רבין נרצח פעמיים

הדובר הרהוט ביותר של השמאל הקיצוני, יוסי שריד, גייס את כישוריו הוורבליים המשובחים, כדי לעוות את המציאות. הנה מה שכתב שריד בביטאון השמאל הקיצוני הארץ, תחת הכותרת: "אז למה רצחו את רבין". וזו תשובתו של שריד, שחור על גבי עיתון: "קודם רצחו אותו, אחר כך רצחו את דרכו, ועכשיו רוצחים את זכרו". הבנתם את זה? הדבר היחיד הנכון באמירה זו היא העובדה שרוצח נקלה, עלוב נפש, רצח את רבין. אשר ל"רצחו את דרכו" – זה ממש הפוך, גוטה, אם להשתמש באמירתו של אלטמן הקטן. בדיוק הפוך. לא הרוצח רצח את דרכו של רבין, אלא בדיוק להפך: תעשיית הזיופים של השמאל היא שרצחה ורוצחת את רוחו ודרכו של רבין.

אבל יוסי שריד לא ייתן לעובדות לקלקל את מסע הזעם והקטרוג. פואנטת המחץ במאמרו תוהה בנימה של ניצחון מיתמם: "ואם רבין לא רצה במדינה פלשתינית – על-פי הגרסה המעודכנת – אז למה בעצם רצחו אותו" (הארץ, 29.10.13).

על-פי הגרסה המעודכנת??? האמת שונה לחלוטין ממה ששריד ושאר סוכני השמאל מנסים להטמיע במקומותינו. הנה מה שאמר רבין במו קולו בראיון מצולם עימו (ראו יוטיוב ואתר ארכיונרי של נרי אבנרי): "כשנגיע לפתרון הסכסוך, ארצה לראות את מדינת ישראל לא בגבולות 67', ובצידה ישות פלשתינית שאינה מדינה. ירדן, ישראל והיישות הפלשתינית שתהיה פחות ממדינה, ינהלו מסגרת משותפת". ובראיון לנחום ברנע שנה לפני הירצחו, אמר: "אם ניתן לערפאת מדינה משלו, הוא ייקח גם את המדינה שלנו איתו".

אבל השמאל, שיודע את האמת, ממשיך לכזב. כבר היה מי שהקדימו, שאמר כי שקר, ככל שחוזרים עליו, מתקבע לבסוף כאמת.

גם אחרי הכאב העצום על הרצח הנורא, לא סטתה בתו דליה רבין מן האמת, וסיפרה שלנוכח גל הפיגועים חסר התקדים ששטף את הארץ, בדמות אוטובוסים מתפוצצים ודם שניגר כמים ברחובות, שקל אביה לבטל את אוסלו. "אנשים שהיו קרובים לאבא אמרו לי, שערב הרצח הוא שקל להפסיק את תהליך אוסלו. הרי הוא לא היה עיוור שרץ קדימה", אמרה לאמירה לם (ynet, 7.10.10).

ובראיון טרי יותר לגל"ץ (20.8.13) התבטאה רבין שוב ברוח זו: "היה נראה, ערב הרצח, כי ההסכם עומד בפני בעיות יישום... ערפאת היה מבחינתו של אבי סמל של טרור". בתשובה לשאלת המראיינים רזי ברקאי ואילאיל שחר אם אביה היה מתחרט בדיעבד על ההסכם, השיבה רבין כי "אין להוציא מכלל אפשרות", שאביה היה רואה בדיעבד בהסכמי אוסלו טעות. "לומר אם חד-משמעית הדברים היו מתנהלים אחרת אם הוא לא היה נרצח? אני לא יכולה להגיד את זה".

דליה רבין ודאי זוכרת שאביה הוטרד ב-1995 מתגובות ערפאת וביצע הערכה מחדש של אוסלו. בתגובה לשפך הדם ברחובות ישראל הוא הקפיא למעשה את הנסיגה הישראלית משש ערים גדולות ביו"ש, וקבע כי "אין תאריכים קדושים". המסר שלו לפלשתינים היה, שכל עוד הצד השני מפר בשפך דם אכזרי את אוסלו, ישראל אינה מחויבת לבצעו. צחוק הגורל המר היה, שכשעלה שמעון פרס על כסאו של רבין, הוא נסוג, שבוע אחר שבוע, מחמש ערים ביו"ש (את הנסיגה מחברון הותיר לנתניהו), למרות הפיגועים חסרי התקדים שנמשכו דווקא על-רקע הנסיגות במלוא אכזריותם.

