בשנה ה-40 למלחמת יום כיפור שוב אנו נחשפים למבול של פרסומים ודיונים בנושא הקונספציה. אחרי מלחמת ששת הימים עת הובסו צבאות ערב שאיימו להשמיד את ישראל, פשתה בחברה הישראלית סוג של אופוריה, סוג של עליונות, זלזול באויב והתעלמות מן הנזק הנורא שבהלבנת פניו של האויב. זו הייתה הקונספציה שהייתה - הרעה, השחצנית, השגויה. מלחמת יום כיפור גרמה לפיצוץ הקונספציה הישנה כבלון שהתנקב. היא התחלפה בקונספציה הנכונה: משא-ומתן כתחליף למלחמת הפתעה על תוצאותיה הנוראות.
מי ומי במחזיקים בקונספציה שמלחמת יום כיפור הייתה נמנעת לו נכנסה ישראל למשא-ומתן מיידי בעקבות מלחמת ששת הימים על פינוי השטחים לטובת הסכם שלום? מן הסתם, אלה המתנגדים להחזקת חבלי הארץ המשוחררים, המתנגדים להחלת הריבונות היהודית עליהם והמתנגדים להתיישבות יהודית בהם. מן הסתם אנשי יוזמת ז'נבה, יוזמי הסכמי אוסלו, ו"
שלום עכשיו". כל אלה היו אנשים צעירים במלחמת יום כיפור. לדוגמה רון פונדק, מאדריכלי "הסכמי" אוסלו, נפל בשבי המצרי, ושם התחוורה לו הקונספציה השגויה. הוא וחבריו הגיעו למסקנה שההשקפה שמותר לנצח את הערבים ולא לחלות את פניהם היא הקונספציה השגויה.
אלא שלא זו הייתה הקונספציה. הקונספציה, מאז תחילת הציונות הסוציאליסטית ועד היום, היא שהערבים הם יהודים עם כאפייה. שכולנו בני אנוש צלם אותו אלוהים, לכולנו אותם צרכים ואותם רצונות, אותם מאוויים ואותן תכונות. אומנם
גולדה מאיר אמרה כי המלחמות יסתיימו כשאימהות הערביות יאהבו את בניהן כמו שהאימהות היהודיות אוהבות אותם, אבל אמרותיה של גולדה הרי היו למשל ולשנינה של יהודיה גלותית שאינה מחוברת למציאות, כמו אמירתה "הם לא נחמדים" לגבי הפנתרים. הקונספציה לפני מלחמת ששת הימים אמרה ששלטון ערבי על לב הארץ הוא סטטוס קוו שאיתו אפשר לחיות. הקונספציה אחרי אותה מלחמה אמרה שהשטחים הם פיקדון בתפיסה לוחמתית, קלפים למשא-ומתן להשגת הסכם שלום, כי כולם רוצים באותה מידה שלום, ביטחון, שגשוג ופשרה.
חלום בלהות שאין ממנו מוצא
עוד אמרה הקונספציה שהערבים אומרים שני דברים - אחד ל"רחוב" הערבי, והשני מה שנאמר בין מנהיגים פרגמטיים שאותם בסופו של דבר יקבל ה"רחוב"; שאם הם קובעים שלושה לאווים, זה רק קלף למו"מ, כמו השטחים; כשהם דורשים את זכות הפלישה לפלשתינים, זה לא באמת, אלא רק קלף למיקוח; כשהם שוללים את קיומה של מדינה יהודית ושלטון יהודי, זה לא עניין עקרוני, אלא רק קלף למו"מ, כמו השטחים. הקונספציה, מאז ומתמיד, לפני ואחרי מלחמת ששת הימים, היא שהערבים מכבדים את עיקרון ההיפרדות לשלום, עיקרון הפשרה, כמו היהודים, כי כל בני האדם דומים וכל התרבויות דומות, וכי הבעיה העיקרית של היהודים היא אי-יכולתם לזהות מה יכול לספק את הכבוד הערבי, ועדיין להשאיר ליהודי מדרך כף רגל.
שינוי הקונספציה שחל כביכול לאחר ההלם של מערכת יום כיפור הוא שקר. לא היה כל שינוי. מי שראה בלב הארץ, בירושלים, ספחת מיותרת שעליה אפשר היה לוותר כבר עם הקמת המדינה, התחזק בעמדתו בעקבות המערכה הקשה. מי שהאמין כי האיסלאם יכיר בסופו של דבר במדינה יהודית ובזכותה לביטחון מפני פלישת האיסלאם, התחזק באמונתו. הקונספציה נשארה בעינה.
40 שנה מאוחר יותר, לאחר ניסיונות נואשים, שוב ושוב ושוב (רבין, ברק, אולמרט) להיפטר מן המעמסה של ארץ ישראל, בעוד העולם המוסלמי הולך ומקצין, הקונספציה שהביאה עלינו את מלחמת יום כיפור עדיין מושלת בכיפה. למעשה, אין בלתה. "שתי מדינות לשני עמים", "אין פתרון זולת הפתרון הפוליטי", "אין ביטחון ללא צדק לפלשתינים", "רק השלום יביא ביטחון", סבירות נמוכה להתקפה של מאות אלפי טילים בעקבות אירוע שאין בו לישראל יד ורגל. ואילו מי שמעז לומר כי הקונספציה הזו הוכחה כשגויה, מיד מוקע כמחרחר מלחמה, שונא שלום, הזוי, סהרורי, ימני קיצוני, איסלאמופוב יודו-נאצי, שולי ואנטי-פרגמטי. הוא הילד שקרא כי המלך הוא עירום, ונפל לידי השאביחה המוסרית שומרת הקונספציה. הקונספציה השלטת ממשיכה לשלוט כמו חלום בלהות שאין ממנו מוצא, ומחיר הדמים שהיא גובה ותגבה תמיד יוגדר כ"קורבנות השלום".
זוהי הקונספציה האמיתית: ערבי שרצח ילד יהודי הוא לוחם ג'יהאד היורש גן עדן בעוד שהיהודי שנרצח הוא קורבן השלום. מות היהודי הוא גן העדן המוסלמי. ואני רק מצטט מן הקוראן הקדוש.
מה צריך לקרות שבשנה הארבעים למערכת יום כיפור תתייצב לה קונספציה חדשה שתאומץ על-ידי הציבור היהודי? הקונספציה שזוהי הארץ המובטחת לגבולותיה סביב; הקונספציה שלפולש הנוכחי לארץ ישראל אין זכויות, זמנו עבר, ועליו לעזוב מכוח הצדק; הקונספציה ש-130 שנה של ניסיון לחלק את הארץ לשלום הם די והותר; הקונספציה שכל ויתור על ארץ ישראל הוא הזמנה לרצח; הקונספציה שמקומם של כל היהודים הוא בארץ ישראל, מרצון, מאהבת ישראל, מן היכולת לעשות את הארץ הזו לנזר הבריאה - בכוחות עצמנו. מה צריך לקרות כדי לאמץ קונספציה של עם ריבוני בארצו?
לקראת יום כיפור הארבעים, לקראת גשם הטילים הצפוי לרדת עלינו לכבודו, יש לקבוע בצער רב כי רק אותו גשם טילים וההרס הצפוי בשפלה השבעה בעקבותיו יכול לגרום לעם הזה להשליך את הקונספציה הכושלת ולאמץ קונספציה של אמת. היום שבו ינטוש העם את קונספציית החלוקה לטובת קונספציית הריבונות - הוא שיהיה לחג אמיתי.
בעקבות קרב זה, האשימו הסורים והעירקים אלה את אלה במפלה. הפיקוד הסורי טען כי העירקים נכשלו בניהול הקרב, ואילו העירקים אמרו כי הם לא הכירו את השטח
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
