בשבועות האחרונים היו בחדשות החוץ הרבה דיווחים, ובעיקר פרשנויות, על ההסכם שחתמו נציגי המדינות המערביות עם אירן. אירן היא פרס בשמה המקורי ואת המדינות המערביות הובילה ארצות הברית של אמריקה. במילים אחרות, העימות האמיתי הוא בין אירן ובין אמריקה. והנה בהשגחה פרטית באותם ימי דיווחים ופרשנויות מלומדות בניסיון להצדיק או לשלול את ההסכם שנחתם בין הצדדים, באותם ימים ממש למדנו בדף היומי את המימרא הבאה [יומא י/א]: אמר רבי יהושע בן לוי אמר רבי עתידה רומי שתפול ביד פרס שנאמר [ירמיהו מט]: [כ] לָכֵן שִׁמְעוּ עֲצַת-ה', אֲשֶׁר יָעַץ אֶל-אֱדוֹם, וּמַחְשְׁבוֹתָיו, אֲשֶׁר חָשַׁב אֶל-יֹשְׁבֵי תֵימָן: אִם-לוֹא יִסְחָבוּם צְעִירֵי הַצֹּאן, אִם-לֹא יַשִּׁים עֲלֵיהֶם נְוֵהֶם. חז"ל לא הכירו את אירן וגם לא את אמריקה, הם הכירו את פרס ואת רומי, המעצמה המערבית התורנית. והרי שמה, אמריקה, מזכיר את השם רומי.

חשבונות היסטוריים

ומדוע זה מה שצפוי לרומי-אמריקה? ובכן, כזכור לכל מי שמכיר קצת את ההיסטוריה של ימי בית שני, רומי הוזמנה והגיעה לארץ ישראל כידידה ובתהליך הדרגתי היא השתלטה על הארץ. עריצותה השלטונית המרידה את היהודים ובמלחמה הקשה שפרצה, כָּשְׁלוּ היהודים והרומאים שרפו את בית המקדש. לעומת זאת, כחמש מאות שנה לפני שהרומאים החריבו את בית המקדש השני, פרס גברה על הבבלים שהחריבו את בית המקדש הראשון ומיד נתנה ליהודים יד חופשית לבנות שוב את בית המקדש, והממלכה הפרסית אף סייעה בדרכים שונות לבנייתו. לכן, זה רק טבעי בעיני רבנו הקדוש שכאשר יגיע המועד להתחשבנות הסופית של הקב"ה עם אומות העולם לקראת התגלות המשיח, התהליכים ההיסטוריים יתגלגלו כך שמידי הטובים (לנו) יבוא העונש למי שהיו רעים אלינו.

המלחמה האחרונה

אבל זה לא כל כך חלק; הנה קטע נוסף מהמשך אותה מימרא: אמר רב עתידה פרס שתפול ביד רומי. כנראה הייתה לו מסורת אחרת, אבל מיד מקשים עליו תלמידיו, הייתכן שמי שבנו את בית המקדש יפלו ביד מי שהחריבו אותו? אמר להם אכן כן, כי כך החליט הקב"ה: "גזירת מלך היא". בגירסה אחרת להמשך הדיון הזה, השיב להם רב כי הפרסים אינם כאלה צדיקים, עובדה היא שהחריבו בתי כנסת. ומבלי לנסות להכריע בין ענקי עולם חלילה, אנחנו רק לומדים מכאן שמה שמתחולל לעינינו הוא אכן העימות האחרון בין אומות העולם לקראת התגלות המשיח. מישהו כבר אמר שמדובר במלחמת העולם השלישית ואני מניח שהוא נשמע קצת קוקו, אבל זה רק מפני שאנחנו נוטים לדמיין את המלחמה הבאה כהעתק של המלחמה הקודמת. אבל אם נשתחרר מנטייה מזיקה זו, נבין שאנחנו אכן בעיצומה של המלחמה האחרונה.

אז מי הולך לנצח?

