|
|
ביהמ"ש העליון. פועל בהתמדה לשחיקת אמון הציבור בו [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
התקשורת אוהבת להשתעשע בביטוי חוק עוקף בג"ץ כשהיא מתייחסת לכוונות של הכנסת וחברים מתוכה לחוקק חוקים חדשים במקום כאלה שנפסלו על-ידי בג"ץ מסיבות שונות. הנכון הוא שמדובר בתפקידם ובחובתם של חברי הכנסת: לחוקק חוקים. חוק מתוקן שנחקק במקום חוק שנפסל על-ידי בג"ץ הוא מעשה חוקי וראוי, ואיננו עקיפה בלתי חוקית.
לעומת זאת, כאשר הרשות השופטת פוסלת חוקים שנחקקו כדין על-ידי הרשות המחוקקת, היא מתערבת - לעתים קרובות באופן בלתי מידתי - בתחום פעילותה של הרשות המחוקקת. מבחינה זו מדובר בעיוות של מערכת הבלמים והאיזונים בין שלוש הרשויות השלטוניות - המחוקקת, המבצעת והשופטת - מערכת שתפקידה להבטיח את פעולתו התקינה של המשטר הדמוקרטי.
הדמוקרטיה בישראל נפגעה בעשורים האחרונים מחולשתן היחסית של הרשות המחוקקת ושל הרשות המבצעת. לחלל שנוצר נדחקה הרשות השופטת, לעתים ברגל בוטה וגסה, ונוצר מצב שבו יש לה עודף כוח - לא מאוזן ולא מידתי - יחסית לשתי הרשויות האחרות. התוצאה: הרשות השופטת, שהיא עצמה אינה נבחרת ואינה מייצגת, מתערבת יתר על המידה בתחומי אחריותן של הרשויות האחרות, בלי שזה תפקידה, בלי שיש לה אחריות כלפי הציבור, ובלי שניתן לערער על פסיקותיה.
בפועל, הדרך היחידה לתקן את החלטותיה של הרשות השופטת היא באמצעות חקיקה של הכנסת. וכאמור, אין מדובר בחקיקה עוקפת בג"ץ, אלא בחקיקה שהיא בתחום סמכותם ותפקידם של חברי הכנסת, שהם נבחרי הציבור ונציגיו והם המבטאים את יחסי הכוחות והבדלי ההשקפות בו.
בג"ץ פוגע ברשות השופטת
בהחלטת בג"ץ בעניין המסתננים מאפריקה יש ניסיון לתקן עוול שנגרם לעבריינים - מסתננים שחדרו לארץ בניגוד לחוק - על-ידי גרימת עוול גדול וחמור יותר לאזרחים ישראלים בדרום תל אביב, באילת, בערד ועוד. הפתרון לעניין המסתננים הוא מניעת כניסתם, או גירושם סמוך ככל האפשר למועד כניסתם ארצה, ולא הכשרת מעשיהם בדיעבד והפיכתם למהגרים חוקיים. החלטתו הבלתי סבירה של בג"ץ בעניין זה מצטרפת לשורת החלטות שלו בעבר, ובראשן הכשרת המעשה הבלתי דמוקרטי (גם אם זכה לאישור הכנסת בנסיבות שהכל זוכרים) של גירוש אזרחים ישראלים מבתיהם ברצועת עזה ובצפון השומרון.
לא חקיקת הכנסת פוגעת ברשות השופטת, אלא בג"ץ עצמו, אשר פועל בהתמדה לשחיקת אמון הציבור בו, אמון שבלעדיו לא יוכל בית המשפט העליון לקיים את ייעודו. למעשה, הסכנה העיקרית למעמדה של הרשות השופטת היא האופן שבו היא עצמה מתנהגת ומתייחסת לרשויות האחרות והניכור שלה מאזרחי ישראל.
