style News1 | לקחי המניפה כשהיא נפרשׂת (חלק א')
הפוך לדף הבית
    |  
ראשי יומן ראשי בלוגים אקטואליה בעולם סקופים משפט כלכלה בריאות המגזין מנוי VIP
ארכיב יומי  |  כל הקישורים  |  סיפורים חמים  |  ניוזלטר  |  נדל"ן  |  תגיות  |  משובים  |  משמר המשפט  |  ספרייה מקוונת  |  בימה חופשית  |  מיוחדים  |  ערוצים נוספים
מאמרים
ראשי  /   ספרות  ספרים  שפה ושיח  תרבות 
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
 
 
 
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת
מועדון + / תגיות מחלקה ראשונה
אישים פירמות מגשרים
מוסדות אתרים מושגים
אדריכלים בנקאות/השקעות יועצים
רופאים חברות ביטוח רואי חשבון
שמאים חברות ציבוריות רשויות
עיתונאים ביה"מש/שופטים עורכי דין
איש תקשורת
איתן אבריאל, (נולד 11 בדצמבר 1960), איש תקשורת ישראלי.
[צילום: איציק וולף]
עיתונאי
אבנר הופשטיין (נולד: 1969), עיתונאי ישראלי, מרבית פעילותו המקצועית הוקדשה לעיתונות חוקרת.
[צילום: נתי שוחט/פלאש 90]
חבר כנסת
עמיר פרץ (נולד: 3 בספטמבר 1952), פוליטיקאי ישראלי, חבר כנסת, כיהן בעבר בתפקידי שר הביטחון והשר להגנת הסביבה. כמו-כן כיהן כיושב-ראש הסתדרות העובדים. מב
 
 
 
 
 
בלוגרים News1  /  דעות ▪ כתבות ▪ תחקירים
 
אט-טו חפץ?
10/03/2018   |   מרק בריל
 
 
 
המשחדים
09/03/2018   |   משה נסטלבאום
 
 
 
סטירת לחי למצרים
09/03/2018   |   יוני בן-מנחם
 
 
 
'אכיפה בררנית'
09/03/2018   |   מרדכי ליפמן
 
 
 
הימור מסוכן או הישג מזהיר
09/03/2018   |   איתמר לוין
 
 
 
 
לרשימות נוספות לבימה חופשית לרשימת הכותבים
 
 
לקחי המניפה כשהיא נפרשׂת (חלק א')

רעיון המניפה מומש ברומן "המיטה שאתה מציע בעצמך" במבנה עלילתו, המשלב ברצף ובאופן מסורג פרקים משני הזמנים. פרקי ההווה מסופרים באופן כרונולוגי ובצמידות לחלקיו של היום משנת 1991. ביניהם משתלבים פרקי העבר, אך הפעם בלי ההקפדה על הסדר הכרונולוגי של האירועים, אלא באשכולות של נתחי סיפור מזמנים שונים בחיי הדמויות המרכזיות

▪  ▪  ▪
קסמו של הרומן החדש של אילת שמיר "המיטה שאתה מציע בעצמך" (עם עובד/ספריה לעם 2013, 440 ע') דומה לקסמה של המניפה. כמו המניפה, שבהיותה סגורה היא עלומת תוכן ונטולת מסתורין, ורק אחרי שפורשים אותה מתגלה התמונה הצבעונית והיפה שהוסתרה בין קפליה - תמונה המספרת סיפור מורכב ורחב-מידות - כך הוא גם הניגוד ברומן הזה בין זמן הסיפֵר הקצר, הצמוד לאירועי יום אחד ב-1991, לבין זמן העלילה הממושך, המקיף את אירועי חמישים השנים שבין 1941 ל-1991.

רעיון המניפה מומש ברומן זה במבנה עלילתו, המשלב ברצף ובאופן מסורג פרקים משני הזמנים. פרקי ההווה מסופרים באופן כרונולוגי ובצמידות לחלקיו של היום משנת 1991 (תחת המונחים "שחר", "בוקר", "צהריים" ו"אחר-הצהריים"). ביניהם משתלבים פרקי העבר, אך הפעם בלי ההקפדה על הסדר הכרונולוגי של האירועים, אלא באשכולות של נתחי סיפור מזמנים שונים בחיי הדמויות המרכזיות משני דורות בתולדותיה של משפחת רוסו. מאליו מובן כי חלק מהמידע של פרקי העבר השתלב באופן מפוזר גם בפרקי ההווה - הכל לפי הצורך - בדיוק כפי שרמזים מטרימים על הצפוי להתרחש לגיבורים בהווה זלגו לפרקי העבר.