ועדיין, איך אומר רבנו הקדוש שרומי (אמריקה לענייננו) המעצמה העולמית, עתידה ליפול ביד פרס שהיא (היום כמו אז) קטנה, חלשה יחסית ומפגרת? מה, הוא לא הבין ביחסי כוחות צבאיים? לכאורה, הרבה יותר הגיוניים דבריו של תלמידו, רב, הרי יותר סביר שפרס תיפול ביד רומי. אמרנו כבר שלא ננסה להכריע בין ענקים אלו. והרי בהתאם לכללי לימוד התורה - "אלו ואלו דברי אלקים חיים". אבל המשך הכלל הזה הוא: "והלכה כ..." אז כמו מי תהיה ההלכה בנדון דידן? מסתבר לומר שנכון לעכשיו, עדיין הכל פתוח; אפשר שיהיה מה שאמר רבנו הקדוש ואפשר מה שאמר תלמידו, אבל אפשר גם שיתקיימו שניהם. אפשרות אחת היא שאמריקה תשמיד את פרס פיזית אבל היא עצמה תושמד תרבותית כתוצאה ישירה מהעימות עם פרס, ואפשר גם שתהיה השמדה פיזית הדדית.

אפשר גם ששתיהן יחרבו

איך זה יכול להיות? זה יכול להיות כי הכללים במלחמה הזאת אינם אותם כללים שהיו תקפים במלחמות קודמות, ואמריקה אינה מבינה את זה; היא מתעקשת שלא להבין את זה. גם מטרות המלחמה השתנו, וגם את זה אמריקה לא מבינה. לאמריקה יש עוצמה צבאית אדירה, אבל כוחה העיקרי הוא בפגיעה מרחוק; אין לה שום כוח בתוך שטח האויב. לעומת זאת לפרס יש הרבה סוכנים, מתאבדים שיעים בפוטנציה, בתוך אמריקה. בהגיע יום פקודה, אמריקה יכולה להשמיד את פרס במטחי טילים, אבל בו-זמנית היא תיהרס מבפנים על-ידי אותם מתאבדים. והכי חשוב, הפרסים מבינים היטב את השפה האמריקנית אבל האמריקנים, לפחות השליטים הנוכחיים שלהם, מתעקשים שלא להבין את השפה הפרסית. וכך, בעוד אמריקה חותרת לשלום, הפרסים, כמו המוסלמים בכלל יש לומר, חותרים לחורבן.

מהו מקומנו בעימות האחרון?

המלחמה האחרונה מוכרת במקורותינו כ"מלחמת גוג ומגוג" שעל אודותיה דיברנו בעבר לא אחת, והסברנו שמדובר במלחמה רוחנית נגד דבקותם של יהודים בקב"ה. נזכיר כי בפעם הראשונה שדיברנו על כך ציטטנו מדרש בשם ר' לוי, אביו של ר' יהושע בן לוי המוזכר לעיל. התזכורת הזאת חשובה כי מסתבר לומר שר' יהושע בן לוי, תלמידו של רבנו הקדוש, קיבל תורה גם מאביו ר' לוי, זה הרי הכי טבעי שיקרה. מה גם שהמימרא המצוטטת מפיו לעיל בשם רבי, משלימה יפה את דברי אביו ביחס למאפיינים של מלחמת גוג ומגוג. הרי אצלנו חיים בחרדה קיומית מפני המוסלמים המקיפים אותנו בכלל ומפני הגרעין האירני בפרט וכמעט לא מתייחסים לסכנה הקיומית באמת, שהיא ההצלחות של גוג ומגוג בניתוק יהודים משורשיהם. ואדרבה, מי שמבקש לשמר את ההפרדה בין יהודים לגויים - מוקע כגזען ר"ל. בא ר' לוי ואומר לנו שהבעיה שלנו היא בתוכנו, לא מחוצה לנו.

הדרך המהירה לחורבן

לכאורה, אנחנו לא צד להסכם שבין פרס ובין אמריקה, אבל אנחנו מעורבים מאוד בעימות שביניהן. מכל זווית שמסתכלים על זה, העימות מתחיל ונגמר פה בארץ ישראל בכלל ובירושלים בפרט. כי המטרה של פרס היא חורבן, זה נובע מתפיסה דתית אצלה, העולם המערבי צריך להיחרב כדי לפנות דרך למהדי, ה"גואל" האחרון על-פי השקפתם הדתית. זהו הבסיס למדיניותה ולא משנה איזו מסכה היא חובשת על פניה. השליט הקודם שלה ימ"ש, ביקש להגיע אל היעד בדרך קצרה, ייצור פצצות גרעין להשמדת ישראל ר"ל. כעת הציבו בחזית כמה חייכנים ואמריקה התפתתה. כי היא רצתה מאוד להתפתות. שכן מבחינתה, קיומה של מדינת ישראל מהווה מעמסה כבדה מדי; יותר מדי בלגאנים סביב המדינה הקטנה הזאת שמסרבת להתאיין. אילו רק הסכימה לוותר על שליטתה (לכאורה) בירושלים...

