מלך - חובה או רשות?

מלך - ציווי חובה, או רשות ובחירה? בפרשת השבוע, פרשת שופטים, בסמיכות לציווי והפירוט תחת הכותרת "שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך" (דברים טז,יח), בהמשך באה כותרת ממשיכה אחרת העוסקת ב"מלך" - סמיכות הגיונית פונקציונלית במי שאמור לשמש ראש הזרוע השלטונית המבצעת והמוציא לפועל את מערכת השפיטה, טיפולה וביצוע החלטותיה. כמובן, כל זה מעבר לחובותיו וסמכויותיו השלטוניות והנהגותיו בזמן שלום כבעת מלחמה.

וכך נאמר (יז, יד): "כי תבא אל הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך וירשתה וישבתה בה ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבתי. שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלהיך בו מקרב אחיך תשים עליך מלך לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא." והתורה ממשיכה בתנאי התנהלותו ומגבלותיו, שהם ודאי חשובים אך אנחנו עוסקים בשאלה המקדימה הבסיסית: האם מלך בישראל הוא ציווי חובה או רשות בחירה.

לפי פשט הפסוקים על פניו מלך הוא בחירה, רשות.

• "ואמרתה אשים עלי מלך" - הדרישה צריכה לבוא מהעם. לא אמרת - אין מלך.

• "ככל הגוים אשר סביבתי" - הסיבה: יישור קו עם הסביבה ללא התייחסות ערכית לצורת המשטר וללא סיבות הדרישה. חיקוי, או הצלחת המשטר המלוכני, או רצון להתקבל בסביבה כמדינה שווה בין שווים. והאם סביבה בה יש משטרים מלוכניים היא תנאי או צורך למלוכה בישראל?

• קושי נוסף כמובן הוא התנאי המפורש שהמלך נתון לבחירתו של הקדוש ברוך הוא, וכמדומני כי רק שלושה מלכים היו נבחרי השם: שאול, דוד ויהוא, שנמשחו על-ידי נביאים, ובמבט היסטורי קשה להגיד שכל מלכי יהודה וישראל היו בקטגוריה של נבחרי השם.

ההערכה המסתמנת מהפשט בפרשתנו, המקשה לכאורה במידה רבה על הגישה כי המלכת מלך היא בגדר מצווה וחובה מקבלת חיזוק משמעותי בשמואל א פרק ח'. "ויהי כאשר זקן שמואל ... ויתקבצו כל זקני ישראל ויבאו אל שמואל הרמתה. ויאמרו אליו הנה אתה זקנת ובניך לא הלכו בדרכיך עתה שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים. וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה לנו מלך לשפטנו ויתפלל שמואל אל ה'. ויאמר ה' אל שמואל שמע בקול העם לכל אשר יאמרו אליך כי לא אתך מאסו כי אתי מאסו ממלך עליהם. ככל המעשים אשר עשו מיום העלתי אתם ממצרים ועד היום הזה ויעזבני ויעבדו א-להים אחרים כן המה עשים גם לך. ועתה שמע בקולם אך כי תעיד והגדת להם משפט המלך אשר ימלך עליהם".

ובהמשך הפרק כמעט עד סופו הקדוש ברוך הוא מוסר לשמואל מפרט שחור משחור של משפט המלך, רשימה ארוכה של עוולות, מטלות, דרישות עיוותים בכל תחום ובכל עניין למסירה לעם להניעו מהמהלך. וההזהרה האחרונה בפס' יח: "וזעקתם ביום ההוא מלפני מלככם אשר בחרתם לכם ולא יענה ה' אתכם ביום ההוא. וימאנו העם לשמע בקול שמואל ויאמרו לא כי אם מלך יהיה עלינו והיינו אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמתנו. וישמע שמואל את כל דברי העם וידברם באזני ה'. ויאמר ה' אל שמואל שמע בקולם והמלכת להם מלך ויאמר שמואל אל אנשי ישראל לכו איש לעירו". והשאר היסטוריה.

קשה ואין צורך להוסיף להרבות במילים והערכות למשמעות האירוע המכונן בהמלכת הבכורה של מלך בישראל, הנשמעת מהדיאלוג בין הקב"ה לבין שמואל ובין שמואל לבין עם ישראל וזקניו. הקביעה כי מלך בישראל היא מצווה וחיוב, וכי זהו דגם של המשטר המועדף על-ידי ה' אינה תואמת את פשט הפסוקים ורוחם.