בהיפרש המניפה, מתגלה העלילה הרחבה שהוצפנה בין קפליה, המספרת על אהבתם של שני זוגות משני דורות שונים במשפחת רוסו, אך באותו בית ישן ומבודד, בשולי מושבה קטנה ורוחשת רכילות בשרון הצפוני (בסביבת העיר חדרה). חמישים שנה הבדילו בין הזוגיות של ההורים, אהובה ובצלאל, לבין הזוגיות של בנם איתן עם אלונה, ואף על-פי כן השם שבחרה המחברת לרומן מסכם את הלקח המשותף המשתמע משני סיפורי האהבה האלה.

השם וכותרת-המשנה

השם שנבחר לרומן הוא אכן שונה מן השמות שבוחרים בדרך כלל מְספרים לעלילות אהבה. לא רק הפנייה בשם הספר אל הקורא ב"אתה" פָמילְיָרי, כאילו היה הקורא מכר של המְחברת, היא חריגה, אלא גם כותרת המשנה שהצמידה המספרת לשם זה, המדריכה את הקורא לפרש את מבנה העלילה כפי הרצוי לה - כ"רומן בחמש מערכות".

אשר לשֵם הרומן - חריגותו היא בכך שבניסוחו כלול לקח רעיוני שנועד לכוון את הקורא, עוד לפני שפתח בקריאה, לפרש על פיו את מה שיסופר לו בדפים שיקרא. שימוש בתחבולה כזו אינו אסור, אם ייווכח הקורא אחר כך, שהלקח הגלום בשם באמת ממצה את הרעיון המרכזי שביטא המחבר בעלילתו. ובמקרה הנוכחי, אכן מסכם הלקח הכלול בשם הרומן את המסקנה שאליה יגיע הקורא, אם לא יסתפק רק בצבירת האירועים המסופרים, אלא גם יתעמק במשמעותם המשותפת.

בכל מקרה, המספר היודע-כל, שהוא סוג "המספר" המופעל בעלילת הרומן הנוכחי, מנסח לקח זה באופן מפורש יותר גם בגוף העלילה, אך רק אחרי שהקורא צבר כמות מספקת של מידע על הגיבורים ועל היחסים ביניהם: "נראה שלא מקריוּת הכְתיבה את מהלך הדברים, לא מקריוּת ולא גזֵרת גורל עיוור, אלא מין התגשמות פרועה ומאוחרת של הטבע. ...אותו טבע אנושי מסוים שמגלגל אנשים לאן שמגלגל, הטבע שמאפשר להם להונות את עצמם במשך שנים במין בחירה, ואחר כך, באותה דבקות, מאפשר להם לשסות את עצמם זה בזה" (ע' 211).

שלילת ההסברים המיסטיים (מקריות וגורל עיוור) לאירועי העלילה והיא אחת מהנחות היסוד של הסוגה הריאליסטית בסיפורת, והרומן הזה אכן מצהיר על כך לא רק בעלילתו, אלא כבר בשמו, שפונה אל הקורא ואומר לו את הלקח הבא: "אתה בעצמך" מציע את מיטת אהבתך ו/או נישואיך - ואל לך להטיל את האשמה על אחרים, אם אלה לא עלו יפה, או אם לא מימשו את כל ציפיותיך מהם. ואכן, לא מקריות ולא גזירת גורל עיוור הפגישו שני זוגות אוהבים משני דורות סמוכים בתולדות משפחת רוסו, כדי להתנסות במרחב הפעולה שמאפשר הטבע האנושי שלהם, אלא הם עצמם בחרו במי להתאהב. ולכן, רק טבעם האנושי מסביר את קורות הזוגיות שלהם, שהתחילה בהסכמה וכקשר של אהבה ותשוקה עזה בין אשה ובין גבר, אך התגלגלה אחרי שנים מעטות למחלוקת ביניהם ולשיסוי עצמם זה בזה.

