את התשובה המגדירה מחדש מהו "ספר קודש" המציא
שי פירון. אותו שר חינוך קם בכל בוקר ושואל את בוראו: "בוראי, מה חידוש נחדש בבוקר הזה לעם ישראל?" והבורא מהמהם משהו בלתי מובן כדרכו מאז בריאת עולם, ורחש סתום זה חודר לאפרכסת אוזנו של השר, מתגלגל למוחו המבריק של מחנך הדור והופך אצלו לסימפוניה מרנינה של המצאות חדשים לבקרים.
פירון היה צריך להיות אשף מחדש חידושים, שכן הוא מותח גבולות של מושגים שונים כרצונו. הוא גם מושח בשמן הקודש ספרים שונים, שאינם בעיקרם "ספרי קודש" אלא מוגדרים כספרי לימוד רגילים, הקרויים לעתים "ספרי עבודה". אך אם באלה חלילה משובצת מילה מסוימת בת ארבע אותיות, הם נחשבים אצל פירון כספרי קודש. מכאן שעל-פי תפיסתו, גם רשימה זו - המודפסת באתר ומופיע בה פסוק מועתק שבו משובץ השם הקדוש - הופכת אליבא דפירון לרשימה קדושה.
חדירתו הדורסנית חסרת הרגישות של שי פירון למערכת החינוך החילוני זכתה לפני ימים אחדים בצעד משמעותי נוסף החושף את הסכנות הטמונות באיש זה לחינוך הליברלי בישראל. לפני ימים אחדים פורסמה ידיעה בעניין זה בעיתון "ישראל היום". תחילה חשבתי ביני לביני שמדובר בבדיחה תפלה. רק לאחר עיון הסתבר לי כי עדיין לא ירדתי לעומק מוחו הנפתל מרעיונות עיוועים של השר: "יהודית קדוש, מנהלת אגף א' לחינוך יסודי במינהל הפדגוגי, שלחה מכתב פנייה למפקחים ולמנהלי בתי הספר, בו היא מבקשת מהמנהלים ליידע את התלמידים שספרי עבודה ששם אלוקים מוזכר בהם במפורש, יש לגנוז בהתאם להלכה - ולא לזרוק.
"'כידוע, קיימים ספרי לימוד שיש בהם פסוקים מהתנ"ך או מהמקורות, ובהם מופיע שם ה' המפורש', כתבה קדוש, 'הובא לידיעתנו כי לעיתים אין צורך בשימוש בספרים אלה, והם מושלכים כלאחר יד. ספרים מסוג זה טעונים גניזה, ויש בכך פגיעה ברגשות הציבור שנושא זה חשוב וקרוב לליבו. מן הראוי ליידע את התלמידים שספרים מסוג זה טעונים גניזה, ואין להשליכם סתם כך'...
"אחת המנהלות שקיבלה את המכתב אמרה (לישראל היום): 'זו פעם שראשונה שנתקלתי בדרישה מסוג זה. מדובר בכפיית תפיסה של יהדות כדת. אנחנו לא מלמדים את הטקסטים מתוך נקודת מבט של קודש, ולכן לא ברור לי מדוע המשרד דורש מאיתנו להתייחס אליהם ככאלה. מה מצפים מאיתנו עכשיו? אנו אמורים לעבור על כל הספרים ולבדוק אם שמו של אלוקים מצוין? ואיזה שם הופך את הטקסט לקדוש? אם הטקסט קדוש, איפה זה ייגמר...'".
סוף ציטוט.
היכן הח"כים המפוחדים של "יש עתיד"?
התנהלותם של חברי הכנסת מטעם "יש עתיד" בפרשה רעה זו מעוררת אי-נוחות בלשון המעטה. שתיקת הכבשים של הח"כים שאמורים היו לרענן את הכנסת הכמושה באמצעות פתיחות ליברלית לרוחות חדשות המאפיינות את המאה ה-21, אינם עושים מלאכתם המצופה מהם. ח"כים אלה שאחדים מהם עשו דרך מרשימה בחייהם הקודמים, הם בגדר מפח נפש עגום. ואילו המשכוכית בעלת התלתלים המפוארים של העדר התמוה הזה עוד הלכה ומינתה ליצן חשוך, דתי כפירון לשר החינוך. לפיד לא רוצה לפטר אותו? חמור מאד. אבל עד שיחכוך בדעתו להבין את חומרת המצב, יש לשקול את הוצאת זרם החינוך העברי-חילוני ממשרד החינוך המתפרע, כאילו מישהו ברומו איבד דרך.
למנהלת שתוהה היכן כל הטירוף הדתי הזה ייגמר, מפני שרק בודדים מתרגשים כנראה מרמיסת דרך חינוכית הקיימת אתנו כמאה שנים, אין בלשוני תשובה, אלא שאנחנו עדים חסרי אונים למעיכת ירושה ומורשה שהשאירו לנו אבותינו המוגדרים כ"החילוניים".
כידוע, פעם נהגו להוביל ספרים שיצאו מכלל שימוש למזבלות או לבתי חרושת לניר. מאז השתנו שיטות, וישנן מגרסות קטנות וגדולות והן את גריסתן יודעות היטב, ואין פוצה פה ומצפצף - עד שהופיע פירון.
מעתה נצטרך גם לבתי עלמין לגווילים.
אימתי גונזים? (כלומר, קוברים), משניזוק ספר קודש במקרה או במכוון, או התכלה מרוב שימוש בו. על כך נכתב הרבה גם בספרות חילונית, שמעתה מאות אלפי העותקים של ספרֶיה ייחשבו גם הם לספרות קודש.
למי שאינו יודע מהי גניזת ספרי קודש, ראוי להבהיר כי נעשה מעשה של הבערתם באש באין-רואים. אבל המחמירים, אלה שאחריהם הרבים להטות, עומדים על כך שייגנזו ספרים אלה בכלי חרס ויקיימו בהם קבורה מכובדת. תפסתם? את תפילת ההשכבה של "ספרי קודש" חדשים אלה ישמיעו בפעיות חסרות משמעות הח"כים הנודעים באילמותם של "יש עתיד".
אומר רק זאת: טיפשות מובילה לזילות. יהוה בכתובים, מעבר לקדושה המיוחסת לו, הוא בעצם גם תמצית של זמני עבר, הווה ועתיד, להטוט לשוני אם תרצו. בשונה מספרות קודש, אין כל צורך לבחון ספר לימוד רגיל "אחר", אם נמצא בו במקרה השם המפורש אם לאו. הצעד המגמתי הזה שיש בו גוון מרתיע המעיד על התנוונותה של אותה דת, ומעיד על הנחתום העומד בראש משרד החינוך.
במקום לקרב לבבות לרעיונות האנושיים האמורים כביכול להתגלם במשמעות השם המפורש, יהוה, עושה שר החינוך לזלזל בנו כאילו היינו נזקקי חינוך מחמת היותנו להבנתו מוגבלי-תפיסה ודעת בנושאי יהדות. בעודו מבטל את ערכנו וערכינו, הוא ממעיט בגבהות-לבו מערך תפיסתנו ורומס את המושג הרוחני הזה, יהוה, תוך שהוא טורח כאחוז תזזית מבוקר לבוקר להעצים את ריחוקנו.
