התוכנית האיסלאמית של מחלקת המדינה

מה משותף להפגנה של "האחים המוסלמים" בכיכר רָאבִּעָה אַלעַדָוִויָה בקהיר, לדאגה העמוקה של חמאס בעזה, להצהרות של ראשי מפלגת "הפעולה האיסלאמית" בירדן ולהפגנה של הפלג הצפוני של "התנועה האיסלאמית" בישראל? כולם שותפים לתוכנית הכלל אזורית של "האחים המוסלמים" שזכתה לגיבוי של הממשל האמריקני, וכולם מודאגים מן המכה שקיבלה תוכנית זו לפני שלושה שבועות במצרים כש"האחים המוסלמים" סולקו בבושת פנים מהשלטון.

התוכנית נחשפה בציבור ב-1 במאי 2012, שבו החל מסע הבחירות של מוחמד מורסי במצרים. באותו יום הופיע מורסי בעצרת בחירות ציבורית יחד עם אחד האידיאולוגים של תנועת "האחים המוסלמים" במצרים, שייח' צַפְוָות אלחיג'אזי, שאמר באופן הברור ביותר: "אנו רואים את חלום הח'ליפות האיסלאמית, חלום ארץ הח'ליפות, מתגשם, אם ירצה אללה, בידי ד"ר מוחמד מורסי, ומי שאיתו מאנשי 'האחים' והמפלגה שלו. ראינו את החלום הגדול, שכולנו חולמים אותו, 'המדינות הערביות המאוחדות'! 'המדינות הערביות המאוחדות' ישובו אם ירצה אללה. 'המדינות הערביות המאוחדות' ישובו על-ידי האיש הזה ומי שאיתו, אם ירצה אללה. בירת הח'ליפות, בירת 'המדינות הערביות המאוחדות' תהיה ירושלים, אם ירצה אללה. בירתנו לא תהיה קהיר, לא מכה ולא מדינה, רק ירושלים, אם ירצה אללה, וקריאתנו תהיה 'לירושלים הולכים מיליונים של שהידים'". בהמשך שר זמר: "הו השואפים למות מות קדושים, כולכם חמאס, השינה תנדוד מעיני היהודים, שכחו מהעולם ומהוועידות, אחזו בנשק שלכם, אִמרו תפילה, וקִראו לאללה...". (באדיבות ממר"י).

כאן המקום להעיר כי חיג'אזי מציין את שם "המדינות הערביות המאוחדות" במונח הערבי "אלווִלַאיָאת אלעָרַבִּיָיה אלמוּתָחִדָה" שהוא שמה בערבית של ארצות-הברית ("אלווִלַאיָאת אלמוּתָחִדָה") בתוספת " אלעָרַבִּיָיה". ההסבר האחד לכך הוא מתן רמז לעוצמה העתידית של המדינה האיסלאמית העתידית על-ידי יצירת זהות לשונית בין מדינה זו וארה"ב; ההסבר השני הוא שמישהו בארה"ב נתן להם את הרעיון להקים ישות ערבית שתהיה מקבילה לזו של ארה"ב.

נראה כי דבריו של חיג'אזי לא היו רק סיסמת בחירות שנועדה להלהיב את ההמונים, אלא גילוי של פרוגרמה מעשית שיש לה תומכים בבית הלבן בוושינגטון. התוכנית נחשפה לאחרונה באתר חדשות ערבי ליברלי "אילאף" הפועל מלונדון. האתר חשף ב-12 ביולי את החלק הירדני של תוכנית "האחים המוסלמים" להקים את "המדינות הערביות המאוחדות". תוכנית זו מבוססת על ההנחה ש"האחים המוסלמים" הולכים ומשתלטים על מדינות המזרח התיכון: החל מ-2002 הם שולטים בטורקיה, והחל מ-2006 הם שולטים ברצועת עזה (שמכל בחינה מעשית היא מדינה). מאמצע 2011 המפלגה המובילה בתוניסיה היא מפלגת "הנהדה" שהיא הזרוע התוניסאית של ארגון "האחים המוסלמים", והחל מסוף יוני 2012 נשיא מצרים הוא איש "האחים המוסלמים" לאחר שבסוף 2011 נבחר פרלמנט עם נוכחות דומיננטית של הארגון, שבינתיים פוזר בצו של בית המשפט. "האחים" הם כוח מוביל גם במרוקו, בלוב ובכווית, ואם הדברים יתקדמו על-פי התוכנית, הם ישלטו גם על סוריה. מאחורי "האחים" ניצבת אמירות קטר העשירה והחזקה, וערוץ הג'יהאד התקשורתי שלה "אלג'זירה", שביכולתו - כפי שראינו מאז דצמבר 2010 - להפיל שליטים ולהשליט במקומם את "האחים המוסלמים".