הצדקה דומה, כמו זו שניתנה כאן לשם שבחרה המחברת לספר, אי-אפשר לתת גם לכותרת-המשנה. כאמור, לא בצורה כרונולוגית נפרש הסיפור על אהבת שני זוגות משני הדורות במשפחת רוסו, סיפור המשתרע על פני חמישים השנים שבין 1941 ל-1991, ולכן אין למעשה משמעות אמיתית לכותרת-המשנה שניתנה לרומן: "רומן בחמש מערכות". להפך, כותרת-משנה זו עלולה להטעות את הקורא, כי היא מנחה אותו לבחון את העלילה כדרמה המקדמת באופן ליניארי קונפליקט שאמור להעפיל אל שיאו במערכה הרביעית ולהיות מוצג כקונפליקט שהגיע להתרה במערכה החמישית.

עלילת הרומן אינה משקפת מבנה כזה, ואף לא אחת מתכונותיו. הטקסט אכן מחולק לחמישה חלקים, אך רק ארבעה מהם, אלה המובדלים זה מזה על-פי חלקי יום אחד, והוא ערב ראש-השנה שחל בשנת 1991 ביום שני, מספרים את אירועי ההווה, ואילו החלק החמישי אינו מתחבר אליהם, שכן הוא פרק המספר על האירוע במטע שהתרחש ארבעים שנה קודם לכן, בבוקר יום שבת אחד בשנת 1951. ולכן, חלק אנכרוניסטי זה, המכחיש את המובטח בכותרת-המשנה, אינו יכול להיחשב ל"מערכה" המביאה את ארבעת "המערכות" הקודמות להתרה. יתר על כן: אף שהכותבת הפגינה בחלק אנכרוניסטי זה איכות ספרותית שהיא מלאכת מחשבת של כתיבה מאופקת ורגישה, טעתה כאשר הציבה אותו כ"מערכה חמישית" בסוף הכרך, ולכן יוצע לו בהמשך מיקום אחר בעלילת הרומן.

אהבת אהובה ובצלאל

הלקח, כפי שהתנסח מפיו של "המספר" ("לא מקריות ולא גזרת גורל עיוור, אלא הטבע האנושי"), מוכח כנכון כבר בסיפור אהבתו של הזוג הראשון משני הזוגות שעליהם מספר הרומן. ההורים, אהובה ובצלאל, התאהבו זה בזה כשהיו עדיין צעירים למדי, שניהם בשנות העשרים של חייהם. עד שנפגשו לראשונה, כבר הספיק בצלאל לרכוש משק עזוב במושבה בכספים שחסך משכרו כעובד כפיים, שכלל בית ו"שטח" בן 22 דונם שבו התכונן לטעת מטע אבוקדו. אהובה הייתה באותה עת בשלב מתקדם של השלמת הכשרתה כאחות מוסמכת בבית החולים בחיפה.

מראהו של בצלאל בבגדי עבודה של פועל כפיים והאופן הישיר בפנייתו אליה, כאשר פגשה אותו לראשונה במחלקה שלה, לא תאמו את האידיאל הגברי שציירה בדמיונה כבן זוג הולם לה. חסר היה את הנימוסים ואת העידון שמצאה באחד הרווקים מקרב הרופאים הצעירים שהכירה בבית החולים, רופא העיניים ד"ר ארליך. כ

כשהתאהבה בו, האמינה שמצאה את הגבר המושלם עבורה, גבר אשר "כדאי להסתכן בשבילו. היא תסיים את לימודיה ותהיה אחות מוסמכת, הוא יתקדם ויהיה רופא בכיר, עם הזמן יפתח לו קליניקה פרטית והיא תסייע לו ותקבל שם את הפציינטים בחיוך...ותכיר כל מטופל בשמו ותהיה גם שם יעילה להפליא, ולעולם לא תאיים על מעמדו. איזה צמד נאה הם יהיו...איזה פתרון מכובד ומושלם לשניהם" (193). חלומה זה של אהובה התפוגג מהר, כי ד"ר ארליך נטש אותה ואת חיפה למען משרה מבטיחה יותר בבית חולים בירושלים.

