יש הנוטים לקרוא לתקשורת "הרשות הרביעית" ויש הקוראים לה "כלב השמירה של הדמוקרטיה" ובמיוחד אוהבים לעשות זאת אנשי התקשורת עצמם. מכל מקום נדמה שאין עוררין על תפקידה של התקשרות ושל עיתונות חופשית בדמוקרטיה בכלל ובדמוקרטיה הישראלית בפרט. אלא שלעתים יש הרהורים וערעורים על תפקודה.
לאחרונה במסגרת "טשטוש הגבולות" של העידן בו אנו חיים, אנו רואים כי התקשורת נכנסת לתחומים של מערכת המשפט, ומה שהיה קרוי פעם "סוביודיצה" אינו תופס עוד. בהקשר זה ניתן להזכיר את תחקיר מע"צ ומבלי להיכנס לפרטיו ולתוצאה הטראגית שלו, הרי ברור כי מדובר בפרשה שהיתה לקראת סיום ההליך המשפטי שלה ועל כן לא ברור מה צורך היה בתחקיר תקשורתי שהיה בבחינת כתב אישום נוסף, שלא חידש במהות, ואילו מטרות הוא בא לשרת בעיתוי זה.
פרשה חמורה יותר, שהדיה עדיין מתגלגלים, היא פרשת סרן ר' ממוצב גירית ווידוא ההריגה של הילדה הפלשתינית. שוב מבלי להידרש לפרטי המקרה המצוי בשלב זה טרם ההליך המשפטי, נחצו קוים אדומים, הן במסגרת האתיקה העיתונאית והן במסגרת ההתנהלות של אנשי המקצוע המעורבים במשפט. יש להדגיש ולומר כי שיח ציבורי בנושא נורמות המוסר של צה"ל, במסגרת הלחימה בעימות הנוכחי ובכלל, הוא לגיטימי ואף נדרש ובלבד שיתבסס על עובדות נכונות.
נזכיר כי כל התהליך החל מחשיפת המקרה לתקשורת על-ידי החיילים במוצב. הצפת הנושא על-ידי התקשורת אם כן היא במסגרת הלגיטימי והמצופה ממנה. אבל, כל מה שקרה לאחר-מכן כבר חרג מכך. המעשה שנעשה בכתבת התחקיר בתוכנית "עובדה" של "השתלת" קלטות וצילומים מאירועים אחרים בסמוך לעדויות אותנטיות מבלי לציין זאת, הוא למצער בבחינת הטעית הציבור אותו אמור השידור לשרת. יתירה מכך, מי שצפה בכתבה קיבל את התחושה כי מדובר בכתב תביעה ופסק דין ורק גזר דין היה חסר כדי להשלים את התהליך המשפטי. בעקבות אותו שידור הציגה הסנגוריה בערוץ המסחרי המתחרה את שחזור האירוע מנקודת המבט של סרן ר'. כך לא הסתיים העניין.
בגיליון סוף השבוע (17 דצמ') של "זמן תל-אביב", התראיין התובע הצבאי (דבר שאינו זכור לי אם קרה אי פעם בעבר), עו"ד במילואים, ראיון ארוך ומפורט בו הביע את דעתו לגבי מידת סיכויי ההרשעה של סרן ר', בליווי דעותיו האישיות ובסיום הכתבה הובאה תגובה קצרה של הסניגור - התחושה היתה כי המשפט מתנהל בתקשורת תוך מתן עדיפות לתביעה, וכל זה שוב טרם תחילת ההליך המשפטי גופו. תמהני אם הפצ"ר ודובר צה"ל אישרו ראיון זה.
בשנים האחרונות היינו עדים לתופעה של תחקירים עיתונאיים שהיוו נקודת אתחול לחקירות משטרתיות. גם על טיבם של תחקירים אלה היתה מחלוקת עמוקה, ואין זה מענינו של מאמר זה. אך הטיעון הלגיטימי, לכאורה, של התקשורת היה שמדובר בעיתונות חוקרת, שהיא חלק מאושיות הדמוקרטיה. במקרה שלפנינו מדובר בתופעה שונה - מדובר בהחלפת מערכת המשפט בבית הדין של התקשורת, שפעל במקרה של סרן ר' טרם תחילת ההליך המשפטי גופו. לית מאן דפליג שהתקשורת אינה פועלת על-פי אותם פרמטרים כמו בית המשפט, ובכך יש פגיעה קודם לכל, בזכות הבסיסית של הפרט למשפט הוגן, ובמקרה דנן גם פגיעה בדברים נוספים.
גם הטיעון שמערכת המשפט פועלת באיטיות וכשהיא מגיעה להכרעה הציבור כבר איבד את ענינו, אינו מענק לגיטימציה לתופעה, וברמה המעשית אינו תקף כשמדובר במערכת המשפט הצבאית הפועלת במהירות. מן הדין הוא שכלל המערכות המעורבות בעניין, בראש ובראשונה התקשורת עצמה, כמו גם מערכת המשפט וצה"ל, יידרשו לתקלות הבולטות שאירעו במקרים שצויינו לעיל וימנעו את הידרדרות התופעה.
_________
הכותב הוא קצין מודיעין ראשי לשעבר וחבר הנהלת "האגודה לזכות הציבור לדעת" בהווה.
