הפוך לדף הבית
    |  
ראשי יומן ראשי בלוגים אקטואליה בעולם סקופים משפט כלכלה בריאות המגזין מנוי VIP
ארכיב יומי  |  כל הקישורים  |  סיפורים חמים  |  ניוזלטר  |  נדל"ן  |  תגיות  |  משובים  |  משמר המשפט  |  ספרייה מקוונת  |  בימה חופשית  |  מיוחדים  |  ערוצים נוספים
מאמרים
ראשי  /   אתיקה  ממשל  משפט 
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
 
 
 
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת
מועדון + / תגיות מחלקה ראשונה
אישים פירמות מגשרים
מוסדות אתרים מושגים
אדריכלים בנקאות/השקעות יועצים
רופאים חברות ביטוח רואי חשבון
שמאים חברות ציבוריות רשויות
עיתונאים ביה"מש/שופטים עורכי דין
[צילום: פלאש 90]
סגן שר
יעקב ליצמן, (נולד: 2 בספטמבר 1948), פוליטיקאי ישראלי, חבר כנסת וסגן שר הבריאות בממשלה ה-34, חבר חסידות גור וממנהיגי מפלגת "יהדות התורה".
[צילום: ניצן צבי כהן]
עיתונאית
שרון שפורר, (נולדה: 10 באוגוסט 1977) עיתונאית ותחקירנית ישראלית. את מרבית פעילותה המקצועית עשתה במסגרת קבוצת הארץ. אחראית לפרסום שורה רחבה של כתבות תח
[צילום: הדס פרוש/פלאש 90]
חבר כנסת
אילן גילאון (נולד: 12 במאי 1956), פוליטיקאי ישראלי, חבר כנסת, ממנהיגי מפלגת מרצ.
 
 
 
 
 
בלוגרים News1  /  דעות ▪ כתבות ▪ תחקירים
 
משחקי מחשבה עם יעקב פרי
16/01/2018   |   אפרים הלפרין
 
 
 
דרושה תעודת זהות אמריקנית
16/01/2018   |   איתמר לוין
 
 
 
האם כלב עדיף על חבר
16/01/2018   |   יפעת גדות
 
 
 
הרוח נשארת
16/01/2018   |   יפעת גדות
 
 
 
מלחמת המפרץ 1991
16/01/2018   |   אלונה ספטון
 
 
 
 
לרשימות נוספות לבימה חופשית לרשימת הכותבים
 
 
השופט מצא ביסס המהפיכה החוקתית
   רשימות קודמות
  "חברותי וחברי המוסמכים"

דברים שנשא ראש לשכת עורכי הדין בטקס פרידה מהמשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט אליהו מצא, שפרש אמש (4.1.05) לגמלאות

▪  ▪  ▪
השופט אליהו מצא, יום הולדת שמח.

המשנה לנשיא, השופט אליהו מצא, הפורש היום, הוא דוגמא ומופת לשופט מקצועי שעשה דרך ארוכה ומרשימה. מאז שסיים את לימודי המשפטים, פעל במשך כתשע שנים כעורך דין, כיהן כשופט צבאי, כשופט של בית משפט השלום, של בית המשפט המחוזי ומאז מאי 1991 כשופט של בית המשפט העליון. בדרכו הארוכה הספיק השופט מצא לכהן גם כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-15. הוא לא אחראי לתוצאות הבחירות הללו.

אחת המעלות הגדולות של הטקס המכובד הזה הנערך בבית המשפט העליון, היא שניתן בו, שלא כמקובל בחברתנו הבלתי-מפרגנת, לומר שבחו של אדם בפניו. במקרה של השופט מצא הדבר קל במיוחד.
השופט מצא חרש תלם עמוק בשדה המשפט הישראלי והוא משאיר אחריו חותם מקצועי ערכי, ממשי וחשוב. השופט מצא הוא דוגמא לשופט מקצועי, מלומד ומנוסה, המנהל דיונים, גם דיונים קשים, באורח נעים, ענייני, תרבותי ומלומד. ובצד כל אלה אדם צנוע, נעים הליכות ונעים-סבר.

השופט מצא מותיר אחריו, על עלי המשפט הישראלי, הלכות משפטיות חשובות, שבמרכזן ערכי היסוד של הדמוקרטיה הישראלית, האדם, כבודו, חירותו וזכויות היסוד שלו.

השופט מצא הדגיש את הבסיס הערכי של המשפט פעם אחר פעם. בע"פ 6696/96 בנימין כהנא נ' מדינת ישראל, בהתייחסו לחוות דעת של שופט אחר בהרכב שסבר כי הערך המוגן על-ידי העבירה הוא רק מבנה המשטר הדמוקרטי, אך לא תכניה וערכיה של הדמוקרטיה, אמר השופט מצא:

"אבחנה זו - בין מבנה המשטר לבין הערכים החברתיים הניצבים ביסודו - אינה מקובלת עלי... ביסוד מבנהו של המשטר הדמוקרטי ניצבים ערכי הדמוקרטיה; בכללם ערכי ההסכמה החברתית שעליה מבוסס הקיום בצוותא של קבוצות חברתיות שונות במסגרת אירגונית פוליטית אחת. אם מבקשים להגן על מבנה המשטר, יש להגן גם על יסודותיו, והעמדתם בחזקת סכנה של ערכי יסוד שעליהם מושתתת הדמוקרטיה, מסכנת גם את מבנה המשטר".

ועל אף שדבריו אלה של השופט מצא נאמרו בדעת מיעוט בערעור הפלילי, דעתו התקבלה על הרוב בדיון הנוסף בעניין זה (דנ"פ 1789/98 מדינת ישראל נ' בנימין כהנא).

השופט מצא בולט בהגנתו הנחרצת על חופש הביטוי. בעתירת אסירים 4463/94 אבי חנניה גולן נ' שירות בתי הסוהר, ציווה בית משפט נכבד זה על מפקד כלא לאפשר לאסיר לשלוח טור שבועי למקומון. אמר השופט מצא: "חופש הביטוי נמנה עם חירויות היסוד של האדם בישראל. ההכרה במעמדו של חופש הביטוי כזכות יסוד הושרשה בנו זמן רב קודם לחקיקתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו... אמנם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו אינו נוקב בשמו של חופש הביטוי ואינו מגדירו בלשון מפורשת כזכות יסוד. אך אין בכך כלום: אף ללא הוראה מפורשת כלול חופש הביטוי בכבוד האדם... שכן מהו כבוד האדם ללא החירות היסודית הנתונה לאדם לשמוע את דברי זולתו ולהשמיע דבריו שלו, לפתח את אישיותו, לגבש את השקפת עולמו ולהגשים את עצמו".

גישתו בעניין חופש הביטוי קיבלה ביטוי גם בבססו את ההלכה שזכותה של אישיות ציבורית לשם טוב מצטמצמת אל מול חופש הביטוי הביקורתי כלפיה. כדבריו בע"א 323/98 אריאל שרון נ' עוזי בנזימן ועיתון "הארץ":

"...כאשר הנפגע מפרסום לשון הרע הוא איש ציבור, והפרסום נוגע לנושא הכרוך בעיסוקיו הציבוריים ושהוא מעניינו של הציבור... יש להעדיף את הנוסחה הפרשנית המתיישבת עם עקרון חופש הביטוי על פני הנוסחה הפרשנית המייחסת את עיקר המשקל לזכותו של הנפגע להגנת שמו הטוב".

ועם זאת, השופט מצא סבור שבעבירת ההמרדה, שהיא כמובן הגבלה של חופש הביטוי, אין צורך להוכיח הסתברות גבוהה שהדברים או פרסומם אכן יגרמו להמרדה בפועל. אך התייחסותו המרחיבה של השופט מצא לעבירת ההמרדה היא חריג להשקפתו הנחרצת בכל הנוגע להגנה על חירויות האדם ובעיקר על חופש הביטוי (ע"פ 6696/86, כהנא).

מן הסתם, יש לייחס את השקפתו המחמירה לגבי עבירת ההמרדה לנסיבות המיוחדות של המקרה שבו דן בית המשפט. שם פרסם הנאשם כרוז ובו קרא להפציץ את אום אל-פאחם. אמנם, לשיטתו של השופט מצא, חופש הביטוי הוא ערך עליון שנועד להגן גם על ביטויים חריגים, קשים, ולפעמים אפילו מתועבים. אך השופט מצא מגלה עוינות מוחלטת כלפי גזענות. וכדבריו בע"פ 2831/95 הרב עידו אלבה נ' מדינת ישראל:

"הנני סבור, כי הביטוי הגזעני אינו נמנה עם צורות הביטוי הפוגעניות, המרגיזות או המקוממות, שעל חברה חופשית להשלים עם קיומן, חרף סלידתה מפניהן. הביטוי הגזעני הוא חריג. הוא מצוי מחוץ לגדריה של תפיסת העולם הדמוקרטית ושערי חופש הביטוי נעולים בפניו... יהא הדין הקובע את גבולו של הביטוי הגזעני לצרכים אחרים אשר יהיה, בקביעת היקפו של האיסור הפלילי על פרסום הסתה לגזענות אין לייחס כל משקל לחופש הביטוי".

למרות שאנו המשפטנים יודעים שלכל סוגייה יש פנים לכאן ולכאן ולכל אירוע יש שני צדדים ולכל אחד השקפה אחרת על האירוע - יש מקרים ויש נושאים שבהם ההכרעה חייבת להיות נחרצת ומוחלטת. נחרצותו של השופט מצא בעניין זה, מבטאת יכולת של מנהיג משפטי לקבל הכרעה משפטית-מוסרית, אמיצה וחד משמעית שאיננה מותירה מקום לספק. חופש הביטוי הוא ערך עליון. אך גזענות היא רשע מוחלט ומי כמו העם היהודי שסבל דורות על דורות מגזענות יודע זאת. אין להתיר את ניצולו של חופש הביטוי לצרכי רשע מוחלט.

השופט מצא הרחיב בעניינים אלה בדבריו בפסק דין כהנא:
"סימנים ראשונים לקיומם של זרמים אנטי-דמוקרטיים בחברה הישראלית ניכרו, עם הופעת הכהניזם, לפני כעשרים שנה, ותוך שנים אחדות התעצמו... לדמוקרטיה הישראלית קמו אויבים מרים מבית. אחד מאלה טבח עשרות מתפללים מוסלמים בעת תפילה. אחר רצח את ראש ממשלת ישראל. אסור שאותות מבשרי רעות מעין אלה ירפו את אמונתנו בחוסננו המוסרי כחברה חופשית. אך גם אין להתעלם מקיומם. האיסורים הפליליים על המרדה, כמו האיסורים הפליליים על גזענות, נועדו להגן על הדמוקרטיה שלנו מפני מהרסים ומחריבים מבית... אכן, שעה קשה היא לדמוקרטיה, כאשר היא נאלצת להפעיל אמצעים עונשיים שמטרתם לשמור על הדמוקרטיה. אך לעתים עליה לעשות כן... כלפי אלה מותר וראוי לדמוקרטיה לנהוג (כביטויו של השופט זוסמן) כ"דמוקרטיה מתגוננת"".

כחלק מהשקפתו שהדמוקרטיה הישראלית מבוססת על אדנים ערכיים, פסל בית משפט נכבד זה את אהוד יתום מלשמש בתפקיד ראש המטה למלחמה בטרור לאור חלקו בפרשת קו 300. בפסק דינו בעניין זה, עמד השופט מצא על העקרון שאמות מידה של טוהר הנשק מחייבות גם בתקופות קשות, גם כשהמלחמה בטרור היא בעיצומה. אמר השופט מצא:

"העומד בראש ארגון כזה [המטה למלחמה בטרור] צריך בוודאי להיות ניחן ביכולת ובנסיון המקצועיים הנדרשים למילוי תפקידו. ודומה כי איש איננו חולק כי יתום אכן ניחן ביכולת ובנסיון המקצועיים הנדרשים. אך בכך לא סגי: לעומד בראש ארגון כזה צריכה להיות גם הסמכות המוסרית הנדרשת למילוי תפקידו... דומה כי בזמן שבו נתונה ישראל במלחמה קשה ומתמשכת נגד ארגוני מחבלים רצחניים וחסרי מצפון יש להקפיד על שמירת ערכינו חשיבות רבה במיוחד".