גבריותו המחוספסת והמיוזעת של בצלאל עוררה באהובה עניין בזכות כנותה וישירותה, ואט-אט גם הציתה בה את התשוקה אליו. לבסוף נכנעה לחיזוריו העקשניים והסכימה להצעתו - להפסיק את השלמת לימודיה בבית החולים וללכת אחריו אל ביתו במושבה. כאשר עברה מהעיר לכפר, לא שיערה שתצטרך להתחרות עם אהבתו האמיתית של בצלאל - מטע האבוקדו. בצלאל השקיע במטע את כל אונו ואת רוב שעות היום, בעוד היא מגדלת את שני הבנים שלהם, איתן וגידי, ומתמודדת לבדה עם השגרה ועם הרגשת הבדידות שלה. סדר היום השגרתי של שניהם האריך את השתיקות ביניהם, ואלה התפתחו למריבות תכופות כאשר נפגשו במיטה בסופו של כל יום.

התרפטות הדרגתית זו של הזוגיות שלהם הביאה את אהובה להחלטה שגרמה לפרידתם. כאשר הרתה בפעם השלישית, החליטה בלעדיו לנסוע לחיפה ולבצע הפלה של העובר. בשובה הביתה אחרי המעשה, פרצה ביניהם מריבה מילולית חריפה ביותר, והם פגעו זה בזה ללא רחמים. בצלאל קרא לה "רוצחת ילדים" והיא השיבה לו "אתה לא הגבר האחרון עלי אדמות" (249-245). על הפגיעה בכבודו לא היה בצלאל מסוגל להבליג, והוא יצא מהבית ועבר להתגורר לבדו בצריף שהקים לעצמו בפרדס. למעשה הסתיימו נישואיהם אחרי עשור אחד, כי בתחילת שנות החמישים לחייו נפטר בצלאל מדום לב בפרדס, ואהובה המשיכה בלעדיו את שני העשורים הבאים של חייה, אך לא כפרודתו אלא כאלמנתו.

בראשון משני עשורי האלמנות שלה דחתה אהובה מחזרים שחשקו בה, כי עדיין גלגלה במוחה את "המיטה" שהציעה לעצמה במו-ידיה: כיצד נכנעה בקלות כזו לחיזוריו העיקשים של בצלאל, "גבר שתקן", שסחב אותה עמוק "אל תוך המרתפים האפלים שלו" (211) וגרם לה לסטות מהמסלול שבחרה לחייה בעיר חיפה, וכיצד הסכימה "לחיות אתו במין הימור רגעי בשטח חקלאי מבודד, רחוק מהעיר, רחוק מהים, רחוק מבית-החולים...רחוק בעצם מכל מה שאהבה" (209). בחלוף העשור הזה באלמנותה, קמה ונסעה לחיפה, כדי לחדש את הקשר עם ד"ר ארליך, שנודע לה כי הפך שוב לפנוי. היא הגיעה למרפאתו, נקשה שוב ושוב על הדלת, ומשלא נענתה, המתינה לבואו כשעה בגן סמוך. לבסוף ויתרה וחזרה הביתה להמשיך כאלמנה את העשור האחרון של חייה.

אהבת אלונה ואיתן

אף שסיפור הזוגיות של אלונה ואיתן התרחש כ-40 שנה מאוחר יותר, דומה הוא בפרטיו המהותיים לסיפורו של הזוג הראשון במשפחת רוסו. ההקבלה בין סיפורי האהבה של שני הזוגות נועדה להבהיר, שלא השוני בין הדורות, ולא הגיל השונה של האוהבים וביטויו בניסיון החיים השונה בעת ההתאהבות, הם המנבאים את סיכויי ההצלחה של הזוגיות בין גבר לאשה, אלא הטבע אנושי השונה של הגברים והנשים. כדי להוכיח תיזה זו, שקדה אילת שמיר להציג שתי גרסאות דומות של זוגיות, ובה בעת למקם בשתיהן הבדלים מן הטבע בין שני הגברים ממשפחת רוסו לבין שתי הנשים שהם בחרו לעצמם כבנות זוג.

משני הבנים שנולדו לאהובה ובצלאל היה הבן הבכור, איתן, נתון יותר להשפעת אביו מאשר גידי אחיו הצעיר ממנו. די מוקדם התחיל בצלאל להוריש לבכורו את מורשתו הגברית בחינוך שהעניק לו. וכבר בגיל תשע נתן לאיתן להחזיק בידיו את האקדח וגם לימד אותו לכוון את הקנה לעבר מטרה, אך עדיין מנע ממנו ממש לירות: "עד שתהיה בן עשר לפחות, ותהיה כבר גבר" (427). ואף שעדיין לא מלאו לאיתן עשר שנים ביום שהתרחש האירוע הטרגי במטע (שעליו יורחב הדיבור בהמשך), התנהג איתן בסיום האירוע כמו גבר "וחשק שיניו ולא בכה" (438). גידי בן החמש וחצי היה היחיד שבכה שם, כי חסרו לו עוד חמש שנים תמימות כדי "להיות גבר", על-פי מושגיו של בצלאל על גבריות, אך גם משום שהיה אז נתון עדיין יותר להשפעת אמו, אהובה, מאשר להשפעת אביו.

בעטיו של האירוע האמור, בחרו איתן וגידי, כל אחד במועדו, להתרחק מ"השטח" של המשפחה במושבה בסיום השירות בצבא. גידי הרחיק עד לאוסטרליה והשתקע שם, וגם איתן התרחק מהבית ומהמטע של המשפחה במושבה. אחרי מות אמו, השכיר את הבית לזרים, והפקיר לגנבים את הפירות שהמשיכו העצים להניב. איתן כבר חצה את אמצע שנות הארבעים בחייו כשהחליט לחזור ל"שטח" של הוריו, אך לא כדי לטפח את המטע, מפעל חייו של אביו, אלא כדי להגשים בנחלת המשפחה חזון שונה - להקים חוות סוסים בחצר הבית, שחלקה תוכנן להיות פנסיון לאחזקת סוסים פרטיים של אחרים, וחלקה האחר נועד להיות אורווה של סוסים מאולפים לעבודה עם נכים.

אך אלונה, שהכירה את איתן 40 שנה אחרי האירוע במטע, ולא היה לה שום מושג לא על האירוע שעיצב את קשיחותו ושתקנותו וגם לא על החינוך שקיבל מאביו, לא שיערה עד כמה דומה לאביו האיש שהתאהבה בו - בפיזיונומיה שלו, אך גם בעקשנותו להתרחק מאנשים וממנעמי החיים כדי להתמסר לעבודה, שבה יגשים את חזונו ויתקן באמצעותו את "הדבר" שקרה לו במטע כשהיה רק בן תשע.

אף ששום קשר משפחתי לא חיבר בין אלונה ובין אהובה (שנפטרה כעשר שנים קודם לכן), וגם הביוגרפיות שלהן היו שונות למדי, מפתיע הדמיון המוחלט בין שתיהן כנשים. בעוד שאהובה הוועידה את עצמה בצעירותה להיות אחות בבית חולים, אנו פוגשים את אלונה כעבור 40 שנה כארכיטקטית בת 38 ומצליחה במקצועהּ. כמו שאהובה התנסתה במפח-נפש מאהבתה לד"ר ארליך לפני שהכירה את בצלאל, כך הייתה גם לאלונה אכזבת אהבה קשה קודם להיכרות עם איתן. היא התאהבה בגבר נשוי, נחי מנור, שהבטיח להיפרד מאשתו למענה, אך נסוג מהבטחתו זו ברגע המכריע.

הדמיון המלא בין השתיים נמשך בפרטים נוספים: בשל טבען הנשי הזהה (המציב תשוקה ואהבה בראש הסולם, ורק אחריהן את הקריירה), נענו שתיהן מסיבות דומות להסתכן בהימור של החיים - ויתרו על כוונתן לחיות בעיר לצדו של גבר משכיל, המסוגל להבטיח מעיסוקו במקצוע חופשי את עתידם הכלכלי של אשתו ושל ילדיהם, ונענו להצעת גבר שהתכוון לבסס את פרנסת משפחתו בכפר על חזון שקיווה להגשים ב"שטח" - בצלאל על מטע של אבוקדו, ואיתן על חוות סוסים לעבודה עם נכים. ורק שם, בבית המבודד בקצה המושבה, התברר לשתיהן כעבור זמן קצר, שרוב הזמן הינן בודדות, מאחר שבן הזוג שלהן זיכה אותן רק בפירורים מיומו, שהוקדש ברובו לעבודה המגשימה את חזונו.

