מדינה הפועלת בעלטה!

ביתי בת 16.5 התכוננה לבחינת המתכונת באזרחות הנערכת כידוע בבית הספר לקראת בחינת הבגרות של משרד החינוך, שתהא ככל הנראה בקרוב, ביקשה ממני לסייע לה להבין את מושג הפרדת הרשויות בישראל.

כזכור ממחצית של המאה הקודמת וגם היום, מלמדים אותנו בשעורי אזרחות את מושג הפרדת הרשויות, לימוד טהור ונקי על-פי התיאוריה הקלאסית של מונטסקייה,רציתי לומר לה שמושג זה אבד עליו הכלח והוא חלק מסיפורי אגדות ולא מעבר לכך, אלא שלא רציתי לפגוע באידיליה ולהפריע לה בתפיסת המושג הנלמד במערכת החינוך של מדינת ישראל., מזה למעלה מיובל שנים.

תמהתי, מדוע ממשיכים ללמד את הנוער בבתי הספר התיכונים את מושג הפרדת הרשויות בישראל כפי שלימדו אותנו בשיעורי אזרחות לפי מתכונת של מחצית של המאה הקודמת,שכן מהותה של הפרדת הרשויות הייתה שרשות אינה נוגעת ואינה מתערבת בחברתה ובכך נוצר "האיזון הקדוש בין הרשויות השונות: מחוקקת, שופטת, ומבצעת.

כידוע הפרדת הרשויות על-פי המודל של מונטסקייה הוא המודל הקלאסי .ואי שמירתו על-פי המודל הקלאסי מייצר מתיחויות מיותרות בין הרשויות כפי שזה בא לדי ביטוי היום, על משקל של הורדת ידיים בין הרשות השופטת והרשות המחוקקת, ובא לדי ביטוי בביטול משרד נציבות לדורות הבאים שעמד בראשו שופט כפי שיפורט בהמשך.

הפרדת הרשויות, מטרתה, יצירת מערכת איזונים של אורגני המדינה זו ליד זו וזו מול זו. הפרדת הרשויות באה להבטיח, כאמור שהן תוכלנה לפעול ללא התערבות זו בזו, אלא זו מכוח זו.

כך למשל : הכנסת כרשות מחוקקת סמכויותיה מוגדרות בחוק יסוד: הכנסת ואילו הממשלה כרשות מבצעת סמכויותיה מוגדרות בחוק יסוד הממשלה והרשות השופטת פועלת כאמור כמערכת שפיטה מכוח סמכויות שהוגדרו בחוק יסוד השפיטה .

בספרו של פרופ' אמנון רובינשטיין¹ פרופ' למשפטים ומי שהיה חבר כנסת ושר חינוך במדינת ישראל ,מציין כי רעיון הפרדת הרשויות במשמעותו הקלאסית לא מתגשם למעשה. מונטסקיה.מגדיר את המושג הפרדת רשויות כך שתפקיד של כל רשות לגוף המתאים לה.

הכנסת מקיימת פונקציות שיפוטיות כשהיא ישבה בעבר לדיון על ערעור בחירות, פונקציה זו הועברה לבית המשפט העליון תחת הכותרת ערעור בחירות , ואילו היום הכנסת דנה בעניין הסרת חסינות חברי הכנסת, ועוד..ברשות השופטת: שופטים ממלאים פונקציות מנהליות בענייני הוצל"פ, חלוקת קרקעות, עיזבונות וכדומה.

אך בעוד שלגבי בתי משפט והמחוקק הן סטיות שוליות ,הרי לגבי המנהל (משרדי הממשלה) הסטיות מעיקרון ההפרדה הן לעיתים העיקר. המנהל עוסק בחקיקת משנה בכמות העולה על חקיקה ראשית, ויוצא איפה שהשיפוט המנהלי על כל צורותיו עולה אף בחשיבותו ככל שגדלה מידת התערבותו של השלטון המרכזי.

אנחנו רואים, כי הרשויות המחוקקת, מבצעת ושופטת, חופפות ולעיתים נוצרים מצבים של התנגשות סמכויות,במילים אחרות המצב המתקבל כיום ,הוא של עירוב תחומין בין הרשויות השונות, הרשות השופטת מייצרת אקטיביזם שיפוטי המכרסם בכוחה של הכנסת ואולי אף פוגע בה במקום שהרשות המחוקקת , הרשות המבצעת והרשות השופטת,תהא רשות בודקת,מאזנת ומופקדת על הרשויות האחרות כמתבקש בחברה דמוקרטית.יוצא שכל אחת נכנסת לתחומה של חברתה.

המפלגות המרכיבות את הממשלה יוצרות מוקדי כוח, שאינו מתיישב כאמור תמיד עם תורת הפרדת הרשויות גם לשיטה המרוככת ביותר. ולמעשה באמצעות הצעות החוק המובאות לוועדת השרים לענייני חקיקה והמאושרות על ידה,אנחנו רואים את שליטתו הרבה של מרכז הכוח הפוליטי. בהצעתו לחוק המשילות.

כדי שהמדינה תלך על-פי מודל של שקיפות לכל, ולא תסטה מהקו שהתוו לה כזכור אבות הציונות ומנהיגי המדינה בשלהי הקמתה והוגי דעות שקדמו להם אגב כולם התבססו על חזון הנביאים² .

הפרדת הרשויות עולה כאמור בסעיף 2 לחוק יסוד השפיטה הקובע העדר תלות של השופטים ברשות אחרת ובכלל, לעניין זה ,יש שתי משמעויות האחת עניינית והשנייה ואישית, המרות על השופט היא אך ורק החוק, ולכן יכול השופט לקבל הוראות רק מערכאה גבוהה יותר.

לאי תלות זו מתווסף, אי תלות אישית בהבטחת משרתו של השופט כידוע נמשכת עד לגיל 70 כמפורט בחוק השופטים,מצב זה משחרר את השופט מכל לחץ כלכלי, ומסלול העלאתו של השופט בדרגה מתבצעת באמצעות וועדת מינויים בלתי תלויה.

אי תלות של השופטים מובטחת כאמור גם מפני התערבותו של בית הנבחרים, ולכן נמנעת הכנסת מלהתערב בעניינים התלויים ועומדים בבית המשפט .מתיחת ביקורת כללית אינה פוגעת בתלות השופטים, והיא מצויה במסגרת הלגיטימית של דיוני הכנסת ובעיקר כאשר מדובר בצעת חוק.אין חולק כי לפי תורת הפרדת הרשויות, ולכן אין מקום לשפיטה בפני טריבונלים מנהליים.

ישבתי בעשרות ישיבות בוועדות הכנסת,ושמתי לב, כי פעמים חברי כנסת חוששים להתבטא, מחשש שיבולע להם, מראשי המפלגה, שידאגו לעשות להם בפרמייריז סיכול ממוקד, והם ימצאו את עצמם מחוץ לרשימת מפלגתם לכנסת והיו דברים מעולם, אגב זה עולה בהתבטאויותיהם של חברי הכנסת בוועדת הכספים לא אחת.

כך למשל: באחד מישיבת וועדת הכספים בנושא הריכוזיות ובקשו להתמודד עם ניגודי העניינים החמורים הגלויים והמעוותים בקשר הברור בין בעל השליטה בתאגיד פיננסי לבעל השליטה בתאגיד ריאלי חייבים להצטמצם.

ח"כים מאופציה נזפו בחבריהם מהקואליציה, וציינו, כאשר אנחנו מדברים אתכם בארבע עניים אתם אומרים את מה שאתם חושבים אך בוועדות או בתקשורת אתם אומרים דברים אחרים לגמרי.

נתן לכך ביטוי יו"ר וועדת הכלכלה השר לשעבר אבישי ברוורמן בנושא ייצוא הגז "כנסת ישראל אינה כנסת כבר היא מקום להתכנסות", זאת לאחר שממשלת ישראל החליטה כזכור לדון בישיבת הממשלה בנושא ייצוא הגז במקום להעביר זאת למליאת הכנסת.

לוועדות הכנסת הגיעו שופטים מכהנים בבתי המשפט ומביעים את עמדתם, אם לא די בכך, חברי הכנסת מקבלים טלפון משופטים של בית המשפט העליון, על הדרך הרצויה להתוות את סעיפי הצעות החוק הנחקק בכנסת, שיא ההתערבות של הרשות השופטת היה בהכנת חוקי יסוד שנחקקו בשנת 1992 שנחשבו כמהפכה חוקתית ,המפלגות החרדיות הבינו מאוחר יותר שהוטעו, ומאזרק גברה התנגדותם לכל הצעות חוק יסוד.

למדו אותנו שהתערבות של שופטים ו/או ניסיון לומר את דברם , יכולה להיות אך ורק בפסק דין וזה המקום היחיד שלשופט מותר להתבטא.

למרבה הפלא ,גם פקידי משרדי ממשלה ו/או רגולטורים קיימת בהם הנטייה לא לגלות את האמת המסתתרת בהצעות החוק ו/או בהסבר המובא בו.

כשהרגולטורים מוזמנים לוועדות ,נדרש מהם לחוות דעתם המקצועית ויסייעו לחברי הכנסת בגיבוש דעתם, לגבי נוסח הצעות החוק זו או אחר,אלא שפני הדברים אחרת לגמרי. רגולטורים, שנקראים ממונים או מפקחים,לא חושבים על האזרח או הציבור המצפה או דורש הגנה ממשרדי הממשלה/ רשות מבצעת בפרט מול התאגידים הגדולים.

התבטאות חריפה הייתה בוועדת הכספים ביום 26.6.2013 על-ידי ח"כ עיסם פרייג מטעם ממרץ שאמר: "התחושה שהממשלה והאוצר מזלזלים בחברי הכנסת ולא מתחשבים בהם"

והוא ממשיך ומוסיף אפשר להעביר חוקים תוך התעלמות מחברי הכנסת , מה קורה פה?

תרעומת על היחס כמעט מבזה שמרגישים חברי הכנסת מפקידי הממשלה,כאשר הם נתקלים במידע מוטעה.

פקידי ממשלה שבאים לוועדות ומציגים את חוו"ד חושבים על התפקיד הבא אצל התאגידים החזקים עליהם הם מפקחים,או אם תרצו על הכורסא שינחתו עליו אצל התאגיד שעליו הם מופקדים, ומכאן נגזרת חשיבתם הבעייתית.

מה שאנחנו רואים כאן, כאמור לא הגנה על הציבור הרחב מפני מבעלי התאגידים החזקים במשק,על-ידי הרגולטורים כל זאת , בא לידי ביטוי מאוד חזק בדיונים בהצעת חוק קידום התחרות במשק וצמצום הריכוזיות, כפי שהיא נדונה בימים אלה בוועדת הכספים .
כך לדוגמה : הממשלה הביאה את הצעת חוק הריכוזיות לוועדת הכספים לאחר ההכרזה על הקדמת הבחירות ופיזור הכנסת ובקשה להעביר את הצעת חוק כמות שהיא מבלי להביא לדיון מעמיק ורציני בהצעת החוק.

כזכור נוכחות חברי הכנסת בוועדת הכספים הייתה דלה מאוד , ואף אחרי החלטת ראש הממשלה לפזר את הכנסת באותם ימים , היו מרבית חברי הבית עסוקים בפרימרייז או בהכנסה לקראת הבחירות, בינואר 2103.

וישאל השואל מדוע להביא חוק כזה מכריע גורלות על ציבור שלם ולנסות להעביר מתחת לראדר מבלי שמישהו ייתן דעתו לכך.

הכל כאמור מצבירת כוחות בלתי נדלית של רשות זו על אחרת מתוך מאבקי כוחות זו בזו, עין ערך מאבקי הכוחות של הרשות המחוקקת זו מול,השופטת, והממשלה ולהפך, שצלע אחת מן משולש המקודש היא (הכנסת) המוחלשת, וזה כל זאת כאמור בגלל שרשות זו מתערבת בחברתה וכל רשות לא יודעת את מקומה. ולכן הליך החקיקתי נפגם ונוצר חוסר אימון ברשות.

על זה יש להוסיף, כי עצמאות הרשות המבצע / ממשלה עולה ביכולתה להעביר חוקים באמצעות הפילטר / כשל / חסם של וועדת שרים לענייני חקיקה שאינה חושפת כידוע את הפרוטוקולים כדי שהציבור יידע מי מהשרים שמצביע בעד או מתנגד, או אומר דברים מסוימים ומצביע ההפך.

על זה יש להוסיף את האפשרות הקייימת לבחירת ראש ממשלה בפעם השלישית, היא אחד הגורמים להסתאבות ולצבירת כוח מוגברת המזיקה למערכת האיזונים בין הרשויות. יש ללמוד כבר שבארה"ב הבינו מזמן, שבחירת נשיא ארה"ב בפעם השלישית תורמת להסתאבות ולכשלים מבניים במערכות השלטון.

די אם ראש ממשלה יגיע להסכמה בע"פ עם הבנקים ו/או מי מהתאגידים לקדם מטרות שלהם שזה יעבור מתחת לראדר, והציבור לא יבין את זה, עד שמישהו אולי יוציא את זה החוצה.

שקיפות פרוטוקולים של וועדת השרים לענייני חקיקה,יאפשר לציבור לדעת מהם האינטרסים של השרים המצביעים בעד או נגד והאם הם קשורים בדרך כלשהיא לגופים מסחריים, יתרה מזו, הציבור יכול לדעת מי מציג את עצמו כלפי חוץ בצורה מסוימת, ופועל בהצבעה באופן אחר.

שקיפות זו נדרשת, כדי להרחיק מעלינו את החמדנות, שאם לא כן, התנהלות זו תוביל את החברה הישראלית להתפוררות חברתית ,ולכן חייבים אנחנו להביא לעצמנו חוסן חברתי לפני כל דבר אחר לרבות חוסן ביטחוני. אן אם תרצו הא בהא תליה .הלכידות החברתית היא זו כאמור, שמייצרת את הביטחון הכללי, ולא שום דבר אחר.

מי שהיה חריף בהתבטאותו היה זה חבר הכנסת משה גפני מי שהיה יו"ר וועדת הכספים בכנסת ה-18 ,אומר ביום 26/6/2013 מילים חריפות שקשה להאזין להם, וכך אמר:

"מביאים חוקים שמובילים את מדינת ישראל לאנרכיה, לילדים ולאנשים אין מה לאכול"

מן האמור לעיל (ראש ממשלה/ שר אוצר בשירות הבנקים/ תאגידים) אינו תלוש מן המציאות היומית וכל כך למה?

כאשר חוב של המפלגה לא נגבה במכוון, חוב זה בעתיד משמש זרז ותמריץ ליצירת לחץ על-ידי המלווה ללווה,כלומר הבנקים על המפלגות באשר הן.

והראיה: עיין ערך קדימה. שם נמשכו כל הצעת החוק (21 במספר) נגד הבנקים להפחתת עמלות והקטנת הריביות כל זאת קרה שבזמן שחובה של המפלגה טפח והיא הייתה זקוקה לתזרים מזומנים וסכום כזה עבר גם עבר. כזכור הצעות החוק נמשכו והועברו בדרך לא דרך לבנק ישראל לצורך הסדרה, מעניין למה?.

על חוסר דיון מעמיק ורציני בדיוני הוועדה, יש ללמוד מהעניין הבא: כאשר פקידי אוצר מגיעים לוועדת הכספים, עם בקשה או דרישה להעברת כספים, והרפרנט /רכז שאחראי על הנושא מציג את הפנייה לוועדת הכספים, הפנייה ו/או הבקשה תועבר כמעט אוטומטית כאילו היו חברי הכנסת חותמת גומי ולא מעבר לכך.

די בהצצה קלה איך מעבירים בוועדת הכספים מאות אלפים ומיליונים, ולפעמים מיליארדים בשניות מבלי להבין ולדעת. לאן מועבר ובשביל מי ובעבור מה.

