ישראל, ניטשי את "שיחות השלום"

את חוסר המעש של האו"ם בסוריה אפשר לסכם כאדישות ובנאליות. מצד שני, האו"ם רואה את ישראל ככוח כובש והעולם שותק על "שקר" זה.

איך ישראל יכולה להיות כוח כובש של אדמותיה?. כמעט לאחר מאה שנה מאז שפורסם המנדט על לפלשתינה של שנת 1922 הוא עדיין רלוונטי היום. לצערנו, ממשלות ישראל לא הצליחו לזהות את החשיבות העליונה של "המנדט על פלשתינה" של 24 ביולי, 1922. המנדט, מסמך היסטורי של חבר הלאומים, קבע את הזכות הבינלאומית החוקית של היהודים להתיישב בכל מקום בפלשתינה המערבית, בכל השטח שבין נהר הירדן לים התיכון, זכאות שעליו לא חל כל שינוי בחוק הבינלאומי עד התאריך של היום.

ההנהגה היהודית בישראל ובתפוצות למעשה לא עשתה דבר אפקטיבי עם המנדט לפלשתינה, שהוא הנשק הפוליטי הטוב ביותר שהיה בידם אי פעם כדי להגן על זכויותיה של ישראל. אפשר אפילו לומר בנוחות שהכישלון להשתמש בנשק הפוליטי הזה גרם לישראל נזק גדול.

אנחנו פשוט לא יכולים להרשות לעצמנו להמשיך להתעלם מהזכויות החוקיות שהוענקו לעם היהודי בתקופת המנדט. הצדק הוא לצד היהודים; אסור לנו לתת לצדק להמשיך לחמוק מאיתנו כפי שעשינו עד כה.

בהתבסס על האמור לעיל ובדיקת מציאות מרגע לרגע, למה ישראל מדברת עם הפלשתינים על הסכם שלום, ועל נתינת חלק מאדמותיה להם, כאשר הפלשתינים אומרים שאין להם כל כוונה לציית ולכבד הסכם שהוא?

ישנן ראיות ברורות ובשפע, שהערבים אפילו לא מנסים להסתיר, שאם היא תמשיך בשיחות ישראל חופרת את קברה עמוק יותר. הרשות הפלשתינית אחראית להצהרה זו: "יום אחד לא תהיה ישראל, פלשתין תהיה פלשתין שוב. יפו, חיפה, טבריה , עכו, נצרת הן עכשיו פלשתין הכבושה". בתשבץ היומי של הרשות הפלשתינית: "יפו היא עיר פלשתינית".


הפת"ח הכריז מלחמה על הר בית: "אור ירוק" לטרור. בעוד שראש הפת"ח עבאס מדבר עם ישראל על שלום, הזרוע הצבאית של הפת"ח הכריז מלחמה על עליית יהודים להר-הבית.

שר הרשות הפלשתינית: הסכמי הרשות הפלשתינית הם מודל אחרי הסכם השלום של מוחמד בהודאבייה. מוחמד חתם בהודאבייה על הסכם הפסקת אש של 10 שנים עם השבטים של מכה, אבל שנתיים לאחר מכן הוא תקף וכבש אותם. אל חבש, השר לענייני דתות של הרשות הפלשתינית, בנוכחותו של מחמוד עבאס, השווה את הסכמי הרשות הפלשתינית עם ישראל לבריתו של מוחמד בהודאבייה, שהובילה לא לשלום אלא לתבוסת השותפים לשלום: "זו דוגמה וזה המודל" [של שיחות השלום הנוכחיות]: יולי 2013,

הרשות הפלשתינית (רש"פ) אומרת לנו שהם לא יצייתו לכל הסכם שיחתמו אם הם יחתמו; הם אומרים לנו שהם נמצאים במצב של מלחמה עם ישראל. אז למה לבזבז זמן על אם ואולי?

השאלה לכל ישראלי היא: האם אתם לא עייפים מלשקר לעצמכם?. בצומת משמעותי זה אנחנו חייבים לדבר בקול אחד, תחת הדגל שאומר: הרשות הפלשתינית היא דו-פרצופית. בהתחשב במה שהרשות הפלשתינית אומרת כל הזמן, אלה שיחות פיוס ולא שיחות שלום אמיתיות. לכן השיחות חייבות להסתיים עכשיו.

הערבים רוצים למצוא את הרגע הנכון לסיים את המשא-ומתן ולהפוךת את ישראל לילד הרע, ולהטיל את האשמה והסיבה לסיום המשא-ומתן עליה. השיחות חייבות להסתיים באשמת הרשות הפלשתינית ולראות שהם הילד הרע, ולא ישראל.

הרשות הפלשתינית עושה את ישראל ללעג ולשוטה כבר 20 שנים! והם הגיעו רחוק מאוד עם הלעג שלהם. הם החלישו את ישראל ושללו ממנה נתח גדול מיכולתה להתנגד, להפריך ולהילחם בהם בחזרה. כל מה שאנחנו רואים עכשיו הוא עונת פייסנות לא שפויה.

זה שנתניהו רוצה להקים מדינה ערבית מוסלמית חדשה בלב ליבה של ישראל, כאשר העולם הערבי כולו נופל לידי ברברים, קיצונים ג'יהאדים הוא מעבר להבנה שלי. זה שנתניהו לא מסוגל להגיד לאובמה וקרי , שום דבר לא יקרה, לא מדברים, אין משא-ומתן עד שהמזרח התיכון ירגע, אם בכלל, עד שאל-קאעידה והאחים המוסלמים יפסיקו לרבוץ על מפתן ביתנו בסוריה ובסיני, עד שחיזבאללה בלבנון תפורק ,ועד שתוכנית הלימודים של הרשות הפלשתינית תישרף בגיהינום זה פשוט בלתי נתפס.

החודש, ביום השנה ה -20 להסכמי אוסלו, ה-"שפיל" של הישראלים, התומכים בישראל ואנשים בעלי מצפון טוב הוא, נעשה ונשמע, בדיוק כפי שעשו בני ישראל למרגלות הר סיני כאשר הם קיבלו את אלוקים, "אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה".

שמות פרק ג

ג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה--אָסֻרָה-נָּא וְאֶרְאֶה, אֶת-הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה: מַדּוּעַ, לֹא-יִבְעַר הַסְּנֶה. ד וַיַּרְא יְהוָה, כִּי סָר לִרְאוֹת; וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה--וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי.

יג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָאֱלֹהִים, הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתִּי לָהֶם, אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם; וְאָמְרוּ-לִי מַה-שְּׁמוֹ, מָה אֹמַר אֲלֵהֶם. יד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה, אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה; וַיֹּאמֶר, כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶהְיֶה, שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם.