הדוגמה הקרואטית למרות המשבר הכלכלי באירופה, תצטרף קרואטיה לאיחוד האירופאי, ותהיה המדינה ה-28 בו - הודיע איווֹ יוסיפּוביץ', נשיא המדינה. לדעתו, הרחבת האיחוד - כלומר, צירוף מדינות נוספות בבלקן - תשפר את היחסים בין המדינות בבלקן, שאוגדו פעם ביוגוסלוויה.
קרואטיה נמצאת במשבר כלכלי כבר חמש שנים רצופות. היא החלה במגעים להצטרף לאיחוד לפני כעשר שנים, אחרי שבקשתה להצטרף נדחתה גם בשל יחסה לבוסנים בתחומה.
במלחמת האזרחים, שקרעה את קרואטיה בשנת 1991, ונמשכה כארבע שנים, נהרגו כעשרת אלפים אזרחים מתוך אוכלוסיה של 4.2 מיליוני נפש. הסרבים הקרואטיים התמרדו נגד עצמאות המדינה. צבא סרביה פלש לעזרת הסרבים, והשאיר אחריו הרס אדיר - כמו בבוסניה הסמוכה. אחרי המלחמה החליטו הקרואטים לגרש את המיעוט הבוסני (המוסלמי) מארצם, כיוון שהחל להתמרד מתוך מחשבה מוטעית, כי ממשלת זאגרב נחלשה בשל המלחמה הקשה. האיחוד האירופאי הטיל עיצומים על קרואטיה בשל גירוש הבוסנים ("טיהור אתני"), ועיכב משך שנים רבות את הסיוע לממשלת זאגרב ואת הדיונים על צירופה לאיחוד בגין המעשה.
כיבוש וקיפוח
יותר מ-1,500 ערבים חסמו את כביש 65 בהפגנה פראית נגד הריסת בית בכפר ברטעה. זה כמובן בגלל הכיבוש, שהם המציאו וכל מיני משת"פים מבני עמנו מסייעים להם להצית את הגחלים העמומות.
ויש עוד גחלת לוחשת, שהמציאה ועדת החושך של
תאודור אור ברוב הזיותיה - הקיפוח.
אז, בואו נשיר במרץ ובקול רם - כיבוש וקיפוח! או קיפוח וכיבוש! - כפי שהציע בזמנו יוזף גבלס, שקבע, כי יש לחזור הרבה פעמים על שקר גדול עד שישתרש בתודעה. ואיפה
המשטרה?!
ובינינו - כפי ש
כותב אורי הייטנר - המתפרעים בכביש 65 צודקים: באיזו חוצפה מנסה המדינה למנוע מהם לממש את זכותם הבלתי ניתנת לערעור לבנות בניה בלתי חוקית?!
טיפשות ישראלית
במערכון של "הגשש החיוור" - "שירים, שערים וטכנאים", אוהדי בית"ר דרשו לקבוע "מה תהיה התוצאה, מי יהיה השופט ומי יהיה מזג אוויר". משא-ומתן נוסח אבו מאזן -
מגדיר זאת אורי הייטנר.
וממשלת ישראל ברוב טיפשותה ממשיכה להתדיין עם מכחיש השואה עבאס על דרכיו להשמדתנו.
משת"פים משלנו
בשבת האחרונה, 29 ביוני, היה יום הציון ל"שבת השחורה" - פשיטה (מבצע "אגאתה") של כוחות הכיבוש הבריטיים על יישובים יהודיים ועל מתקני הסוכנות היהודית בירושלים. הפשיטה העלתה שלל רב בתוצאה מעבודת מודיעין טובה של הבריטים, שנעזרו במלשינים יהודיים. רבים ממנהיגי "היישוב" נעצרו - פרט לדוד בן-גוריון, שהיה באותה השבת בפריס, והאצ"ל לעג לו בשל כך, וכינהו, "אסיר פריס".
כדי למנוע נזק מיותר, ביקשה הנהגת "תנועת המרי" מאצ"ל לתקוף את מתקני הבולשת הבריטית בירושלים ואת מרכז הממשלה הבריטית, שישבה באגף של מלון "המלך דוד" בירושלים.
כשפוצץ מושב השלטון הבריטי, ניצל זאת דוד בן-גוריון, כדי לחסל את "תנועת המרי", ולצאת ל"סזון" נוסף - בלחץ ד"ר חיים ויצמן, שהתנגד למאבק בבריטים. ד"ר משה סנה, ראש המפקדה הארצית של "ההגנה", התפטר בתגובה, אך ה"סזון" יצא לדרך.
מנחם בגין המשיך להורות לפקודיו באצ"ל לא להתנגד לבריוני ה"סזון". לכן, מרבית הקרבנות היו אנשי אצ"ל ולא אנשי לח"י, שמנהיגיהם הבהירו ל"הגנה", שיגיבו באלימות על כל ניסיון לפגוע בהם. הבריונים הפחדנים בשליחות קין לא נגעו בלח"י, והפליאו את מכותיהם באצ"ל.
כעבור כשנה, שכחו הבריונים את כללי המשחק, וחטפו אנשי לח"י. בתגובה, חטף הארגון בכיר ב"הגנה", ושחררוֹ רק כשהבריונים שחררו את לוחמי לח"י שחטפו.