אחד הרפרנטים ממשרד האוצר ציין בפניי, אני לא הייתי מגיע כלל לוועדה אם לא הייתי יודע מראש שזה עובר, ואני המשכתי להקשות ולשאול איך אתה יודע זאת שזה יעבור אוטומטית הוא השיב לי, דיברתי עם כל אחד מחברי הכנסת באופן אישי, וחבר הכנסת שהבקשה של האוצר, אכן תאושר, והשאלה הנשאלת לשם מה קיים דיון וחברי הוועדה מתבקשים לנהל דיון אם זה נסגר מחוץ לכותלי הוועדה, אם זה לא דיון בכאילו כמאמר המערכון של הגשש אז מה זה?

למעלה מזה, העברות בין משרדיות היא הדרך הפשוטה לבלבל את חבר הכנסת, שלא ידע מאומה על מה הוא מצביע, וכשזה עובר בשניות למי איכפת מה עובר ולמה?

ככל הנראה הכול "משחק מכור ומראש". וכשרוצים זאת מכבים את המצלמות או אוסרים על מי שרוצה לתעד את הדיון כדי לרדת לעומקם של דברים מה נאמר ומי מחברי הכנסת הצביעו ועל מה.

העיתונאי עמית סגל מערוץ הכנסת הבחין בהיותו במהלך צפייה בשידור ישיר שמישהו הוריד את השלטר, כיבה את המצלמות של חדר הוועדה, כשביקש לברר זאת, נאמר לו:

"כי יו"ר וועדת הכספים דרש לכבות את המצלמות". האם זו לא דוגמה קלאסית לפעילות במחשכים נניח לקורא לשפוט? ואם לא די בכך , אנחנו רואים שפעולות המחשכים היא במגמה עלייה ומתמשכת ולכך מתווספת וועדת שרים לענייני חקיקה

זו וועדה שאינה פועלת מתוקף חוק מסוים, אלא מכוח החלטת ממשלה בלבד,כפי שזה מופיע בסעיף 31 (ה) לחוק יסוד הממשלה,המאפשרת לממשלה למנות וועדות שרים זמנית או לעניינים מסוימים..

אגב בניגוד למקובל בעולם, ששם מבוצעת פעולת סינון הצעות חוק פרטיות במסגרת ישיבות הדיונים של הממשלה .למעשה וועדת שרים לענייני חקיקה פועלת כמנגנון של יצירת חסמים / כשלים שונים שכל תכליתם סינון וצמצום הצעות חוק שלא מתוך מפלגות הקואליציה בשל עלותן הגבוהה,וכאשר הן מוגשות מטעם האפוציזיה הסיכוי שלהן לעבור בוועדה יהיו קטנים מאוד.

מכאן נגזרת מטרה נוספת של הרשות המבצעת להסדיר את יחסי הכוחות בינה ובין הרשות המחוקקת, תוך העצמת כוחה ושמירת ידה על העליונה מעל מפלגות האופוזיציה.

יש להניח, שכאשר יעלו הצעות חוק מטעם חברי הקואליציות או מאופוזיציה והן הצעת חוק פרטיות שמתייחסות לתפקוד חברי הכנסת ולכנסת גופא לוועדת השרים לא תהא כל דעה בעניין והצ"ח שכזו לא תחסם או תסונן על-ידי וועדת שרים לענייני חקיקה. (אולי זה גם זמני).

ניתן לראות, כי הקואליציה קובעת לשבט או לחסד את גורל הצעות החוק הפרטיות. כל זאת במחשכים, ומבלי שנדע מי מהשרים בעד או נגד (והכי חמור לפעמים ניתן להיתקל, ששרים מצביעים נגד עצמם).

בחינה השוואתית מראה כי בכל מדינה קיימים מנגנונים שונים שנועדו להגביל את הצעות החוק השרירותיות המועברת בחקיקה פרטית ודי באותם מכשולים/ חסמים כדי לא לאפשר שקיפות..

ולכן פרסום פרוטוקולי דיוני וועדת שרים לענייני חקיקה, תוך ציון שמותיהם של השרים יכולים רק להגביר ולהעצים את ההליך הדמוקרטי, שכן כל התמודדות(התמיכה או התנגדות) של הוועדה / קבינט בעניין זה תהא החלטה פוליטית.

