אלימות פוליטית מימין ומשמאל

זיכרון רצח רבין מעורר אצלנו שלא בצדק רגשות מעורבים, שכן כולנו, משמאל ומימין היינו אמורים להזדעזע ממעשהו של צעיר מבולבל ומעוות ולהבטיח שזה לא יקרה עוד. להווייתנו, טקסי האזכרה הפכו לאירוע חד-צדדי בו תנועות השמאל קובעות שהיה זה רצח פוליטי שנועד לחסל את השלום, שבוצע על-ידי מי שהתחנך בימין, שהוסת על-ידי כל אלה שהתנגדו להסכמי אוסלו עליהם חתם רבין, ושזהו הרצח הפוליטי הראשון שאירע בתולדות הציונות המתחדשת, עם דגש חזק על זה שרק הימין מפגין ואף מחנך לאלימות פוליטית ולכן רק הוא יכול היה להוציא מתוכו רוצח פוליטי מסוגו של יגאל עמיר.

אז בואו נזכור ונזכיר שאלה שהתחילו בהסתה לאלימות פוליטית ואף ביצעו מעשי רצח פוליטי נוראים, היו דווקא תנועות השמאל, ששלטו ביישוב היהודי בארץ ישראל שלטון מוחלט וללא עוררין במשך כשישים שנה - מתחילת המאה העשרים עד שנת 1977.

נזכיר למשל את עלילת הדם של רצח ארלוזורוב. למרות ראיות בדוקות שהיו אלה רוצחים ערבים ועל-אף זיכויים של הנאשמים היהודיים, האשים דוד בן-גוריון את זאב ז'בוטינסקי ומנהיגי ימין נוספים גם ברצח וגם בהסתה לרצח ארלוזורוב. החשד הכבד הבאיש את ריחו של הימין הציוני והביא לאחר מכן את גוש השמאל, בראשות מפא"י, לשליטה בלעדית בהנהגה הציונית למשך 44 שנים, עד 1977.

נזכיר גם את תקופת הסזון, שגם היא נפתחה בהוראת דוד בן-גוריון בשנת 1938. הוא ניצל את פעולתו של לוחם האצ"ל שלמה בן-יוסף שירה על דעת עצמו באוטובוס ערבי כתגובה על רצח אכזרי של יהודים בידי ערבים, ונתלה על-ידי הבריטים. דברי השִׂטנה של בן-גוריון רשומים בפרוטוקול המצוי בארכיון הציוני בירושלים: "אינני יכול ואסור לי להזדהות עם רוצח, ולטרוריסטים היהודיים יש לי יחס כמו לטרוריסטים הערבים. אסורה ההזדהות עם בן-יוסף, מבחינה ממלכתית היה צריך שייתלה. אילו הייתה מדינה יהודית, היא הייתה משמידה את בן-יוסף וחבריו... הטרור היהודי מסכן אותנו יותר מאשר הטרור הערבי". מייד לאחר מכן, בהוראת בן-גוריון, החלו פעולות לחטיפה, כליאה ועינוי של לוחמי אצ"ל, הסגרתם לבריטים, ואחדים מלוחמי האצ"ל אף נרצחו בידי חברי ההגנה, כגון רצח ידידיה סגל. פעולות אלה נמשכו כעשר שנים.

כדאי לזכור גם את פרשת אלטלנה, שהים מתרבות העדויות על כך שבן-גוריון ואנשיו ידעו על בואה של אוניית הנשק, עליה דיווח להם בגין, וניצלו את הגעת האוניה כדי לנסות לחסל את ההנהגה הימנית הפופולרית בראשות מנחם בגין בטענה שקרית כאילו היה ניסיון לסלק את הנהגת בן-גוריון על-ידי הפיכה צבאית. בידיעה שעל האוניה נמצא מנחם בגין, הם ירו עליה בתותחים כדי לנסות לחסלו, אלא שהוא ניצל (למרות שסירב לרדת הוא נזרק למים על-ידי אנשיו), בעוד שנהרגו תחתיו עשרה מהעולים היהודיים שהגיעו עם האוניה.

כדאי שיזכרו עובדות היסטוריות אלה כל אלה המאשימים היום את הימין על הסתה שלטענתם הובילה לרצח רבין. הם עצמם היו המורים הראשונים להסתה ואלימות פוליטית נוראה שנקווה שלא תחזור יותר.