השופט מצא תרם תרומה חשובה לביסוסה של המהפיכה החוקתית. חצוצרה שאין להתבייש בה. מעטות המדינות בעולם שהצליחו לקיים רמה כה גבוהה של איכות דמוקרטית וזכויות יסוד בתנאים קשים כל כך כמו ישראל. לבית המשפט הנכבד הזה יש חלק מכריע בתהליך זה והשופט מצא תרם את חלקו החשוב לכך.

בשורה של פסקי דין, הביע השופט מצא את דעתו הנחרצת, שחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, וערכי היסוד של השיטה המשפטית בישראל בכלל, מחייבים הכרה ואכיפה של עקרון השוויון. בבג"צ 453/94 שדולת הנשים בישראל נ' ממשלת ישראל תמך השופט מצא בהעדפה מתקנת לנשים על-ידי הטלת חובה למנות נשים כחברות בדירקטוריונים של חברות ממשלתיות. וכך אמר:
"לדידי, יש לקבלו [את מושג ההעדפה המתקנת] ולהכיר בו כאמת-מידה שוויונית, שהיא אחד מנגזריו ההכרחיים ואחת הערובות העיקריות להגשמתו של עקרון השוויון עצמו... ולא כחריג נסבל לעקרון השוויון".

ובבג"צ 4541/94 אליס מילר נ' שר הבטחון חייב בית משפט נכבד זה את צה"ל לשתף נשים בקורס טיס ולאפשר להן לפעול כטייסות בחיל האוויר. אמר השופט מצא:

"כשלעצמי, איני רואה מקום לספק שמדיניות שיש בה משום הפרה של זכות-יסוד מעמידה עילה ראויה להתערבות בית המשפט. פגיעה בשוויון, מחמת הפליה על רקע מיני, היא דוגמא מובהקת למקרה המצדיק והמחייב התערבות. כזה הוא המקרה שלפנינו. צה"ל אינו יכול להישמע בטענה שנשים פסולות לתפקיד כלשהו מחמת היותן נשים".

ולעניין זה ראה השופט מצא להדגיש היבט אשר עולה מדי פעם בפעם בוויכוח הציבורי והמשפטי בעניין זכויות יסוד - העלות הכלכלית של יישומן. אמר השופט מצא:

"אינני סבור, כי עלי להתעכב על טעמים נוספים אחרונים אלה, שהמשותף ביניהם טמון בבשורה הבלתי-מפתיעה שקליטת נשים תצריך השקעת משאבים כספיים נוספים... כשעל הפרק ניצבת תביעה למימוש זכות-יסוד - וכזה הוא המקרה שלפנינו - משקלם היחסי של השיקולים התקציביים אינו יכול להיות גדול. שכן: 'הרטוריקה של זכויות אדם צריכה להיות מכוסה במציאות המעמידה זכויות אלו בראש סולם העדיפויות הלאומי. הגנה על זכויות אדם עולה כסף, וחברה המכבדת זכויות אדם צריכה להיות נכונה לשאת במעמסה הכספית'" (הסיפא בציטוט מספרו של אהרן ברק, פרשנות חוקתית, כרך ג').

לשיטתו של השופט מצא, חוק יסוד כבוד האדם וחירותו העלה את ערך השוויון למעלה חוקתית על חוקית (פס"ד אליס מילר). ועם זאת הדגיש שלדידו, ערך השוויון, למרות ההקשר ההקבצי שהוא מעורר, כולל בחובו גם את הזכות לאינדיבידואליות. שכן, למרות שכולנו נבראנו בצלם, ואנחנו שווים בזכויות וחובות, אנחנו שונים זה מזה. והשוני הזה ראוי להגנה במסגרת הזכות החוקתית שלנו לשוויון. בבג"צ 205/94 עקיבא נוף נ' מדינת ישראל תקף העותר את עמדת השלטון שהודיע לו שיקבל ערכת מגן לבעלי זקן, רק אם יחתום על הצהרה שהוא מנוע מלהסיר את זקנו מטעמי דת. אמר השופט מצא:

"לשיטתי, זכותו של אדם לגדל זקן היא חלק מכבוד האדם, ללא קשר לאמונותיו או נטיותיו הדתיות. זכותו של אדם לכבוד כוללת את הזכות לעיצוב דמותו ולקיומה, ולגבי מי שבמשך שנים מגדל ומשמר את זקנו, מהווה הזקן חלק מדמותו ומהווייתו האישית".

