איזה מזל, חשבתי לעצמי השבוע, כשעוד שיר חדש -
פתע פתאום ללא כל הודעה מוקדמת נכנס אל שגרת חיי, כמו טיל שנורה ממקור בלתי ידוע ובאופן בלתי צפוי - והאיר את חשכת דלותה (כך הרגשתי) של הכתיבה שלי, בשבועות האחרונים. שירה כבר לא כתבתי שבועות מספר, וכתבי בי-דין ועתירות לבג"ץ כתבתי גם כתבתי, עד לעייפה. עד לעייפה מדלותן של המילים הטכניות והמשמימות הללו, שנפלו ארצה ומיד התרסקו. הן לא התגלגלו מעט, לפה ולשם, לא קיפצו - זעיר פה, זעיר שם. פשוט נחבטו אל הקרקע ואבדו לבלתי שוב. טוב שיש קרקע בנמצא, חשבתי לעצמי, המהווה מבחן של נייר לקמוס, בין מילים ריקות וחלולות, חסרות כל נפח שהוא, לבין מילים שרות, צוחקות, המביאות בך אושר ודמעות של שמחה והכרת תודה על עצם קיומן בעולמך, שלך.
ומכאן, באתי ושאלתי עצמי, שוב ושוב. מה יש בה, בשפה המשפטית, שכה דלה הפכה היא בעשור האחרון? מה אירע לפסקי-הדין עשירי המבע שהפכו לפסקי-דין הכתובים בשפה טכנית, עד כי אפילו המילים הארמיות ששוזרים שופטים אל תוכם, נראות כהשתלה בלתי מוצלחת, בעליל, שהטקסט הכולל פשוט יורק אותן אל חוץ היישר אל פרצופך? מדוע נשמעים הדברים הנכתבים בידי מי שהשכלה משפטית יש בידם, כה חסרי צלילים? מדוע מאמר משפטי או פסק-דין חייב להיות חד-גוני, משמים, עד כדי הדבקת עפעפיים אל קרנית ויצירת עיוורון מלאכותי?
משהו קרה לה לשפה המשפטית, בשנים האחרונות, עד כה היא הפכה לדלה, שדופה, לכזו שמרוב דקיקותה ניתן לראות דברים שאין כל צורך וכל רצון לראות בה ודרכה. מה? ממה קורה? מממה קורה לנו שהכל נראה
"כזה כזה" ולא הדבר האמיתי? ממממה העניינים שאנחנו כל הזמן ב
"כאילו" הזה ולא מגיעים, אף פעם, אל הדבר האמיתי. טוב די. חאלאס. ארבעים שנה הסתובבנו במדבר זה, מדבר סיני, והוא כבר יוצא לנו מכל החורים. אין שיח ואין נחש במדבר הזה שאנחנו לא מכירים. יש גם כמה שאנחנו מכירים בשם הפרטי. אז נו? לא מגיע לנו להיכנס - סוף-סוף - לארץ ישראל. טוב. טוב. אנחנו לא שוכחים ש
"עבדים היינו", אבל גם זה נגמר. תתקדמו שם. שחררו אוויר.
אז למה? למה אצל אנשים שהשפה היא כלי שימוש ראשון במעלה, היא הפכה לכזו דלילה, ובמקרה הטוב לשפה טכנית? למה מאנשים שאנחנו מצפים לשמוע שפה עשירה ומבע משמעותי, אנחנו שומעים - במקרה הטוב - חזרה על מילים נפוחות? למה שומעים זאת, בעיקר ובייחוד בתחום המשפט הפלילי, בו טוענים סנגורים וקטגורים טענות הבאות ממתחם הרגש? מה גרם וגורם לכך שאין כמעט כל הבדל בין מי העומדים ליד אולמות המעצרים ושואלים אותך -
"תגיד אתה עורך-דין? אתה יכול להציג אותי?" או אלה הפונים אליך ושואלים:
"אתה 'רך-דין, הא? אתה יכול לעמוד לי במעצר?" - לבין מי המייצגים אותם בתוככי אותם אולמות.
ואל תגידו לי שהגזמתי. היכנסו פעם - באמצע השבוע - לאולם מעצרים זה או אחר, ותשמעו את נוסח הדברים שמשמיעים עורכי-דין באולמות אלה.
ואיני עוסק בכך שהדיבור בגוף שליש נזנח "לטובת" דיבור בגוף ראשון, כלפי שופט המעצרים, מצד אותם עורכי-דין, בסגנון: "אני אומר לך", או "תקשיב", כאשר בכך נעסוק ב
רשימה אחרת, כמו-גם בהקשר ובהדבק דברים אחר. בשבוע שעבר לא הייתה נוחה דעתו של מגיבן אחד מריבוי המשפט
"בכל הכבוד הראוי", ברשימה שבה מתחתי ביקורת נוקבת על אחד מפסקי-הדין של בית המשפט העליון. מתח ומתח ביקורת, עד שבא אחד והסבירו כי מדובר בצורת דיבור שמקורה בנימוס מינימלי, המקובל בעולם המשפט במקרה של מתיחת ביקורת -
ובמיוחד, שעה שאמורים דברים במתיחת ביקורת על פסקי-דין של הערכאה השיפוטית הגבוהה ביותר.