מדוע, אם כן, נזקקה אילת שמיר לשני סיפורי אהבה, אם הם כה דומים? היא הייתה זקוקה לסיפורם של שני הזוגות, כדי להוכיח שההבדלים בגיל ובניסיון לא יעניקו יתרון לאהבתם של אהובה ובצלאל, שהתאהבו בצעירותם, על פני זו של אלונה ואיתן שהתאהבו זה בזה כשהיו בגיל כמעט כפול מהם (ואיתן הן היה כבר באותה עת אחרי פרידה מעידית, ואב לנוגה, הבת שנולדה לשניהם). אהבת שני הזוגות ניצבה בפני משבר זהה, אחרי תקופת "דבש" כבת שנתיים-שלוש בכפר, שבה הספיקו לעבור את כל השלבים הצפויים בקשר הזוגי הגורמים להתרפטותו ההדרגתית: התאהבות המתבססת על תשוקה עזה זה לזה, טרוניות, מאבקי כוח, אכזבות, הרגשת בדידות, תחושת ייאוש, מריבות תכופות ועמידה בפתחו של פתרון הפרידה זה מזה.

ולכן, הייתה אלונה ודאי מאמצת ללא היסוס ובמלואו את הסיכום של אהובה על מהותם של הנישואין, שמדרדרים תוך פרק זמן קצר את ההתלהטות משלב החיזור וההתאהבות, לשגרה מאכזבת ומקוממת: "נישואין הם דבר שביר. ומה החזיק אותם בעצם? טקסים יומיים, כמה הרגלים קדושים שלו, שלה, זיכרונות הלהט הראשוני, חרדת בדידות, הכוח לשאת בפיכחון מוחלט את זולתך" (209). ולו נשאלו, היו שתיהן ודאי מאשרות את הלקח שהבליעה אילת שמיר בשם שבחרה לרומן הזה, שלפיו כל אדם מציע את מיטתו בעצמו, ואל לו להטיל את האשם להתרפטות ולהתבלות של נישואיו על מקריות המזל ועל גזירת הגורל העיוור.

לאתר מגזין 'מראה'

הכותב הוא חוקר, מבקר ומרצה לספרות ומחברה של הסדרה המחקרית-ביקורתית "תולדות הסיפורת הישראלית". זכה ב "פרס היצירה" מטעם ראש הממשלה ופעמיים ב"פרס הביקורת" ע"ש ברנשטיין.
תאריך:  29/06/2013   |   עודכן:  02/07/2013
יוסף אורן

מועדון הבלוגרים עוקבים: 12לקבלת רשימות יוסף אורן לדוא"ל
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן


פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
לקחי המניפה כשהיא נפרשׂת (חלק א')
הודעות  [ 0 ] מוצגות  [ 0 ]  תפוס כינוי יחודי      לכל ההודעות         כתוב הודעה 
כותרת ההודעה שם הכותב שעה    תאריך
פורום: מראה כתוב הודעה
+
שבץ חלובה
12/12/15 17:50
 