השופט מצא לא ראה צורך לשייך את הזכות הזו, לאינדיבידואליות או לפרטיקולריות, לאחת מן המשבצות המוכרות של זכויות היסוד. לדבריו, "בענייננו אין מתעורר צורך בשיוך כזה. לכבוד האדם, ערך חוקתי מוגן, יש משמעות נרחבת יותר מסך כל הזכויות הפרטיקולריות המוכרות".

תרומתו של השופט מצא לביסוסן של זכויות היסוד בא לידי ביטוי מובהק גם בפסק הדין בעניין בג"צ 5091/91 מאזן חסן זכי נוסייבה ואח' נ' שר האוצר ומדינת ישראל שבו פסק בית המשפט הנכבד שחוק יסוד כבוד האדם וחירותו מגן באופן מרחיב על זכות הקניין. בעניין זה דובר בדרישתו של בעלים של קרקע שהופקעה לקבלה בחזרה כאשר התברר שהקרקע שהופקעה אינה דרושה עוד לרשות. אמר השופט מצא:

"הסדר המותיר בידי הרשות את הקרקע המופקעת, גם אם יתברר שזו אינה דרושה לה למילוי הצורך הציבורי שלשמו הפקיעה אותה, אינו עולה בקנה אחד עם כיבוד זכות היסוד של האדם לקניינו, עליה מורה ס' 3 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו".

אמנם פסק הדין של השופט מצא בעניין זה נהפך בדנג"צ 4466/94. אך השופט מצא עמד על דעתו והוא חזר עליה גם בעניין אחר (בג"צ 2739/95 סליבא סלימן מחול נ' שר האוצר ומנהל מקרקעי ישראל). שם הופקעה קרקע למטרה מסויימת שנתבטלה, אך הרשות ביקשה לקיים את ההפקעה למטרה אחרת. לדעת השופט מצא, בנסיבות אלה היה על הרשות לבטל את ההפקעה הראשונה ולפתוח בהליכי הפקעה מחדש על רקע המטרה החדשה של ההפקעה.

השופט מצא קנה לעצמו מעמד כאחד מבכירי המשפטנים בכלל, והשופטים בפרט, בתחום הפלילי. בפסקי דין רבים קבע השופט מצא הלכות חשובות בתחום זה. וגם לתחום הזה הביא עימו את המטען הערכי שהוא נושא עימו - זכויות היסוד של האדם, גם העבריין, ובוודאי החשוד שהוא עבריין. בדנ"פ 2316/95 גנימאת נ' מדינת ישראל קבע השופט מצא שהעובדה שעבירה מסויימת (במקרה זה גניבת רכב) היא "מכת מדינה", איננה מקימה כשלעצמה עילת מעצר. כך גם קבע השופט מצא שחומרת העבירה כשלעצמה איננה בהכרח מצדיקה מעצר. הוסיף השופט מצא (בהתייחסו לעילות מעצר שונות):
"אין לכחד כי השימוש במעצר להשגתה של תכלית הרתעתית אינו נקי מקושי קונספטואלי. הלוא הרתעת עבריינים נמנית עם מגמות הענישה של עבריינים שהורשעו בדינם, ולא עם מטרותיו המקובלות של מעצר נאשמים שדינם טרם הוכרע. לא מן הנמנע - ולדידי, אף קרוב להניח - כי בעקבות חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, וההשפעה הנודעת לו על פרשנות הדין הקיים, יהיה על בית המשפט לחזור ולבחון, אם וכיצד יש לפרש את עילת המעצר הנסמכת על חומרת עבירתו של הנאשם באופן המתיישב עם חוק היסוד...".

