פרשת השבוע הינה "פרשת דברים", הפותחת את חומש דברים, שהינו החמישי והאחרון בתורה.
פרשה זו עוסקת בכניסה של עם ישראל אל ארץ ישראל, כאשר הציווי הראשון אותו נצטווו בני ישראל לעשות הינו מינוי השופטים בעם ישראל, שעליהם לשפוט משפט צדק.
העובדה הזו, לפיה כבר הציווי הראשון בכניסה לארץ
הוא מינוי שופטים וקיום משפט צדק ובפרט כלפי החלש,
באה ללמדנו על חשיבות עשיית משפט צדק בעיני אלוהי ישראל.
כשיראת השופט צריכה להיות מופנית רק כלפי אלוהי ישראל.
ואסור לחשוש מאף בן - אדם בשר ודם שכן נאמר במפורש כי:
המשפט הוא לאלוהים.
וכך נכתב בפרשת "דברים" בעניין מינוי שופטים ועשיית משפט צדק:
"וָאֲצַוֶּה, אֶת-שֹׁפְטֵיכֶם, בָּעֵת הַהִוא, לֵאמֹר:
שָמֹעַ בֵּין-אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק, בֵּין-אִישׁ וּבֵין-אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ.
לֹא-תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט, כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן
לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי-אִישׁ, כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא;
וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם, תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו."
זאת ועוד, על החשיבות של עשיית משפט צדק בעיני אלוהי ישראל
ניתן ללמוד גם מספר מלכים א פרק ג בדברים שבין שלמה המלך
לבין אלוהי ישראל. שלמה המלך בנו של דוד, לא ביקש מאלוהיו
שייתן לו עושר ו/או כבוד כמלך וגם לא את נפש אויביו, אלא,
ששלמה המלך ביקש מאלוהי ישראל שייתן לו לב שומע, על-מנת שיוכל לשפוט בצדק את עם ישראל , ולהבין בין טוב לבין רע.
ודווקא, בגלל שכך נהג שלמה המלך, ודווקא זה אשר ביקש מאלוהיו, מצא הדבר חן בעיני אלוהי ישראל, שהחליט להעניק לו את אשר ביקש, ובנוסף, החליט להעניק לו גם את אשר לא ביקש, והוא העושר והכבוד.
וכך נודע שלמה המלך כחכם באדם ושמו יצא לפניו כשופט הגדול כולם, והוא זה אשר גם בנה את בית המקדש הראשון שנחרב בחודש זה ט' באב ושאנו מתפללים כי ב"ה יקום וייבנה שוב מחדש, ובוא משיח בן דויד.
וכך נכתב בספר מלכים א פרק ג בעניין שלמה המלך ועשיית משפט צדק:
"וְעַתָּה, יְהוָה אֱלֹהָי, אַתָּה הִמְלַכְתָּ אֶת-עַבְדְּךָ, תַּחַת דָּוִד אָבִי;
וְאָנֹכִי נַעַר קָטֹן, לֹא אֵדַע צֵאת וָבֹא.
וְעַבְדְּךָ--בְּתוֹךְ עַמְּךָ, אֲשֶׁר בָּחָרְתָּ:
עַם-רָב, אֲשֶׁר לֹא-יִמָּנֶה וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב.
וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ, לִשְׁפֹּט אֶת-עַמְּךָ, לְהָבִין, בֵּין-טוֹב לְרָע:
כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט, אֶת-עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה.
וַיִּיטַב הַדָּבָר, בְּעֵינֵי אֲדֹנָי: כִּי שָׁאַל שְׁלֹמֹה, אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה.
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֵלָיו, יַעַן אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה
וְלֹא-שָׁאַלְתָּ לְּךָ יָמִים רַבִּים וְלֹא-שָׁאַלְתָּ לְּךָ עֹשֶׁר, וְלֹא שָׁאַלְתָּ, נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ;
וְשָׁאַלְתָּ לְּךָ הָבִין, לִשְׁמֹעַ מִשְׁפָּט.
הִנֵּה עָשִׂיתִי, כִּדְבָרֶיךָ; הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ, לֵב חָכָם וְנָבוֹן,
אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא-הָיָה לְפָנֶיךָ, וְאַחֲרֶיךָ לֹא-יָקוּם כָּמוֹךָ.
וְגַם אֲשֶׁר לֹא-שָׁאַלְתָּ נָתַתִּי לָךְ, גַּם-עֹשֶׁר גַּם-כָּבוֹד:
אֲשֶׁר לֹא-הָיָה כָמוֹךָ אִישׁ בַּמְּלָכִים, כָּל-יָמֶיךָ."
והכל כפי שציווה אלוהי ישראל את עם ישראל ושופטיו , וככתוב גם בספר הנביא זכריה פרק ח:
" כֹּה, אָמַר יְהוָה, שַׁבְתִּי אֶל-צִיּוֹן, וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם;
וְנִקְרְאָה יְרוּשָׁלִַם עִיר הָאֱמֶת, וְהַר-יְהוָה צְבָאוֹת הַר הַקֹּדֶשׁ "
"...אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ:
דַּבְּרוּ אֱמֶת, אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ--אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם, שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם.
וְאִישׁ אֶת-רָעַת רֵעֵהוּ, אַל-תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם, וּשְׁבֻעַת שֶׁקֶר, אַל-תֶּאֱהָבוּ:
כִּי אֶת-כָּל-אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי, נְאֻם-יְהוָה..."
