מלחמה באפידמיות או לא להיות

סעיף 20 לפקודת בריאות העם אומר כדלקמן: 20. סמכויות לשעת-חירום (תיקון: 1947,1945): "(1) אם נראה כי מרחפת על איזה חלק של ישראל סכנה של מחלה איומה אפידמית, מקומית או מידבקת או כי הוא נגוע במחלה כזאת, דהיינו, דבר, חולירע, קדחת צהובה, אבעבועות, טיפוס הבטן או מחלה אחרת שהכריז עליה שר הבריאות, במודעה ברשומות כי היא מחלה מידבקת מסוכנת, רשאי שר הבריאות להכריז במודעה כנ"ל כי סכנה חמורה מרחפת על בריאות העם על-ידי איומה או קיומה של מחלה כזאת בישראל או בארצות השכנות, ומשפורסמה הכרזה זאת יהא המנהל מוסמך לסדר או להתקין, בין בצו ובין בהוראה או בכל דרך אחרת שהיא, כי ייעשו".

סמכויות משרד הבריאות בשעת חרום עקב מגפה הן דרקוניות - וכאן מפורטות סמכויות אשר בחיי היומיום ייחשבו דרקוניות למשעי, המאפשרות לגורמי השלטון לצמצם ככל הניתן את ההידבקות, ואת הסכנות הנובעות ממנה. וכמובן, להפעלה של סמכויות דרקוניות יש הרבה מאוד משמעויות, כמו מתן חיסונים בהתאם לרצון או נגד רצון המחוסנים, הפרדה בין ילדים להוריהם, ביעור מתים בין אם בקבורה או בדרך אחרת, ועוד ועוד.

רובנו לא כל כך מודעים למשמעות של מגפות אשר רק עד לפני כמה עשרות שנים חיסלו חלקים משמעותיים מהאנושות, אבעבועות, טיפוס, חולירע ועוד. הרפואה המתקדמת מקטינה את הסיכונים האלה ומחסלת אותם כאשר הם עדיין "קומקומים מצפצפים" ולא נותנת להם לגדול ולהיות "קטרים מהירים ענקיים ודורסניים".

איננו במצב חרום, אך יש פעולות שהרשויות חייבות לבצע על-מנת לא להגיע לשעת חרום. אך כאשר מתגלים סימנים של אפשרות, אפילו רחוקה, של מגפה, וטרם מפעיל משרד הבריאות את סמכות השר ומכריז על מצב חרום אפידמיולוגי, פועל המשרד, באורח סביר והגיוני, על-מנת להקטין את ההסתברות של התפשטות המחלה, על-מנת שלא נגיע למצב בו יהיה צורך להכריז על מצב חרום.

במצב כזה נדרשים השרה והמשרד לסדרת החלטות קשות אשר זו מלווה בספחת ורעותה בצרעת, האם לחייב בחיסונים או להסתפק במסע הסברה? האם להשתמש בחיסון א' או בחיסון ב' אשר לכל אחד יתרונות וחסרונות? האם זה אתי לחסן את מי שאין לו סיכוי לחלות רק על-מנת להגן על מי שעשוי לחלות ואינו מחוסן? והיום עלתה נקודה נוספת: נקודת הפגיעה בקהלים עם בעיות במערכת החיסונית, אשר חיסון חבריהם חושף אותם להידבקות במחלה.

לא מקנאים בצמרת משרד הבריאות

אז אנחנו לא מקנאים בצמרת משרד הבריאות ובמגוון ההחלטות הקשות אותן עליהם לקבל במצב של טרום-טרום-טרום אפידמיה, ובמצב של טרום-טרום-טרום מצב חרום, אך אנו מוגבלים מאוד ביכולת השפיטה של מדיניותם, אין לנו הפרטים ואין לרובנו הידע המקצועי לשפוט, ביודענו שאם הם לא יטפלו, נגיע בסבירות גבוהה למצב חרום, ואז בפועל נהפוך כולנו לעבדים נרצעים של המחלה, או ניפגע ממנה, או נוכנס למחנות הסגר, וניאלץ לבלוע את כל החומרים הרעילים שבעולם על-מנת להתגונן מפניה.

ומכאן שלמעט אם אנחנו מומחים למלחמה במגפות, ולמעט אם יש בידינו ידע של מומחים בעניין זה, ואף אם אנו נפגעים במידה מסוימת ממדיניות הממשלה במלחמה במגפה או במגפות, ראוי ורצוי לתת יד לממשלה במלחמתה, מתוך הנחה כמעט ודאית, שאת גורמי הרפואה מעניין רק דבר עיקרי אחד והוא בריאות הציבור, וגורמי הרפואה יעשו כל שיש בידם לטובת בריאות הציבור, במסגרת המגבלות הטבעיות של תפקידם, מגבלות רפואיות, כלכליות ואחרות.