בית משפט נכבד זה מתלבט מזה שנות דור בשאלת גבולות הפרשנות של בית המשפט, הן לחיקוקים והן לחוזים. בתהליך המרתק הזה אימץ השופט מצא קו שניתן לכנותו - ללא שום ציון ערכי - שמרני. בפסק דין ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום אמר: "חוזה שלשונו ברורה במידה שאינה מותירה מקום לספק בדבר כוונתו, יש לאמוד את דעת הצדדים מתוכו, ואין להזדקק לשם כך לנסיבות כריתתו... לפירוש של חוזה על-פי מה שנראה (בעיני הפרשן) כתכליתו של החוזה, צריך שתימצא לפחות "נקודת אחיזה" בלשון שנקטו הצדדים; ומכל מקום, אין בידי לתמוך בפירוש "תכליתי" המנותק מן הלשון, הסותר אותה או שאינו מתיישב עימה".

וכך גם לגבי חקיקה. בע"א 3798/94 אמר: "... אף אני סבור כי פירושו של סעיף 20... הינו חד משמעי... אך שלא כחברי אני סבור כי על הוראה חד-משמעית זו לא ניתן להתגבר בדרך פרשנית... לפרשנות כזו אין עיגון מינימלי בטקסט. היא מהווה הלכה למעשה שינוי של לשון החוק וככזו היא חורגת מגבולותיה הלגיטימיים של הפעילות הפרשנית".

ועם זאת, כאשר בא בית המשפט לדון בדיני הגנת הצרכן ובשאלה האם ניתן לאשר תביעה מסויימת כתביעה ייצוגית אימץ השופט מצא עמדה גמישה יותר: "אך ברי כי בשינוי מיקומן הפיזי של ההוראות הצרכניות אין כדי לשנות מתכליותיהן הייחודיות. הבה נרחיק לכת: גם אילו נכלל חוק הגנת הצרכן בשלמותו בפקודת הנזיקין, גם אילו חלה לגביו הוראת סעיף 3 לפקודת הנזיקין, שלפיה "הדברים המנויים להלן בפקודה זו הם עוולות", גם אז היה מוטל עלינו לפרש וליישם עוולות מיוחדות אלה בהתאם לתכליותיהן הצרכניות שככלל אינן זהות לתכליותיהן של יתר העוולות המנויות בפקודה".

ועוד חידש השופט מצא הלכות אזרחיות חשובות כגון שניתן לתבוע פיצוי על נזק שנגרם כתוצאה מעיקול זמני מכוח עוולת הרשלנות (רע"א 1565/95). וגם שניתן לברר מחדש סכסוך אזרחי שהוכרע סופית, אם נתגלו ראיות חדשות. מעין "משפט חוזר אזרחי" (ע"א 4682/92).

בכמה וכמה עניינים, בין השאר עניינים שנזכרו לעיל, היה השופט מצא בדעת מיעוט. העובדה שבעניינים רבים בית המשפט הנכבד הזה איננו מדבר בקול אחד, היא תעודת כבוד לבית המשפט ולמערכת המשפט הישראלית בכלל. אין לצפות ואין לקוות לקולקטיביות רעיונית בין שופטים. כל שופט, כמו כל אדם, הוא אחר או אחרת. כל שופט, הוא תבנית נוף ילדותו, נסיבות חייו והשקפת עולמו. אל לשופט להסס לנקוט עמדת מיעוט. לעתים קרובות שופטים המביעים עמדת מיעוט, סוללים את הדרך לחידושי הלכה הבאים בשלב יותר מאוחר. כך בהקשר הנוכחי מתבקשת ההתייחסות המיידית לפסק הדין של השופט (אז) שמגר בעניין חברת חשמל לגבי הזכות המצומצמת יותר של אישיות ציבורית לשם טוב, שהפכה בשלב מאוחר יותר לדעת הרוב, בין היתר בהחלטתו של השופט מצא בעניין בנזימן ואריאל שרון.

יש נושאים שאינם ראויים למחלוקת, כמו השלילה המוחלטת של גזענות. אך קולקטיביות רעיונית של שופטים, עמדה אחידה בנושאים הראויים למחלוקת, הם סממנים מדאיגים, הן כשמדובר בפעילות שיפוטית, והן כשמדובר בפעילות חוץ שיפוטית.

השופט מצא - בשנות כהונתך הרבות כשופט ובעיקר בחמש עשרה השנים האחרונות בבית המשפט העליון, עסקת בנושאים החשובים והמרכזיים ביותר שעמדו במרכז ההוויה הישראלית. בכל אחד מהם הפגנת עצמאות מחשבתית, אומץ לב ונאמנות מוחלטת לדין ולערכים העומדים ביסודו. כל מי שבא בפניך בדין, השופט מצא, ידע וגם הרגיש שזכה ליומו בבית המשפט. לא תיתכן מחמאה גדולה מזו לשופט.

