בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מאמר ביניים - למעמד הביניים
|
מעמד ביניים יקר שלי, אתה המעמד הכי גדול במדינה, הכי חשוב במדינה, אתה נושא בעיקר הנטל, הכלכלי, הביטחוני והאחר. בקיצור, מעמד החמורים. אבל כך נולדת וכך תמות. אולי תהיה פעם מעמד גבוה ותשתחרר מחמורותך. אתה חייב לקוות שלא תהפוך מעמד נמוך על-אף מאמצי השלטון להפוך אותך כזה, אבל אל תאמין להבטחות. אלה שמבטיחים לך שתצא מחמורותך, רק רוצים את הקול, ולכשיקבלו את מה שחפצו, יהפכו אותך לחמור גדול יותר
|
אל תהיה חמור [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
ראוי שכולנו נקדיש שעה לסרט "חוות החיות" [מצורף מעלה] על-פי ספרו של ג'ורג אורוול. הצפייה בסרט היא חוויה מרתקת של קצת למעלה משעה. לא צריך לשלם, רק לקבל. הסרט מתאר את החיות המשתלטות על החווה, על-מנת לנהל בה משטר שיתופי ודמוקרטי, תוך הרחקת השליט העריץ עד אותה עת. החזירים נבחרים כשליטים, והם, החזירים, מתקרנפים מרגע לרגע, הופכים גרועים יותר מבעל החווה הרע והמרושע, מטפחים את הכלבים להיות כלבי ציד השומרים עליהם בעת שחיות החווה עובדות בפרך והם, החזירים, מתהוללים עם הררי שיכר מהכנסות החווה. עיקר ההכנסות באות מטחנת הקמח שבנו החיות במעלה הגבעה, והפרד או החמור, הוא זה שהביא את האבנים למעלה, הוא זה אשר הביא את הרווחה הכלכלית לחווה. אך כאמור, החזירים החליטו שאמנם כל החיות שוות אך החזירים שווים יותר, והם התמסטלו עם הבירה בעוד מעמד הביניים, השפנים, החמורים והסוסים, מוציאים את נשמתם על-מנת למלא את המזווה של החזירים בעוד ועוד בקבוקים. סופה של הפרשה עצוב מאוד. החזירים מחסלים את יתרות הכסף של החווה, בעל החווה עם חבריו הרשעים מחבלים בטחנת הקמח, תוך שהם נעזרים בספק הבירה של החזירים, וחותכים את מטה לחמן של החיות. הפרד והחמור אשר הקימו את טחנת הקמח לראשונה כושלים בניסיון לבנות אותה מחדש, ותקוות השווא של החיות לחיים של איכות ושל שוויון נגוזו כלא היו. כן, זה דינו של מעמד הביניים. החזירים יחליפו את הרשעים, ואז יגיע תור הרשעים להחליף את החזירים וחוזר חלילה, ורק החמורים, מעמד הביניים, ימשיכו לסחוב במעלה הגבעה את האבנים לבניית טחנת הקמח וזאת על-מנת שהרשעים והחזירים לסירוגין יוכלו למלא כרסם בעוד ועוד בירה כאשר כלבי טרף, מחודדי אוזניים ומקוצצי זנב שומרים עליהם מכל צרה ומצוקה ומכל נגע ומחלה. ומה שהכי דפוק בכל בסיפור הזה, הוא שמי שבוחר בחזירים וברשעים לסירוגין, הם לא אחרים מאשר החמורים. בסיפור שלנו החזירים והרשעים נבחרים בבחירות דמוקרטיות. למעמד הביניים, החמורים, כוח הצבעה מכריע, והרשעים והחזירים מצליחים להתל כל כמה שנים לסירוגין בחמורים, והחמורים הם אלה שמגישים לחזירים/רשעים לסירוגין את מגש השלטון, על-מנת שינצלו את נשמתם עוד קדנציה, עוד ארבע שנים. אז דע לך, מעמד ביניים שלי, אל תאמין להם. אם מישהו מסוגל להוציא אותך מחמורותך, זה רק אתה. הם רק רוצים את הקול שלך ואחרי כן יזרקו אותך לכלבים, זה הטבע שלהם, כך הם נולדו. יכול להיות שהם יעשו עבורך באקראי גם דברים טובים, אך זה יקרה רק אם בפוקס עשו משהו לעצמם וזה משפיע לטובה עליך. אל תסמוך על טוב ליבם, כי הם רעי לב. אל תסמוך על נדיבותם, כי הם קמצנים גדולים. אם אתה רוצה להפסיק להיות חמור, תעשה כל מה שביכולתך על-מנת לצאת מחמורותך, בעוד שהקשבה לנאומים שלהם ולסטטוסים שלהם וקריאת המיילים שהם שולחים אליך השכם והערב רק משקיעות אותך עוד ועוד בבוץ של חמורותך הכמעט נצחית.