זו, אם כן, מורשתו האמיתית של רבין. פרק נוסף במורשת בא לידי ביטוי בנאומו האחרון בכנסת, חודש לפני הירצחו: "גבולות מדינת ישראל לעת פתרון הקבע יהיו מעבר לקווים שהיו קיימים לפני מלחמת ששת הימים. לא נחזור לקווי 4 ביוני 1967. ואלה הם עיקרי השינויים, לא כולם, כפי שאנו רואים אותם ורוצים אותם, בפתרון הקבע: בראש ובראשונה ירושלים המאוחדת, שתכלול גם את מעלה אדומים וגם את גבעת זאב כבירת ישראל, בריבונות ישראל... גבול הביטחון להגנת מדינת ישראל יוצב בבקעת הירדן, בפירוש הנרחב ביותר של המושג הזה. שינויים שיכללו את צירוף גוש עציון, אפרת, ביתר ויישובים אחרים שרובם נמצאים מזרחית למה שהיה הקו הירוק לפני מלחמת ששת הימים. להקים גושי יישובים, והלוואי שהיו כמותם, כמו גוש קטיף, גם ביהודה ושומרון" (5.10.95).

בקיצור, זו המורשת:
1. לא לגבולות 67';
2. לא לחלוקת ירושלים;
3. כן למעלה אדומים וגבעת זאב;
4. גבול הביטחון – בקעת הירדן;
5. גושי היישובים - בשליטת ישראל.

אלה העובדות וזו המורשת. כך התבטא בימים אלה הפרשן הוותיק אהוד יערי, בראיון למעריב (18.10.13): "[ההגדרה] מורשת רבין, לא מתארת במדויק את מה שחשב. אנשים שוכחים שב-95' רבין הגיע למסקנה, שערפאת מרמה ושאין לו כוונה לעשות פשרה היסטורית... רבין אמר לקיסינג'ר, וזה מידיעה, שהוא עומד לעשות הערכה מחדש של הסכם אוסלו. התחיל טרור ב-95' והוא דרש שערפאת יפעל מול חמאס".

גם הסופר איש השמאל עמוס עוז, אישר כי אין כל קשר בין רצח רבין ל'רצח השלום'. עוז, בראיון עם אילנה דיין בערוץ 2: "הטענה הזו שיצחק רבין נרצח והשלום מת, קשורה בהתנשאות השמאל הישראלי... השלום לא בא... לא מפני שיצחק רבין נרצח, אלא גם מפני שהצד הפלשתיני לא היה מוכן לכל מה שמשתמע מסיום הסכסוך".

האמת היא אפוא, שלא רק שרצח רבין, לא 'רצח את השלום', אלא הפוך, גוטה, הפוך: רצח רבין 'הונדס' בידי השמאל הקיצוני ל'דוֹגמה' שמנעה מיורשיו של רבין – פרס ונתניהו, ברק ואולמרט – את עצם היכולת להכריז, שמורשת ערפאת הפכה את אוסלו למקח טעות.

למרבה הצער, הפך הרצח את אוסלו לאקסיומה, אמת מוחלטת, שאין בילתה. העובדה שרבין עצמו שקל לבטלו, אינה מעניינת את רוקמי הכזב של מורשת רבין המומצאת יש מאין. אף כיום ברור, שאילו רבין היה חי, היה בו די אומץ – כביטחוניסט מן המעלה הראשונה – להכריז בתחילת 1996, בין אם היה ממשיך כראש ממשלה ובין אם כראש האופוזיציה, כי הפלשתינים סובבוהו בכחש ועל כן דינו של אוסלו להיבטל. ודאי וודאי שהיה מכריז כך בעקבות התגברות החמאס, והחשש הנראה לעין שזה עניין של זמן עד שהחמאס ישתלט על האוטונומיה הפלשתינית ויהפכה למדינת אל-קאעידה מוטרפת.

כל זה היה תקף, עד הרצח. הפושע שרצח את רבין, רצח גם את היכולת של ההנהגה המדינית להתנער מהסכם כושל, שהפלשתינים מלכתחילה לא התייחסו אליו ברצינות, ורק ראו בו שלב נוסף בשיטת הסלאמי להשמדת ישראל. הרצח קידש בדמו של רבין המנוח את אוסלו והפך אותו לאמת מוחלטת. קודש קדשים. מאז הרצח, כל דיבור על ביטולו של אוסלו, מוקע בפי השמאל הקיצוני כרמיסת מורשת רבין.

רבין נרצח פעמיים: פעם ב-4 ביוני 1995, ופעם שנייה לאורך 18 השנים שבהן מזייף השמאל הקיצוני את מורשתו האמיתית מן הקצה אל הקצה. כך הפך הרצח הנואל, לאסונו החמור ביותר של המחנה הלאומי מאז קום המדינה.