מחלקת המדינה של ארה"ב מעודדת את תהליך ההשתלטות של "האחים המוסלמים" עוד מימי הנשיא האמריקני ג'ורג' וו. בוש, והחל מינואר 2009 נשיא ארה"ב ברק אובמה ומחלקת המדינה שלה רואים בהשלטת האיסלאם הפוליטי אינטרס לאומי אמריקני. הסיבה לכך היא שמאז פיגועי 11 בספטמבר 2001 מחפשת ארה"ב סוג של איסלאם פוליטי מתון שהמערב יכול לחיות איתו, בהבדל מאל-קאעידה למשל, ולדעתה של מחלקת המדינה, וכיום גם של הבית הלבן, "האחים המוסלמים" מתאימים מאוד לתפקיד השליט הלגיטימי בארצות האיסלאם, שלדעת הממשל האמריקני לא יעורר שנאה נגד המערב בכלל וארה"ב בפרט.

לשם ביצוע התוכנית האיסלאמית, יש תחילה להרדים את הישראלים, כדי שלא יעוררו את העולם נגד התוכנית הפוליטית האמריקנית-האיסלאמית. לכן הממשל האמריקני ניסה גם להרגיע את ישראל כשמורסי נבחר: משלחת של ח"כים ישראלים נפגשה בוושינגטון בחסות מחלקת המדינה עם חברי פרלמנט מצרים, ובהם נציגי "האחים המוסלמים", כדי ליצור קשר ודו-שיח בין הצדדים.

תוכנית צפון סיני

מזה שנתיים שרויה סוריה במלחמת אזרחים נוראה, ועד היום נהרגו בה למעלה מ-100 אלף אנשים, נשים וילדים. 400 אלף פליטים פלשתינים יושבים בסוריה מאז 1948 והם שותפים לסבל הכללי: מאות מהם נהרגו ונפצעו ואלפים מהם ברחו לירדן, לבנון, טורקיה, מצרים ולמדינות אחרות. הדבר מדאיג מאוד את חמאס - "האחים המוסלמים" הפלשתינים - שכן אם יימשך מצב הפלשתינים בסוריה כפי שהוא, הם ייעלמו כקבוצה, ופיזורם בעולם ימוסס את בעייתם ואת זכות השיבה שלהם אל תוך ישראל. לכן, על-פי האתר "אילאף", הגו ראשי חמאס רעיון עם מורסי: מצרים תעביר את צפון סיני לרשות חמאס, והפליטים הפלשתינים יועברו לתקופה מוגבלת לסיני מסוריה ומהארצות שברחו אליהן לאחרונה ממלחמת האזרחים.

העברת צפון-סיני לרשות חמאס לשם יישוב הפליטים הפלשתינים מסוריה זכתה לברכתו של ממשל מורסי, שכן זו כרוכה בבניית תשתיות רבות - שיכון, מים, ביוב, חשמל, כבישים, תקשורת, תעשיה וחינוך - שיעניקו למצרים הזדמנויות תעסוקה, והכל יהיה במימון אמריקני, קטרי ובינלאומי. האזור יוחכר לפלשתינים, והעולם ישלם למצרים את דמי החכירה. על-פי התוכנית, חמאס אמורה להיות אחראית על הפליטים הפלשתינים שישוכנו בסיני, בעיקר על-מנת לוודא שלתנועות האחרות, ובעיקר לפת"ח, לא תהיה דריסת רגל בקרב הפלשתינים הללו. בני עזה יוכלו לעבור בחופשיות לצפון סיני, שיהפוך למדינה פלשתינית איסלאמית. החיבור של צפון סיני לעזה יקל על תחושת המצור של תושבי הרצועה, יפתח בפניהם הזדמנויות כלכליות גדולות בשל מיזמי הבנייה והפיתוח של צפון סיני, וייתר את המנהרות בין עזה ורפיח.

נראה שארה"ב לא רק מודעת לתוכנית זו אלא תומכת בה, שכן אם ייקשר עמה שמה של ארה"ב, היא תזכה לאהדה רבה על הסיוע הנדיב שתעניק להצלת הפלשתינים ולשימור בעייתם, בדיוק כפי שהיא משמרת את פליטותם כבר 65 שנים באמצעות תקציבי אונר"א שחלק נכבד מהם באים ממשלם המיסים האמריקני.

ההנחה של הבית הלבן, מחלקת המדינה ו"האחים המוסלמים" היא שישראל תברך על התוכנית ליישב את הפליטים הפלשתינים בסיני, שכן תוכנית זו תהיה מבחינת ישראל פתרון לבעייתם, וישראל גם לא תתנגד למימון אמריקני ל"יישוב מחדש" של פליטי 1948, בניהם, נכדיהם וניניהם בצפון סיני. יהיו בישראל מספיק "תמימים שימושיים" שיעודדו תוכנית זו מתוך אשליה שזו תביא את בעיית הפליטים לידי סיום. הישראלים הללו, כדרכם, יתעלמו מכך שריכוז הפליטים הפלשתינים בסיני נועד להכינם לשלב הבא - המאבק בהנהגת חמאס לשוב אל כל פלשתין ולחסל את ישראל כמדינת העם היהודי.

יותר מסוכנים מאירן

ארה"ב אינה לבדה במשימה להשליט את "האחים המוסלמים" על המזרח התיכון. שותפתה הבכירה היא אירופה. ההתנהגות הבלתי דיפלומטית של האמריקנים והאירופים אינה חדשה: כשביקר אובמה בקהיר ביוני 2009 כדי לשאת ממנה את נאומו לאומה האיסלאמית, בחר להיפגש עם נציגי "האחים המוסלמים", שנואי נפשו של המארח מובארכּ. זו הייתה הסיבה האמיתית שמובארכּ לא נכח באולם בעת הנאום, למרות התירוץ שנתן בדבר מות נכדו שבועיים קודם.

מורסי סולק על-ידי הצבא בתחילת יולי בגלל ההפגנות נגדו, אבל גם כדי לסכל את תוכניתו של מורסי להעניק את צפון סיני לחמאס במטרה ליישב בו מאות אלפי פלשתינים. סילוקו של מורסי היכה בתדהמה את ראשי חמאס בעזה שבנו את עתידם ועתיד מדינתם על תוכנית זו. גם ארדואן, האיסלאמיסט הטורקי, יצא מגדרו מרוב כעס.

יש במצרים שמועה שבבחירות לפני שנה זכה אחמד שפיק, מתחרהו של מורסי. אבל לחצים אמריקניים על השלטון הצבאי גרמו לכך שמורסי הוכרז כמנצח, כיוון שאובמה ומחלקת המדינה היו מעוניינים שמורסי ו"האחים המוסלמים" ישלטו במצרים. נוכחותם של שמונה אנשי "האחים המוסלמים" בסגל הבית הלבן מסבירה את הנטייה הברורה של אובמה לטובת תנועה זו, שמצאה ביטוי ביחס השלילי של הממשל האמריקני להסרת מורסי מכס הנשיאות בתחילת יולי הנוכחי. בסגל השגרירות האמריקנית בקהיר שירת אחמד עליבה, ששימש חוליית הקשר בין שגרירת ארה"ב במצרים אן פטרסון ובין "האחים המוסלמים", ותיאם את פגישותיהם של הפקידים האמריקניים עם נציגי "האחים".

המעורבות האמריקנית בקידום "האחים המוסלמים" אינה אמורה להפתיע את ישראל: היו אלה לחצים אמריקניים של מחלקת המדינה על ראש ממשלת ישראל אז, אריאל שרון, שכפו עליו בתחילת 2006 לאפשר לחמאס להשתתף בבחירות לפרלמנט הפלשתיני. העובדה שחמאס זכה במרבית המושבים לא לימדה את מחלקת המדינה לקח, וכיום היא מפעילה לחצים דומים על המלך עבדאללה. אלא שבניגוד לאריאל שרון, עבדאללה מכיר את "האחים המוסלמים", ולכן הסיכוי שייכנע ללחציים האמריקניים קטנים הרבה יותר.

אבל מי שמכיר את האמת על "האחים המוסלמים" ואומר זאת היישר בפרצופם הוא דאחי ח'לפאן, מפקד משטרת דובאי, שתיאר לאחרונה את הסכנה שהם מהווים למדינת האמירויות כלא פחותה מהסכנה האירנית.

ירדן "המולדת החלופית" האיסלאמית

סילוקם של מורסי ו"האחים" היכה בתדהמה גם את מנהיגי "האחים" בירדן, שסירבו בשנתיים האחרונות להצטרף ליוזמת המלך עבדאללה השני להכניס רפורמות בשלטון בירדן באופן שיעניק ייצוג גדול יותר בפרלמנט למפלגה האיסלאמית ולתושביהם של מחנות הפליטים. המלך מכנה אותם בגלוי "זאבים בעור של כבשים" ו"כת של הבונים החופשיים" (אין באוצר הביטויים הערביים ביטויים גרועים יותר שמלך יכול להשתמש בהם כלפי אזרחיו). זאת, משום שאינם שואפים לתקן את שלטון בית-המלוכה ההאשמי, אלא להפוך אותו לבובה שלהם לאחר שישתלטו על הפרלמנט וישנו את המדינה ל"מלוכה חוקתית" עם חוקה איסלאמית של "האחים" כמובן, ואחר כך - להחליף אותו. המלך מתאר את המאבק שלו ב"אחים" בביטוי "המערכה החשובה ביותר הניצבת בפנינו בכל האזור", אפילו יותר מאירן. הוא גם לא הסתיר את זלזולו במדינאים והפקידים האמריקניים המקדמים את "האחים המוסלמים" מתוך נאיביות, כאילו שלטונם הוא סוג של דמוקרטיה איסלאמית. עכשיו, עם סילוקו של מורסי, נותרו "האחים המוסלמים" של ירדן בלי רפורמות, בלי הגב המצרי וכשהם מסובכים עם המלך המכיר היטב את כוונותיהם.

בשנתיים האחרונות הגיעו לירדן אינספור משלחות של נושאי משרות רשמיות אמריקנים ואירופים בניסיון לשכנע את המלך לשנות את חוק הבחירות הירדני באופן שיאפשר ל"אחים המוסלמים" להשתתף בבחירות ואף להגיע בהן להישגים. האמריקנים והאירופים אינם מסתפקים במפגשים עם המלך; שגריריהם ונציגיהם נפגשים דרך קבע עם ראשי "האחים המוסלמים", הן בבירות ארה"ב ואירופה והן בירדן, ועל המלך לבלוע את העלבון הזה.

