הבג"ץ של גרוניס

אכן, כן. אנו מצויים בתקופתו של נשיא בית המשפט העליון, אשר גרוניס, בבית המשפט העליון, וקולה של תקופה חדשה זו בבית המשפט העליון נשמע עתה, במלוא עוזו, אם כי בהערות שקטות, סרקסטיות משהו, אולם בל נלך שולל אחר הצליל הנמוך של המילים. הן חדות, נוקבות, חד-משמעיות ואי-אפשר עוד לטעות בהן חרף נמיכות הקול. נשיאו החדש של בית המשפט העליון אינו אוהב עתירות ציבוריות. הוא שייך מבחינה חשיבתית והסתכלותית משפטית, לאסכולה מבית-מדרשם של שופטים שמרניים דוגמת אלפרד ויתקון המנוח ודומים לו, שהעלו על המחסומים הדיונים בפני עותרים ציבוריים, כל אימת שביקשו הם להביא עתירות ציבוריות אל פתחו של בג"ץ.

עודני זוכר את המשפטים שהטיח בי, באולם ג', בבית המשפט העליון, השופט גרוניס, לפני מספר שנים - טרם מינויו לנשיא בית המשפט העליון - ביושבו בראש הרכב שדן בעתירה שהגשתי בקשר לחוקיותו של התיקון לחוק המעצרים, שהפך ערר בגלגול שלישי, על מעצר ימים לערר ברשות. קודם לתיקון זה, היה ערר זה מוגש ברשות ודרכם של מי שנעצרו במעצר ימים ושל הפרקליטות הפלילית, גם יחד, הייתה פתוחה להגיש ערר שכזה לבית המשפט המחוזי, ולאחריו ערר לבית המשפט העליון בזכות, בלא לבקש רשות להגשת ערר זה מבית המשפט העליון קודם לכן. במקביל התבררה עתירה של לקוח שייצג עו"ד אביגדור פלדמן, שעתר נגד הארכת תקופת היותו של מי שהוגש נגדו כתב-אישום ומשפטו טרם הסתיים, בידי בית המשפט העליון, לתקופות מוארכות של 150 יום כל פעם, במקום לתקופות מוארכות של 90 יום כל פעם, כפי שהיו נהוגים דברים קודם תיקון זה לחוק המעצרים.

"אדוני חושב שהוא נמצא באירופה?", ספק שאל, ספק התריס כבוד השופט גרוניס כלפיי, טרם פציתי פי והתחלתי לטעון לעניין אי-חוקיותו של התיקון המונע ערר שלישי על מעצר ימים לבית המשפט העליון, בזכות. טרם הספקתי לעכל הדברים, המשיך הוא והטיח בי: "אדוני חושב שבאירופה היו מקשיבים לאדוני? מי הלקוח של אדוני? לחברך, פלדמן, יש לקוח! מי הוא הלקוח של אדוני?".

פתע פתאום "נפל לי האסימון". ראש ההרכב, כבוד השופט, א' גרוניס, מתכוון לכך שהעזתי לבוא ולריב ריבו של הציבור במעמד של עותר ציבורי. זו משמעות איזכורה של אירופה על-ידו וציון העובדה שלעו"ד אביגדור פלדמן "יש לקוח", כאשר לי "אין לקוח", אלא את עצמי ובשרי בלבד. "אדוני מחזיר אותנו לתקופה שהיו צריכים להוכיח את קיומה של זכות העמידה?", ספק שאלתי, ספק התרסתי בנימוס כלפי ראש הרכב השופטים.

ברגע זה גמלה החלטה בלבי לדבר על הנזק שנגרם לי בתקופת מעצר השווא שלי ועל התמזלות מזלי, שבתקופתי היה קיים עוד מצב דברים של ערר ברשות - ערר ברשות שהגישו יום לאחר שבית המשפט המחוזי הורה על מעצרי, בידי פרקליטיי, עו"ד אביגדור פלדמן ועו"ד מיקי חובה, שהתקבל בידי שופט בית משפט העליון, כבוד השופט עוזי פוגלמן, ושחרר אותי למעצר בית, פחות מ-24 שעות לאחר שסגן נשיא בית המשפט המחוזי, כבוד השופט ד"ר עודד מודריק, קיבל את ערר הפרקליטות על שחרורי למעצר בית בידי בית משפט השלום והורה על המשך מעצר הימים שלי, עד תום ההליכים המשפטיים.

