אלו זכו להקלות מיסוי משמעותיות, אשר מאפשרות לרכוש רכבי מיני חדשים במחירים שלא נראו בארץ כבר שני עשורים - מחירים שהשתוו למחירי מכונית סופר מיני משומשת בת שלוש שנים. בפחות מ-60 אלף שקלים ניתן לרכוש היום מכונית מיני קומפקטית ועירונית. לאחרונה, כאשר האוצר הבחין בעלייה בביקוש, הוא אומנם החליט להוריד חלק מההטבות, אולם חלק מיבואניות הרכב החליטו לספוג את העלייה לאור הגידול במכירות.

עירוניות או לא להיות?

לא רק רכבי המיני זכו לתחיית הגרסאות הידניות שלהן. באירופה, הגרסאות הידניות היו במשך כל הזמן רכבים נפוצים ואהובים. לעומתם, בארה"ב גיר ידני נחשב לסוג של מאובן מתקופת הדינוזאורים שניתן לראותו במוזיאון, אולי. המצב בארץ היה מצב ביניים מוזר, מצב בו כמעט כל תלמידי הנהיגה למדו על רכבים ידניים, אולם כמעט כל הרכבים היו רכבים אוטומטיים.

השאלה הגדולה לגבי רכבים עם גיר ידני היא האם הם מתאימים לנהיגה עירונית פקוקה או לתנועה בכל רחבי הארץ? התשובה לכך אינה פשוטה. מחד-גיסא, נהיגה ידנית מאפשרת שליטה טובה יותר ברכב, מאידך-גיסא נהיגה ידנית דורשת, בדיוק בשל כך, מיומנות נהיגה גבוהה יותר. בנוסף, רכב ידני נוח פחות בתנאי פקקים ותנועה סואנת, אולם עד לפני כשנה מרבית הרכבים הידניים שנמכרו היו בקטגוריית המיני והסופר-מיני, רכבים המתאימים בעיקר לנהיגה עירונית בעיקר בגלל נפח המנוע.

לאחרונה החלו יבואניות הרכב לייבא סוגים שונים נוספים של רכבים בהנעה ידנית, ובכלל זה גם משפחתיות ואפילו ג'יפונים. אם ניתן לקנות רכב מיני-ידני ב-60 אלף שקל, הרי שניתן גם לקנות ג'יפון, למשל סקודה ייטי, ב-110 אלף שקלים.

הרכבים הידניים מספקים חווית נהיגה שלמה יותר, לטוב ולרע, ובעיקר חוסכים לנו הרבה מאוד כסף הן במעמד הרכישה והן בתחזוקה שוטפת ובצריכת דלק. בעידן בו כדי למלא טנק דלק רצוי לפתוח חסכון קצר מועד, לא פלא שהביקוש לרכבים מסוג זה עולה.