חששותיו של המלך מ"האחים המוסלמים" מבוססים לחלוטין: מזה כמה שנים מנסרת בחלל השיח הציבורי בירדן סיסמת "המולדת החלופית", שמשמעותה היא סילוקו של בית המלוכה ההאשמי שהביאה בריטניה מהחיג'אז לפני 90 שנה, ולהעברת ירדן לידי תושביה המקוריים הנחלקים לשני חלקים עיקריים: מיעוט של בדואים יושבי מדבר, שרובם חיים ביישובי קבע שאליהם עברו עם השנים תוך שימור תרבותם ולשונם המסורתית, ורוב של פלשתינים שהם חקלאים ויושבי ערים שלשונם ותרבותם שונה מזו של הבדואים. האוכלוסיה הבדואית מתגוררת בעיקר מעמאן דרומה ומזרחה, בעוד שהאוכלוסיה הפלשתינית חיה בעיקר מעמאן צפונה. המונח "פלשתינים" בהקשר הירדני אינו קשור לארץ ישראל ממערב לירדן, אלא מדובר בתושבים המקוריים של הצפון והמערב של ירדן המתקראים "פלשתינים" - שם שאימצו מהמנדט הבריטי על פלשתינה-ארץ ישראל, כיוון שאינם רוצים להיקרא בדואים. לאוכלוסיה זו יש להוסיף פלשתינים שחלקם פליטים משנת 1948 וחלקם כאלה שעברו לירדן מסיבות שונות ולאורך השנים מישראל, מיהודה ומהשומרון. כולם בעלי אזרחות ירדנית, ולכן לפי כללי הנציבות העליונה לפליטים של האו"ם אינם פליטים, למרות שאונר"א רואה בהם כאלה.

ל"פלשתינים" תושבי ירדן המקוריים אין עניין במתרחש מערבה לעמק הירדן, והם סובלים בשקט את שלטון הקואליציה של הבדואים ובית המלוכה ההאשמי. הפליטים הפלשתינים יושבים בדרך כלל בשקט, ללא דרישות פוליטיות, שכן הם זוכרים את הטבח שערך בהם המלך חוסיין בספטמבר 1970 ("ספטמבר השחור") כשהם - בהנהגת יאסר ערפאת - ניסו להקים מדינת טרור פלשתינית בתוך מדינת ירדן.

עתה, בעקבות "האביב הערבי", החלו לנשב גם בירדן רוחות של שינוי ותמורה, כשהגוף המאורגן והגדול ביותר הוא "האחים המוסלמים", שלהם יש תומכים רבים בקרב כל קבוצות הפלשתינים - הירדנים המקוריים, והפליטים והמהגרים ממערב לירדן - בעיקר בשל האתגר שהם מציבים לבית המלוכה ההאשמי. הפלשתינים מדברים כבר כמה שנים על "המולדת החלופית", כלומר על הקמת מדינה פלשתינית על אדמת ירדן, אם באמצעות חלוקת המדינה למדינה בדואית בדרומה ובמזרחה ומדינה פלשתינית בצפונה, או בהשתלטות על כל המדינה אם דרך בחירות ואם באלימות.

"האחים" בירדן מנסים זה זמן לארגן הפגנות ואוהלים באחת הכיכרות בעמאן. אך כוחות הביטחון של בית המלוכה, המבוססים על האוכלוסיה הבדואית, אינם מאפשרים להם לעשות זאת. "האחים" נוטים להחרים את הבחירות לפרלמנט, כי אינם מעוניינים לשחק את המשחק הכביכול דמוקרטי וכביכול לגיטימי של המלך, שאותו אף אחד אינו יכול להזיז חוקית מתפקידו. ואילו הוא, מצידו, מנסה לשכנעם להשתתף בבחירות באמצעות פתיונות בצורת תפקידים בממשל.