קטונתי מלהיכנס למחלוקת ההלכתית, אך לאור העובדה כי הנושא נדון בציבור הדתי לאומי בהקשר ללגיטימיות של המשטר הדמוקרטי והויכוחים התגברו עקב העקירה מגוש קטיף והיום לאור הפטרון כביכול של שתי מדינות והחשש מעקירה נוספת תוך מסירת חלקי מולדת, אני מפנה את הבמה לדברים ממאמר שנכתב בשלהי העקירה מגוש קטיף על-ידי הרב אורי שרקי מבכירי רבני מכון מאיר:

הרב אורי שרקי / אני דמוקרט

• . קיומו של משטר פוליטי, אפילו דתי, בין שהוא דמוקרטי בין שהוא מלוכני, יכול להיחשב מרידה במלכות שמים, משום שהוא מעמיד סמכות זולת ה'. זוהי אכן דעתו של הרבי מסטמר, שהתנגד משום כך להקמת מדינה מכל סוג שהוא. עמדה זו אינה מקובלת על רוב גדולי ישראל, משום שהקדוש ברוך הוא דרש מאתנו להקים ישות מדינית ריבונית בארץ ישראל (רמב"ן סהמ"צ עשה ד). מכאן ואילך,שאלת אופי המשטר הופכת לשאלה הלכתית פרגמטית ולא בעיה של אמונה.

• . אפילו אם נקבל את הדעה שהדמוקרטיה פסולה, יש להעיר שמאחר שהמדינה המודרנית אינה תובעת שלטון על עולם הערכים הפנימי של האדם, קיימת הזכות המלאה לדרוש שהדמוקרטיה תתייחס באופן שוויוני כלפי כל מגזרי האוכלוסיה, ובכללם אלה שאינם מזדהים עמה ורוצים להחליפה. כללי המשחק שווים לכולם, ממש..

• . דעת כמעט כל הפוסקים היא שיש לשלטון הנבחר בארץ ישראל דין מלכות, הכולל זכות להטיל מסים ולהכריז על מלחמה ( עי' מאמרו של הרב אליהו זייני ב"ספר הקהל").

• . בכל צורת משטר, בין דמוקרטיה ובין מלוכה עם כל תכסיסיה, אין שומעים לשלטון כשהוא פוקד לעבור על דברי תורה, ולא מפני זה הוא חדל להיות השלטון הלגיטימי בכל העניינים האחרים. בדיוק כפי שיש לכבד אב שמצווה על בנו לעבור עבירה, למרות שאין שומעים לו באותו עניין.

• . דעת כמעט כל הראשונים היא שהעמדת מלך היא מצווה. אך קושיה עולה מפשט הכתוב. מדוע ניסח הכתוב את המצווה בסגנון המשתמע שהדבר תלוי ברצונו של העם? "ואמרת אשימה עלי מלך".

• . מחדש בעניין זה הנצי"ב מוולוז'ין יסוד משמעותי ביותר, שמאחר שהמשטר הראוי למדינה משתנה לפי תנאי הזמן, תיגרם סכנה למדינה אם יועמד בראשה מלך בזמן שאינה ראויה לכך, ומשום כך נדחית מצוות עשה מפני פיקוח נפש.

• . דבריו אלה של הנצי"ב מעוררים שאלה נוקבת. מדוע תלתה התורה את קיומה של מצווה בסיסית כל כך במצב התרבות הפוליטית באומות העולם? כאן טמון מסר עמוק. הסיבה לכך שנדרשנו על-ידי ה' להקים מדינה דוקא ולא להסתפק בדת, הוא על-מנת לקיים את היעוד האוניברסאלי שלנו, ולהוות דגם לחיקוי עבור אומות העולם: "אל הארץ אשר אראך...ונתברכו בך כל משפחות האדמה" אי-אפשר להשפיע על מישהו בלי שתהיה חולית קישור עמו, ולכן תלתה התורה דווקא את אופי המשטר הפוליטי בישראל ביכולתו להשפיע על האנושות ותרבותה המדינית במהרה בימינו.