חיים ק
26/10/16 13:13
+
שבץ חלובה
16/05/15 13:47
 
לשבץ חלובה
22/06/15 13:09
 
שבץ חלובה
23/02/16 06:36
 
חרדי
27/03/16 04:30
 
שבץ חלובה
23/05/16 08:13
+
יסודו של דבר
22/05/16 21:07
+
טובית
24/01/16 14:30
 
מיכל מירושלים
20/04/16 10:43
+
נתנאל
20/06/15 22:45
 
צרצר
7/09/15 09:07
 
רפובליקאי דמוקרטי
2/02/16 20:43
+
שבץ חלובה
28/12/15 08:31

תגובות בפייסבוק

ברחבי הרשת

רשימות קודמות
תנועות אופוזיציה זוכות בדרך כלל לתמיכה ציבורית ולאהדת ההמונים, כיוון שהן מותחות ביקורת על שלטון מושחת ומדכא, ואהדה ציבורית זו מאפשרת להן להגיע לשלטון, בצורה דמוקרטית או באופן אלים. בשלב הראשון הציבור מרוצה מן המצב החדש כי הוא בטוח שהתנועה האהודה שהייתה באופוזיציה תתנהג עם הציבור בהגינות ודרך דמוקרטית כשבשלטון. אלא שמרגע שתנועת אופוזיציה מתיישבת מאחורי הגה ההנהגה, היא הופכת לאליטה שלטת, עליה להטיל חוק וסדר על התושבים, ועליה מוטל לספק להם את כל מחסורם - מזון, מי שתיה, תעסוקה, בריאות, תשתיות, ותקווה שהדברים מכאן ואילך יהיו טובים יותר מבעבר.
29/06/2013  |  מרדכי קידר  |  מאמרים
בסיום ביקור "שיגרתי" באזורנו (ירדן, מצרים, עירק, הרשות הפלשתינית), ביקרה הממונה על נושאי חוץ וביטחון באיחוד האירופי, הגב' אשטון בישראל. במהלך ביקורה זה ב-20 ביוני 2013, היא נועדה לשיחה עם ראש הממשלה. כצפוי תפסה הסוגיה הישראלית-פלשתינית מקום מרכזי בשיחה זו. על-פי הארץ (מה-21 ביוני 2013), ביקש ראש הממשלה מהגב' אשטון "למנוע פרסום הודעה מטעם שרי החוץ של האיחוד, שתגנה את ישראל על הבנייה בהתנחלויות ותציג את עקרונות האיחוד לפתרון הסכסוך הישראלי-פלשתיני". ההסבר שניתן לבקשה מטעמו של פקיד בכיר, הוא, כי "פרסומה בעיתוי הנוכחי - יומיים לפני בואו של שר החוץ האמריקני ג'ון קרי לסבב שיחות נוסף בירושלים, יפגע במאמצי הממשל האמריקני לחדש את המשא-ומתן וכי תוכן ההודעה לא ראוי, ועיתוי הפרסום לא עוזר ואף מזיק".
29/06/2013  |  שמעון שטיין  |  מאמרים
ערב הודעתה של ארצות-הברית על החלטתה לספק נשק מתוחכם לאופוזיציה הסונית בסוריה, העיתונות האמריקאנת שפעה דיווחים - לא על פרטי הסיוע, אלא על מחלוקת לכאורה בין נשיא ארה"ב לבין שר החוץ שלה. הדיווחים הללו נועדו אומנם לאפשר לברק אובמה להתכחש לתוצאות הקשות הצפויות. אבל יותר מזה הם נועדו להסיח תשומת לב מסירובו של הממשל האמריקני למנוע מאירן להתגרען.
29/06/2013  |  רחל ארנפלד  |  מאמרים
לאחרונה, קיבלתי מכתב שנשלח לבית המשפט על-ידי מהנדס בניין (י.ל) אותו ביקשתי לא למנות כמומחה מטעם בית המשפט בתיק תביעה שעניינו ליקויי בנייה, ואשר בו אני מייצגת דיירים.
29/06/2013  |  עו"ד טל רבינוביץ'  |  מאמרים
מתקפה פרו-פלשתינית מרוכזת, רשימה חלקית:
29/06/2013  |  אליקים העצני  |  מאמרים

רשימות נוספות
אפילו לא תמורת נזיד עדשים  /  דפנה נתניהו
דמוקרטיה של שבטים   /  מרדכי קידר
רסיס בישבן או רגל קטועה?  /  רפאל ישראלי
רישיון לגזענות  /  קובי קמין
צו הרחקה  /  איציק סיבוש

פורומים
מראה
ספרות
ספרים
שפה ושיח
תרבות
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
גריל גז - מתנה שאיש לא יסרב לה
כתיבת המומחים
ניתוח שאיבת שומן
ביטוח ופיננסים
אלבר רכב
אקסלנס ייעוץ משכנתאות
בי פטנט פתרונות מיוחדים
קלאב הוטל
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  עריסת תינוק ניידת |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים |  חדשות |  סדרות |  ספורט