בבית ובבית הספר הכל מתחיל, כרגיל, בבית, אבל הוא אינו מסתיים שם. הוא מסתיים במערכת-החינוך שפשטה את הרגל לפני שנים - לפני שנים הרבה. מי שרואה את מרבית סגל ההוראה בבתי-הספר היסודיים, אל יתמה מדוע מגיעים אל ספסלי בתי-הספר התיכוניים תלמידי עילגי-מבע. ומי שרואה את מרבית סגל ההוראה בבתי-הספר התיכוניים, אל יתמה על שום מה מגיעים אל ספסלי המכינות, בתי-הספר ואף אל הפקולטות למשפטים, מי הנשמעים כאילו אוחז מי שאוחז בשפתם התחתונה ומעוות כל מילה היוצאת מגרונם. בתי-חרושת למשפטים אלה מוציאים סטודנטים וסטודנטיות למשפטים - מרביתם לשוק עריכת-הדין ומיעוטם אל האקדמיה - בקצב של מפעל המייצר נקניקיות, במשמרת שנייה ושלישית. דומה, כי הפיתוי הכספי הגבוה הטמון בהגדלת מספר המסתובבים בבתי-חרושת אלה וקרויים בשם:
"סטודנטים", גורם להורדת דרישות הקבלה ללימודים בבתי-חרושת אלה.
קיראו את הספר
"חידת סמירנוב" שכתב רשם ההוצאה לפועל, המסתתר תחת הפסבדונים
"ספי אקוניס" ותקבלו תחושת-מה על דלותה של השפה המשפטית, כאשר יחד עם זאת תצחקו עד לכאב מעוצמת הצחוק. משנרגעתי מקולות הצהלה שפרצו מגרוני למקרא ספר משובב-נפש זה, נחרדתי למראה הפנים שנשקפו במראה. נבהלתי עד כמה היטיב מחבר זה לרדת עדי נבכי דלותה של השפה המשפטית, בשל עינו החדה ועד כמה מסתתר דמע של ממש, לגורלה של השפה המשפטית, מתחת למעטה הסוכר שהביא בי -
לכתחילה - שחוק שהתגבר והפך לצחוק פרוע. אין טוב מספר מהנה זה, כדי להצביע על דלותה של השפה המשפטית, מה-גם שהוא עושה כן בדרך נעימה ומשובבת-נפש.
הספרים החשובים זכורני עוד את מבט התמיהה שתלה בי אחד מהמתמחים שלי -
בימים שעוד הייתה בי סבלנות וכוח רצון להתמודד, בכל הכבוד הראוי, עם בורות בשפה העברית לשמה, שטופחה בכור מחצבתם של בתי-החרושת למשפטים והסכמתי לאמן מתמחים, בנפש חפצה - שעה שאמרתי לו, ששלושת הספרים החשובים ביותר למתמחה, בתקופת התמחותו הם: התנ"ך, מילון עברי-עברי והקונקורדנציה לתנ"ך. "ומה עם פסקי-הדין?" שאל ינוקא זה, שהודיעני גם כי בימי שלישי ייעדר בשעות אחר-הצהריים מן העבודה, שכן
"אני לומד לתואר שני במשפטים ואני רוצה לעשות גם דוקטורט", קודם שהתפנה ללמוד שיעור ראשון בעריכת-דין מעשית.
הבנתי, כי אחר ענייני עריכת-דין מעשית, להבדילה מענייני אקדמיה ו
"ניתוח" פסקי-דין שבהם ממלאים ראשם של מי הנכנסים ויוצאים בשערי בתי-החרושת למשפטים, למיניהם ולסוגיהם השונים, אין ליבו כרוך. הבנתי גם, כי ממתמחה זה לא יצא עורך-דין דגול ואולי אפילו לא עורך-דין בינוני.
קורס מתחייב הנה לכם דוגמה מן המוכן. דוגמה של מי המבקש לשקוד על לימודי משפטים שלו ומעוניין כי יודבק לשמו התואר
"דוקטור". ואם - כפי שציינתי - עורך-דין דגול או אפילו בינוני לא יצא ממנו, הרי לפחות יצא ממנו, עוד מי שדוקטור בתואר דוקטור ומאמרים נפוחי מליצות, בשפה
מאונגלזת, יכתוב, בעתיד, למאות. כך יעשה הוא שימוש במשפט
"סופו של יום", לא יבדיל בין
"מעיז" ל
"מעז" וגם אם לא יבקש כי
"אציג אותו בבית המשפט", עברית אמיתית, עברית נכונה, לא ידבור לעולם.
"סופו של יום" ילכוד אחד ממאות ומאלפי המאמרים שיכתוב, בעתיד, עיניו של מי מחברי הוועדה לבחירת שופטים והוא יתמנה לשופט מן המניין. את עליבות שפתו יגרור עמו גם אל תוך אולמות השיפוט. עתה גם ברור ומובן, כדי, אט-אט -
אולם בביטחון רב - חודרת השפה הדלה אל אולמות-המשפט ומשם קצרה היא דרכה לשכון ולנכוח בתוך פסקי-הדין עצמם.
לא באתי לפתור ברשימתי זו חוליה של השפה הדלה שהינה מנת חלקם של
מרבית ציבור עורכי-הדין בישראל. לא באתי ברשימתי זו למתוח ביקורת לשם ביקורת. כל שבאתי עשות הוא לזרקר זרקור על בעיה מטרידה זו ולתמוה, היכן לשכת עורכי-הדין בישראל? האם בראנץ' ביום שישי בבוקר על גג
"בית הפרקליט", חשוב יותר מקורסי העשרה של השפה העברית? קומו שם, אתם בלשכת עורכי-הדין, ויחד עם הקורס הקיים והמלמד הופעה בבית המשפט הוסיפו קורס העשרה בשפה העברית או שלבו אותו בקורס קיים, בדבר לימוד דרכי הופעה בבית משפט.