ואז
ג'ון קרי טס אחוז אמוק לז'נבה. השלום בא ומוכרחים לתפוס אותו בקרניו. האירנים ראו ולמדו שהאמריקנים בלעו את הפיתיון כמו אז, במינכן 1938. רק מטרייה חסרה לקרי. סוחרים אירנים מרקידים בחלקת לשונם את המערב השוקע. אם קרי רץ, אפשר להקשיח עמדות.
מה עשה נתניהו? מה לא אמר והזהיר. אירן אינה מאיימת על ישראל בלבד, אלא על המערב כולו. אבל מצעד האיוולת נמשך. אז נתניהו שבר כלים וביטל את הסודיות. כך הצטרף למו"מ בעל-כורחם. וזה מכעיס את הבית הלבן.
למערכה נכנס ה"ניו-יורק טיימס", עיתון היהודים הלא-יהודים, שמעולם לא החמיץ הזדמנות להתכחש לעם היהודי ולגורלו. מאמר המערכת אתמול היה שלב נוסף בטירוף המערכות של השמאל האמריקני. לא הגרעין האירני מדאיג את העיתון, אלא "מתנגדי ההסכם" וישראל בראשם.
ראשית, אמרו ב"ניו-יורק טיימס", מו"מ דורש זמן וסבלנות. מה אתם אומרים? ספרו לג'ון קרי שלא התאפק וחשף את הקלפים בשלב כה מוקדם. שנית, "היה זה נחמד לו אירן שוכנעה לפרק לגמרי את תוכנית הגרעין, אבל לא נראה שדבר זה יקרה אי פעם". זהו, "היה נחמד"?! שימעו את הדי התבוסה המערביים הרועמים. שימעו בטהרן, בסוריה ובקוריאה הצפונית: ה"ניו-יורק טיימס" מכריז שיש תקווה לאחריתכם, ודרך רשעים צלחה.
עוד בדצמבר העריכה המועצה האמריקנית למודיעין (AIC) שבעשורים הקרובים אופי העימותים הצבאיים במזרח התיכון יכלול מימד של "הרתעה גרעינית". האמריקנים השלימו עם אירן גרעינית, כפי שהשמאל המערבי נכנע מפני האיסלאמו-פשיזם היום והתנועות הטוטליטריות בעבר.
ומי בראש המותקפים? נתניהו, ש"גינה וביקר את ההסכם כ'עסקת המאה' עבור אירן, עוד לפני פרסומו, כדי לחולל התנגדות היסטרית יותר". ה"ניו-יורק טיימס" ככלי ללוחמה פסיכולוגית. לא ההסכם הגרוע מטריד את העיתון המובס, אלא החשש מפני התנגדות "היסטרית יותר". המילה "היסטרית" היא שם קוד להפעלה פבלובית של מעצבי דעת קהל ועיתונאים ידועים בישראל לתקוף את נתניהו ולערער על דרישת ישראל לפירוק מלא של אירן.
האם יש אלטרנטיבה, שאלו ב"ניו-יורק טיימס"? מובן שיש! רק תודעה שבעה ומושחתת נכנעת מפני הרֶשַע ומחפשת להתפשר איתו. הנה האלטרנטיבה: הידוק הסנקציות על אירן והחרפתן, תמיכה פעילה יותר באופוזיציה האירנית ואיום צבאי אמיתי על משטר האייתוללות.
מה למדנו מההיסטוריה ומדברי חכמינו שבכל הדורות, מה פסק קרדאווי ומה צייצה חכמת פיזיקה על הת...