במקום לקיים את הוועדה לעניין שרים כשהיא חסויה שכל מטרתה כאמור לסנן הצ"ח פרטיות ניתן ואף רצוי להטיל מגבלות מספריות כגון:

לחייב מספר מנימלי של תומכים בהצעת חוק פרטית, וקביעת מכסה להצעות חוק פרטיות לכל חבר כנסת בכך להרחיק הצעות פופוליסטיות כמה שניתן ,וכן לחייב את מציע החוק להראות מהיכן יש לתקצב את ההוצאה בגלומה בהצעתו.

אם לא די בכך, יש לקבוע מועד לדיון בהצעת חוק הפרטיות, בנפרד בטרם הגעתה לוועדת שרים לענייני חקיקה, יש לקבוע מהם הנושאים שבם לא ניתן להציע חוק פרטיות, ובמצבים מסוימים יש לגרום לקבירת הצעות חוק פרטיות באותן וועדות בהן נדונות הצעות חוק.

מאחר שדיוני וועדת שרים לענייני חקיקה בהצעות חוק פרטיות היא למעשה חלק מעבודת הממשלה הרגילה, יש להתמודד עם הצעות החוק הפרטיות במגבלות פרלמנטריות, וככאלה יש לחשוף את הדיונים ואת דרך קבלת ההחלטה לעיני הציבור ובשקיפות מלאה, אולי למעט סוגיות ביטחוניות.

את זה לא מעוניינים ללמד אותנו באזרחות ולא בכדי!.

מהם מוקדי חוסר השקיפות בדרך לקבלת ההחלטות בכנסת ובממשלה? (ראו תמונה מצורפת).

פרסום פרוטוקלי וועדת השרים לענייני חקיקה הם חלק מהבניית יחסי אימון בין הממשלה / רשות מבצעת הציבור שבחר בה והעניק לה עוד 4 שנים של משילות, העדר שקיפות רק משדר לציבור כי שהממשלה פועלת בעלטה ויש לה מה להסתיר, אגב גם ניסיון מהעבר מראה, שמשאבי הציבור הועברו לבעלי עניין אף ללא תמורה ראויה ולכן ברור לכל שהממשלה פועלת במסגרת אינטרסים צרים והיא אינה מגנה כנדרש על הציבור הנשדד מאוצרותיו וממשאבי המדינה.

הפרסום יאפשר לציבור לדעת מי הם שבוחשים בקדרה לפני ו/או אחרי הגשת הצעת החוק מי קשור למי ולעשות את ההקשרים הנכונים , נכון להיום הציבור חש שהוא מתהלך בחשכה, מעין חור שחור שאין הוא יודע מה נעשה שם בעלטה, ומבלי לדעת להיכן נבחרי הציבור מנווטים אותם.

פרסום שמות הנבחרים וציון אופן שבו הצביעו יאפשרו לציבור לדעת מי האחראים לקטסטרופה הכלכלית , ומי צריך לתת את הדין על כך ,כפי שזה משתקף מהגירעונות שמדינת ישראל נמצאת בו ב-20 שנים האחרונות .

לא יעלה על הדעת שציבור שלם יקום בוקר אחד וימצא את עצמו בבור שחור של 50 מיליארד שקל של גירעון ואחר כך אומרים לו תשלם אתה / הציבור את המחיר.

ואולי זו הסיבה, שדאגו לבטל את מוסד נציבות דורות הבאים כדי שלא ינסה להתחקות אחר מהלכיהם של וועדת השרים לענייני חקיקה. מעיון בפרוטוקולי וועדת הכנסת באותם ימים, ח"כ יריב לוין עמד עמידה עיקשת על ביטול נציבות לדורות הבאים אחד הטיעונים שלו היה מאבקי הכוחות בין בית המשפט לכנסת , ואף אמר לנציב לדורות הבאים שכמו שאתה לא רוצה לראות ח"כ מפקח על בית המשפט העליון אני לא מעוניין לראות שופט בכנסת מפקח עלינו. הנציב השיב לו, לציבור אין שום בעיה שהנציב לא יהיה שופט יהיה מי שיהיה.

