לזכותן של ההתנחלויות ביו"ש

בשבוע שעבר, הוא התעמת עם חברת הכנסת מהליכוד, ציפי חוטובלי, בכינוס שהתקיים באוניברסיטה העברית, שם הוא אמר כי "הכיבוש משחית. הוא משחית את החברה הישראלית, את צה"ל, את הצדק הישראלי, את התקשורת הישראלית, את התודעה הישראלית, את השפה הישראלית". הכיבוש אכן משחית אותנו. מספיק להסתובב בחברון, לראות איך מתייחסים החיילים לילדים ערבים קטנים, לראות את החשש שלהם בעיניים, את הלחץ. מספיק לראות את המריבות בין חקלאים יהודים וערבים ברחבי איו"ש. מספיק להיות הורה לילד קטן, שמבין שבעוד עשור או יותר, גם הבן שלו יתגייס לצה"ל.

כבוד השר בנט איננו טוען שרעיון ההיפרדות לשתי מדינות הוא לא נכון. הוא רק טוען שהיום הפתרון הזה הוא כבר לא ישים, ובלשונו: "הגיע למבוי סתום".

1. אני מחפש את העיתונאית סימה קדמון. איזה טור זועם על הוצאות העתק לחגיגות הנשיא. ביקורת כלשהי על מפגן החנופה המביך. ציוץ. משהו? אולי תצלום אוויר של בית הנשיא, המרכז האקדמי, חשבונית ההוצאות. לחינם אני מחפש. העיתון שפעם הייתה לו מדינה והיום יש לו שמעון פרס, שומר את ביקורתו רק לאלה שהוא חפץ ברעתם. הנה מקרה הבוחן שמלמד על התנהלותו הבזויה של "ידיעות". לא מינהל תקין מעניין אותו, אלא פגיעה במי שיש לו חשבון איתו והגנה על החוסים בצילו, גם אם עבריינים מורשעים. זוכרים בכמה כותרות נשטפנו באשר למיטה המעופפת, כמה חצאי אמיתות ותוכחות צבועות? תודה לאל שיש לנו נשיא המלמד אותנו פרק בהלכות פרופורציה תקשורתית.

מנהיגי הציונות לא רצו לגרש ערבים", הארץ מיום 17.6.13: למרות הכותרת (של המערכת?)' אין הגירוש חשוב לסוגיה הנדונה. לא הוא העומד במרכזה. מה שעומד במרכז טיעונו של שומסקי "מנהל מרכז לתולדות הציונות באוניברסיטה העברית" היא הטענה ש"ארץ ישראל יעודה לעם היהודי ולערבים הפלשתינים היושבים בתוכה ומחוצה לה".

בכינוס הרבנים שהתקיים ביום ראשון (ה- 16 ליוני 2013) מוקדו בעיקר התקפות הרבנים - על מעמדם ועל בעיית ה"גיור", ברב דוד סתיו ובשר הכלכלה מר נפתלי בנט. כל זאת למרות שהכינוס התכנס דווקא נגד ה"רב הראשי" הספרדי - הרב שלמה עמר, ונגד שרשרת ה"גיורים" שלו באירופה שנשלחת על ידו בדמות "דיינים מיוחדים", כאשר אחד מהם הוא לא אחר מאשר בנו, הרב אליהו עמר ממושב אולש שעצם מינויו לדיין ע"י אביו העלה לא מכבר את חמת הרבנים האמיתיים בישראל.