איני יודע - בוודאות - אם הייתי שורד מעצר ימים זה עד תום ההליכים המשפטיים ואם לא הייתי טורף נפשי בכפי, לאור מצבי הנפשי הקשה, שעה שהתקבל ערר הפרקליטות, בידי בית המשפט המחוזי ושוב נעצרתי עד לתום ההליכים המשפטיים. לא זה הוא נושאה ולא זו מהותה של רשימה זו. יחד עם זאת, הסתכלות מעט אנושית ופחות מרוחקת של בית המשפט העליון "בציבור לקוחותיו בכוח" הוא נושאה של רשימה זו.

אין חולק על כך, כי נשיאו הנוכחי של בית המשפט העליון, ד"ר אשר גרוניס, הוא משפטן מובהק. פסיקותיו בתחומים שונים - ובעיקר בתחומים השימושיים והישימים כל כך של סדר דין אזרחי - חצבו מקום של כבוד בכותל המזרח של מחדשי הלכה פסוקה. יחד עם זאת, דומה כי מלחמתו של כבוד השופט גרוניס ב"אקטיביזם השיפוטי", שיצא מבית-מדרשו של נשיא בית המשפט העליון פרופ' אהרן ברק, הרחיקה לכת. דומה עלינו, בכל הכבוד הראוי, כי תפישת השופט גרוניס - לפיה החלטות שאינן פוגעות בזכויות אדם, או כאלו הפוגעות בזכויות האדם של הרוב, יוכלו למצוא את תיקונן באמצעות שלטון הרוב, ואין זה מתפקידו של בית המשפט להציל את הרוב מפני עצמו - אינה מתאימה ואינה ישימה לבית המשפט העליון בכלל, ולבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בפרט.

אפיזודה מעניינת המצביעה על דרך התנהלותו ודרך חשיבתו של נשיאו הנוכחי של בית המשפט העליון התרחשה לאחרונה באולם הנשיא, בעת הדיון בעתירה האחרונה של נפגעי הטרור שדרשו שלא לשחרר את המחבלים שכונו בשם: "המחבלים עם דם על הידיים".

מקובל כי בעתירות רגשיות דוגמת עתירות של מי המבקשים למנוע שחרור רוצחים בעסקות עם ארגוני הטרור והמגיעים לדיון, לאו-דווקא מכוח זכותם המשפטית, אלא מכוח זכותם הרגשית-מוסרית, כי לאחר תום טיעוני הפרקליטים מאפשר בית המשפט העליון - לפנים משורת הדין - לנציג המשפחות השכולות לשאת דברו באולם. גם הפעם ביקשו המשפחות השכולות לשאת דבריהן באולם בית המשפט לאחר שסיימו פרקליטיהן לשטוח טיעוניהן המשפטיים, אולם השופט גרוניס סירב לכך. "באולם בית המשפט", קבע-פסק הוא, "טוענים עורכי דין בלבד!", סיים, אסף שולי גלימתו ומיהר לצאת את האולם יחד עם חבריו להרכב.

"אצל הנשיא שמגר, התנהלו הדברים אחרת", ספק קוננה, ספק התלוננה אחת מבנות המשפחה של נפגעי הטרור שנכחו באולם הנשיא בעת שמיעת העתירה, "הוא הזמין אותנו ללשכתו בסיום הדיון ושמע אותנו". אין טוב מאפיזודה רגשית ומעניינת זו כדי להצביע על הלך-רוחו של נשיאו הנוכחי של בית המשפט העליון ועל המגמה הרווחת כיום, בפסיקתו של בית המשפט העליון. נשיאו הנוכחי של בית המשפט העליון, הוא "שופט מקצועי נטו". שאר הדברים ויתרת הנושאים אינם שפיטים ואינם חלק מהמרקם השיפוטי, כמו-גם מהאווירה השוררת כיום בבית המשפט העליון.

בכל הכבוד הראוי, דומה עלינו כי ככל שעולם המשפט הינו עולם יובשני ודווקני, הרי מעט חמלה לא תזיק בהתנהלותו השוטפת והיומיומית של בית המשפט העליון. "הטון יוצר את המוזיקה", קובע הפתגם העממי - ולא בכדי.