כאשר גם הצעה זו של הנציב האחרון לא נענתה, שיהיה משהו שידאג לדורות הבאים או שיקול את אינטרס שלהם, אני מגיע לכלל מסקנה , שהברים נלקחו בחשבן למהלכים עתידיים בהם הציבור נאלץ להתמודד כל למשל מבין הציבור ,שכימיקלים לישראל והגז ובכלל זה אוצרות הטבע של מדינת ישראל נמכרו בנזיד עדשים וללא תמורה לבעלי הון מבלי שנציב לדורות הבאים ישמיע את דברו או את צעקתו.

אם נציב דורות הבאים היה עומד על המשמר, היה חששה של הממשלה מפני פרסום מביך בדבר הוצאות בזבזניות העשוי לפגוע בתדמיתם או מכירת אוצרות הטבע ללא שיקולי אינטרס של הדורות הבאים זה היה אולי היה עשוי לגרום לנבחרי הציבור לחשוב רבות ולכלכל את צעדיהם לפני ההצבעות בוועדות בכלל ובפרט בוועדת שרים לעניני חקיקה.

מליאת הכנסת היא המקום היחידי בו הדיונים מתנהלים בשקיפות מלאה ולעיני המצלמות , אך הדיונים בו שונים בתכלית מהדיונים בוועדות בכלל , שכן לא ניתן לדעת מה כל ח"כ מצביע מי נגד ומי בעד ובכלל בוועדת השרים או בוועדת שרים לענייני חקיקה , שם הציבור יכול לחוש בחור שחור ולא לדעת מאומה.

כדי לייצא מנגנון טוב יותר במקום וועדת שרים לענייני חקיקה, ומחקר השוואתי שנעשה הראה כי בכל מדינה קיימים מגנונים שנועדו להגביל את השרירותיות שבחקיקה הפרטית בין בהגבלות שעל החקיקה הפרטית ניתן להראות על כמה משוכות אפשריות:

• מגבלות מספריות: מספר מנימלי של תומכים בהצעת חוק הפרטית או קביעת מכסה להצעות חוק פרטית לכל חבר כנסת /פרלמנט

• קביעת מועד לדיון באמצעות חוק פרטית

• קביעת נושאים שבהם לא ניתן להציע הצעות חוק פרטיות

• קבירת הצעות חוק פרטיות בוועדות הקיימות .

הכלל הבסיסי של המשפט הציבורי בבית המשפט העליון קובע: "כי מקום שפעולת שלטון מעוגנת בתקנה או בהוראת מנהל , מן הראוי היא המדיניות הכללית ואמת המידה העקרונית המונחת ביסוד הפעולה יעוגנו בחקיקה ראשית"

יוצא איפה כי נושא כה עקרוני ומעורר מחלוקת צריכים וחייבים להיות מעוגנים בחקיקה ראשית.

בהעדר האמור חקיקה ראשית מפורשת הממשלה בהחלטותיה מעבירה החלטות כה עקרוניות ומעורר מחלוקת כגון יצוא הגז בתואנה כי פעולת הממשלה ו/או אורגני הממשלה הוסמכו לפעול ולא היא.אולי יש הסמכה אבל לא בחקיקה ראשית , ועל זה נאמר כשר אבל מסריח , וכשזה מסריח זה לא מריח טוב .

על-אף שברור לכל דעת, כי החלטה בדבר יצוא הגז יש לו השלכה על הפרטים בחברה ברמה העקרונית והיא מעורר מחלוקת ומשפיעות על החיים כיום אלא גם על הדורות הבאים, הממשלה חודרת ברגל גסא למרחב הפעולה של הרשות המחוקקת.

ולכן ראוי שבג"ץ יקבע כי החלטה זו בלתי חוקית ובלתי דמוקרטית ועל הכנסת לחוקק את נושא מדיניות ייצוא הגז בחקיקה ראשית.