מהות המלחמה

וזה לא שוויתור כזה יפתור איזושהי בעיה לאמריקה או למישהו אחר; סביר להניח שההפך הוא הנכון. אבל ויתור כזה יסמן את הניצחון של גוג ומגוג ר"ל, כי ויתור על ירושלים שקול לוויתור על היהדות. לעניות דעתנו, מכאן, מהוויתור שלהם על היהדות, נובעת גם חתירתם של יהודים לוויתור על ירושלים. היהודים האלה רק מאמתים את נבואת זכריה על המלחמה האחרונה, שיהודים ישתפו פעולה עם גויים במלחמה לבטל את האחיזה של עם ישראל בירושלים [פרק י"ד]: [יד] וְגַם-יְהוּדָה--תִּלָּחֵם, בִּירוּשָׁלִָם (...). ומעין זה כבר היה לנו בעבר כידוע, כאשר יהודים שיתפו פעולה עם היוונים במלחמתם נגד הקדושה והטהרה של עם ישראל וגם ברוסיה הסובייטית היה אותו הדבר, כידוע. מה ששונה הפעם הוא שהגויים נלחמים ביניהם ובו-זמנית שני הצדדים נלחמים גם נגדנו. וכאמור לעיל, לפי הכללים של המלחמה האחרונה.

כסומא באפלה

ואנחנו מסתובבים כאן ובעולם מבולבלים ודי חסרי-אונים. אבל זה רק מפני שאנחנו מתעקשים שלא לזהות נכונה את המציאות בה אנו חיים. הנה למשל, תוך כדי כתיבה העפתי מבט בכותרות החדשות וראיתי שבירושלים ילדה בת שנתיים נפצעה קשה בראשה מיידוי אבנים. וגם, עשרות הרוגים ברעידת אדמה בבושהאר שבפרס. כשיטה, בכל פעם שמנהלים שיחות עם אויבינו, מתרבות הפגיעות ביהודים. השלטונות מטפלים בבעיה באופן נקודתי ומקפידים לטעון שלא מדובר בתופעה. הם גם מעלימים מאתנו את העובדות, עד אשר נפצעת תינוקת ופתאום כולם יודעים שערבים זורקים אבנים על יהודים. בטח יגבירו שם את הנוכחות של כוחות הביטחון כמו שעשו בסביבות אריאל אחרי הפגיעה הקשה בתינוקת אדל, אבל לא ינסו לפתור את הבעיה. עסוקים באירן. באו שתי הכותרות ואמרו ברור: טפלו בבעיות הפנים, באירן - הקב"ה יעשה מה שצריך.

מחשכה לאורה

הגענו לפסקה האחרונה ועוד לא אמרנו כלום על פרשת השבוע וגם לא על חנוכה. ובכן, האמור לעיל הוא המסר העולה ברור מהפרשה ומהחנוכייה; בפרשת מקץ יוסף יוצא מבית הסוהר לפתור את חלומות פרעה ובאותו יום הוא מתמנה משנה למלך מצרים. הוא לא נלחם על זה, רק הקפיד לשמור על דבקותו בה' יתברך וזה הספיק. המלך המצרי נקלע למצוקה קשה כדי שיוסף ישתחרר. הקב"ה סידר את זה. וחנוכה, אומנם היו מלחמות קשות, אבל נגד אלה שבאו לכאן להפריע. וגם, המצווה העיקרית בחג הזה היא הדלקת הנרות לזכר הנס. ללמדנו שבשורה התחתונה, זה מה שאנחנו צריכים ועל זה אנחנו סומכים. זה לא פוטר אותנו מעשייה חלילה, אבל העשייה היא רק כלי שבתוכו יתלבש הנס. זה מה שעשו החשמונאים וזה מה שאנחנו צריכים לעשות.