________________

עו"ד ד"ר שלמה כהן הוא ראש לשכת עורכי הדין בישראל.

תאריך:  05/01/2005   |   עודכן:  05/01/2005
ד"ר שלמה כהן

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן


פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
השופט מצא ביסס המהפיכה החוקתית
הודעות  [ 19 ] מוצגות  [ 17 ]  תפוס כינוי יחודי      לכל ההודעות         כתוב הודעה 
כותרת ההודעה שם הכותב שעה    תאריך
1
גלילי
5/01/05 16:17
2
עו"ד נתנאל
5/01/05 16:27
3
פנחס
5/01/05 16:43
4
עוד
5/01/05 17:57
5
עו"ד
5/01/05 17:58
6
לקוח
5/01/05 18:24
 
היא היא
5/01/05 18:47
7
מצא זה חמץ
5/01/05 18:35
8
הבוחל בלשכה
5/01/05 20:04
9
עורכת-דין זועמת
6/01/05 08:42
10
שימי 1
6/01/05 10:07
11
גלילי
6/01/05 15:53
12
גלילי
6/01/05 15:59
13
שלמה כהן
6/01/05 16:24
14
מוטי ש
7/01/05 01:41
15
סדום ועמורה בפרקליטו
7/01/05 09:20
16
לשלמה כהן
7/01/05 09:22

תגובות בפייסבוק

ברחבי הרשת

רשימות קודמות
השבוע נכחתי באירוע סוריאליסטי שהתחיל בכאב ראש אדיר ונגמר במוסיקה נפלאה. כשהוזמנתי לשמוע קונצרט של התזמורת הקאמרית ביפו במוצאי שבת האחרון, אמרתי: מה יכול להיות יותר נחמד מלהתחיל את השנה החדשה בקונצרט של הנדל ושטראוס?
05/01/2005  |  שוש מיימון  |  מאמרים
עו"ד דוד וינר ז"ל, ד"ר לפילוסופיה של אוניברסיטת "ייל" היוקרתית בארה"ב, עשה סטאז' אצל פרקליטת מחוז המרכז, נורית שניט, בהצלחה ובהערכה רבה ונשאר בפרקליטות להמשך עבודתו.
05/01/2005  |  עו"ד אברהם פכטר  |  מאמרים
בספרו הקלאסי "חוות החיות", ג'ורג' אורוול מתאר את מרד החיות נגד יצורי אנוש, ותוצאותיו.
05/01/2005  |  ד"ר עתליה בן-מאיר   |  מאמרים
כאשר מטוס טס מנקודה א' לנקודה ב', ואין אפשרויות נחיתה בין שתי הנקודות, קיים מקום לאורך תוואי הטיסה שנקרא נקודת אל חזור. אם מתרחשת במטוס תקלה המאלצת אותו לנחות, הרי שאם עבר את נקודת האל חזור, אין לו ברירה והוא חייב לנסות להגיע לנקודה ב'.
05/01/2005  |  דוד פרבר  |  מאמרים
לא מזמן שאלתי ידיד, איש יקר וחיובי, אדם שתרומתו לחברה ניכרת ואין ספק כי לא באדם אלים מדובר: "מה מבחינתך גרוע יותר: שיום אחד תגלה כי בנך מכה נמרצות את אשתו, או שתגלה כי היא זו שממררת לבנך את חייו ואפילו מרימה עליו ידיים?"
05/01/2005  |  טל רבינוביץ'  |  מאמרים

פורומים
אתיקה
ממשל
משפט
כתבות מקודמות
דנה כהן
8 דרכים מהנות לתרגל אנגלית בבית
כתיבת המומחים
4 יתרונות להשקעה בנדל"ן מסחרי
ביטוח ופיננסים
אלבר רכב
אקסלנס ייעוץ משכנתאות
בי פטנט פתרונות מיוחדים
קלאב הוטל
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  עריסת תינוק ניידת |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים |  חדשות |  סדרות |  ספורט