על-אף ולמרות שארגונים חברתיים טענו בבג"צ שמנהל מקרקעי ישראל החליט בשנות 2000 לשנות את יעודן של חלק מהקרקעות המדינה למגורים ובעקבות כך ניתן לחקלאים ( למושבים ולקיבוצים) פיצוי כספיים בסכומים בלתי סבירים, כל זה בניגוד לצדק חלוקתי גם כאן בג"צ חזר על הכלל הציבורי שיש לפעול באמצעות חקיקה ראשית בנושאים עקרוניים ומעוררי מחלוקת , אך בפועל אימץ את חוקיות פעולות הממשלה בנושא חלוקת המקרקעת וקביעה זו של בג"צ קוממה את הארגונים החברתיים , וזו לא פעם ראשונה כאמור. דרך זו של החלטות ממשלה בנושאי תקציב רק תלך ותגבר, הכול במטרה לעקוף את הכנסת.

למרות לחץ הציבור ודרישתו להעביר את החלטת ייצוא הגז לכנסת, היה ניתן היה לראות מתוך הפרוטוקולים של וועדת צמח מהו הלחץ החברתי שהופעל על חברי וועדת צמח ובכלל זה וועדה ששינסקי שקדמה לה, למרות זאת הממשלה ביצעה מחטף מקדים מבלי שהנושא יגיע לכנסת וקבעה בהחלטת ממשלה ביום 23/06/2013 כי ייצוא הגז יהיה 40% ואילו לתצרוכת המקומית יהיה 60% . (בשאלה זו הוגש בג"ץ כדי לשנות את רוע הגזרה בהחלטת ממשלה.

ניתן לראות כי בהעדר איזונים ובלמים בין הרשויות , כוחה של הממשלה ובית המשפט העליון הולך ומתעצם ואילו כוחה של הכנסת הולך ונחלש, מכאן שיש לאזן את כוחה של הכנסת מול שתי הרשויות, שכן על הרשות המבצעת/ ממשלה ניתן להפעיל לחץ ע"י בעלי הו/ טייקונים, יותר מאשר על כלל חברי הכסת ולכן יש להביא את נושא ייצוא הגז לדיון בכנסת ברוב עם והיא זו שתכריע לכאן או לכאן וכמה, בפרט כאשר חברי הכנסת הם נציגיו הישירים שלך הציבור הרחב.

מהן הדרכים המאפשרים שליטה על הגשת הצעות חוק פרטיות פופוליסטיות?

יש לקבוע מכסה של הצעות חוק של כל חבר כנסת שיוכל להניח על שולחן הכנסת ,ולצמצם את המכסה של הצעות חוק פרטיות המועלות בכל שבוע לדיון מוקדם , וכן כל חברת כנסת יהיה מחויב להראות מהן ההשלכות התקציביות של הצ"ח הפרטית כבר בנוסח החוק או בדברי ההסבר , ולא די בכך יש לחייב את יו"ר הוועדות בתקנון הכנסת לבצע מעקב שוטף אחרי יישום הצ"ח לאחר קבלתן , ואם כבר הממשלה סבורה שי לתת עדיפות להצ"ח ממשלתית לקבוע דיונים מיוחדים להצעות הממשלתיות באחד מימי השבוע.

בספר ויקרא פרק כב' פסוק ז' נאמר: "ובא השמש וטיהר ואחר יאכל מן הקודשים".

כאשר קרני השמש חודרות לדיוני הוועדות ובפרט לוועדת שרים לענייני חקיקה לרבות ישיבות הממשלה, יש ביכולתן לחטא ולבער את האסור , על אמירה זו חזרו הוגי דעות ושופטים של בתי משפט בכל העולם.

על כן טוב תעשה הממשלה, אם תקשיב לרחשי הציבור ותחשוף את דיוני ופרוטוקולי וועדת שרים לענייני חקיקה, ולו אם תשכיל להבין כי אנחנו בעידן אחר.

ואם לא תעשה כן, זה יהא דומה לכך, שאנחנו ממשיכים ללמד את הילדים שלנו בבית הספר כי הבאת ילדים לעולם נעשית באמצעות החסידה.

1. ח"כ ופרופ' אמנון רובינשטיין הוצאת שוקן ( מהדורה רביעית )המאזכר את ה' קלינגופר , משפט מנהלי
( ירושלים , 1957 ) מעמ' 27.

2. עיין ערך מגילת העצמאות: [קישור]