|
תאריך:
|
22/08/2013
|
|
|
עודכן:
|
22/08/2013
|
|
אפרים הלפרין
|
מאמר ביניים - למעמד הביניים
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
צנחן
|
22/08/13 18:59
|
|
|
|
ה.א
|
23/08/13 14:48
|
|
2
|
|
מורה לספרות
|
23/08/13 16:41
|
|
|
|
ה.א
|
23/08/13 17:55
|
|
|
|
המורה לספרות
|
23/08/13 22:35
|
|
ב-15 באוגוסט 2005 החלה תוכנית גירוש ההתיישבות היהודית בגוש-קטיף ובצפון השומרון לצאת אל הפועל. חיילים ושוטרים מאומנים שעברו הכנות-נפשיות לקראת המשימה הנוראה המוטלת עליהם התייצבו והודיעו ליהודי המקום שעליהם לנטוש את יישוביהם ולארוז את חייהם למכולות. למה? ככה החליט אריאל שרון.
|
|
|
נחרצות הינה תחושה טעונה באנרגיה, שמוקרנת החוצה בשתי צורות: התנהגות והבעה. אדם הלוקח על עצמו משימה, אם יגלה נחרצות, הסיכוי שלו להגיע גבוה יותר ממי שנעדר אותה. הנחישות היא תחושה דומה, אבל לא זהה.
|
|
|
שמעון אוחיון, רוברט אילטוב, חמד עמאד, קארין אלהרר, רונן הופמן, בועז טופורובסקי, מאיר כהן, עליזה לביא, דב ליפמן, שמעון סולומון, רינה פרנקל, עדי קול, יפעת קריב, יואל רזבוזוב, פנינה תמנו-שטה, מיכל בירן, יחיאל חיליק בר, משה מזרחי, אראל מרגלית, אור יהודה אריאל, אבי וורצמן, מרדכי יוגב, זבולון כלפה, שולי מועלם-רפאלי, יוני שטבון, דוד אזולאי, יצחק וקנין, אברהם מיכאלי, יעקב אשר, מנחם אליעזר מוזס, אורי מקלב, דוד צור, עיסאווי פריג, מיכל רוזין, עפו אגבאריה, חנא סוייד, טלב אבו עראר, אברהים צרצור ובאסל גטאס - אלה הם 39 שמות שאין אני בטוח, שרובם אומרים משהו למי מכם, בקריאה ראשונה. בקריאה שנייה, זעיר פה, זעיר שם, אולי תיתקלו בשם מוכר, ואם תתאמצו במיוחד, תגלו שם מסוים שמזכיר לכם, אולי - אולי - מישהי או מישהו שנבחרו לכהן, לפני כמחצית השנה בכנסת התשע-עשרה.
|
|
|
ארה"ב מודאגת מהדיווחים על נשק כימי בסוריה - ולא עושה כלום תשמעו פסק הלכה של שייח' סעודי האם נתניהו לא ידע על המתרחש בין ברק לאשכנזי, או שמא ידע והתעלם? שחרורו של חוסני מובארק עלול לשחק לידי האחים המוסלמים הדרך הפסולה של ברדלי מנינג
|
|
|
הסתכלתי עליו וחשבתי לעצמי: התנהגות חייתית לגמרי. ככה לא מתנהג בן תרבות. אני לא מכיר אותו ולא יודע היכן הוא גדל, אבל ברור לי שככה לא מתנהג בן אדם. הוא קרע את השקית והתחיל לזלול, בצורה שהייתה מביישת כל אדם, גם מי שנמצא בתחתית הסולם התרבותי. מדי פעם הוא התבונן לצדדים כאילו מחפש מישהו שעוקב אחריו. הוא לא ידע שאני עומד מאחורי חלון ביתי ומציץ עליו ורואה הכל. אולי זה לא נימוסי לתפוס ככה על חם. כל השאריות, שכנראה כבר היו מיותרות מבחינתו, היו כמובן מפוזרות על הרצפה מסביבו. גועל נפש. הוא עשה את כל זה באין מפריע, עד שלפתע הגיע אחד (מאוחר מדי, יש לציין), שכנראה היה חבר טוב שלו. החבר תקע בו מבט ואמר: די מספיק. עשה רושם שהוא מכיר את מעלליו וצורת ההתנהלות שלו. הוא לא התרגש במיוחד, רק קרא לו לסדר והוא נצמד אליו והסתלק מהמקום כאילו כלום לא קרה. הוא כמובן לא ניקה. אחרי המזבלה.
|
|
|
|