באופן פרדוקסלי, יש זהות אינטרסים בין "האחים המוסלמים" בירדן ובין חוגים בימין בישראל: שני הצדדים רוצים לראות מדינה פלשתינית, ולא ממלכה האשמית, קמה בירדן, ולכן שניהם קוראים לסילוקו של בית המלוכה ההאשמי ולביטולו של הסכם השלום בין ישראל ומלך ירדן שנחתם בערבה באוקטובר 1994. חוגים אלה אינם רואה בעין טובה את הסמכויות בהר הבית שהעניק הסכם השלום לבית המלוכה, ואילו "האחים" רואים בהסכם בגידה בפלשתינים, בערבים ובאיסלאם, ותעודת ביטוח לשלטונה של המשפחה ההאשמית בירדן. זוהי הסיבה שעבדאללה הפך לגדול התומכים בהקמתה של מדינה פלשתינית ביהודה, שומרון ועזה, כדי שהוא יוכל לטעון כי ירדן אינה פלשתין, וכי פלשתין נמצאת ממערב לנהר הירדן, וכי כל מי שמבקש לחיות בפלשתין שיואיל לעבור אליה.

"האחים המוסלמים", שמרביתם הם בני צפונה של ירדן, מעוניינים להיפטר מבית המלוכה, מה שמציב אותם בעימות מתמיד עם המלך. עלייתו לשלטון בשנה שעברה של מורסי, שותפם למאוויים הפוליטיים, עודדה אותם מאוד. הם ניסו לארגן הפגנה של 300 אלף איש באחת מכיכרות עמאן כדי להפוך אותה ל"כיכר אלתחריר" הירדנית, אך שירותי הביטחון הירדנים גילו את ההתארגנות ומנעו אותה בדרכם.

המלך מודע לרעיון "המולדת החלופית", ואמר פעמים רבות כי "ירדן לעולם לא תהיה מולדת חלופית לאף אחד", וכי לכן היא תומכת בהקמת מדינה פלשתינית מחוץ לתחומה. המלך גם מרגיע את כל שומעיו בכך שהוא מבטיח להם שמעולם לא היה נתון לשום לחץ מצד נשיא אמריקני, שתכליתו להקים מדינה פלשתינית על חשבון ירדן.

אולי לחץ להקים מדינה פלשתינית בירדן לא הפעילו נשיאי ארה"ב על המלך, אבל לחצים לאפשר ל"אחים" להיכנס למערכת הפוליטית הירדנית נראה כי קיימים, בעיקר מצד מחלקת המדינה האמריקנית, המנסה זה שנים לקדם את הפרויקט הפוליטי של "האחים המוסלמים" בירדן. על-מנת להרדים את המלך, לוחצת מחלקת המדינה האמריקנית להקמת מדינה פלשתינית ביו"ש על חשבון בטחונה של מדינת ישראל, כשהתכנון הוא שמדינה פלשתינית זו תהפוך בעתיד לעוד מדינת "אחים מוסלמים", כלומר חמאס. כך תושלם טבעת החנק האיסלאמית סביב ישראל, כך יושלם חלומו של צַפוַות חיג'אזי להקים את מדינת הח'ליפות האיסלאמית שבירתה ירושלים, וכל האיסלאמיסטים בעולם יאהבו את אמריקה על שהשליכה את ישראל תחת גלגלי האוטובוס האיסלאמי.

נראה כי מחלקת המדינה והבית הלבן האמריקניים פוחדים מטרור איסלאמי יותר מכל דבר אחר, ולכן גברה אצלם מאז 11 בספטמבר 2001 השאיפה למצוא חן בעיני המוסלמים בכל מחיר. השלטת "האחים המוסלמים" על מרבית המדינות המוסלמיות נראה להם הפתרון האידיאלי המתאים ביותר לאינטרס האמריקני, גם אם מחירו הוא הפקרת הידידים ובעלי ברית משכבר הימים. מובארכּ, קדאפי, עבדאללה השני וישראל הם חלק מהקורבן שהממשל האמריקני מוכן להקריב על מזבח שלטון "האחים המוסלמים" בכל רחבי העולם הערבי והאיסלאמי. האם סילוקו של מורסי יהיה המכה שתכניס את השד האיסלאמיסטי-אמריקני חזרה לבקבוק?