הצבא שלנו אכן בנוי על פרימידה הפוכה, הטובים ביותר מתגייסים ואף פורשים מוקדם מאד, לעיתים מוקדם מדי.
ישנם הרבה עילויים שמתגייסים לצה"ל בגלל חוק גיוס חובה, אך פורשים בהמשך, חלקם הופכים מהנדסים, רופאים ופרופסורים.
רבים מהקצינים הבכירים במסלולי הפיקוד אינם ראויים לתפקידם בגלל חינוך לקוי, אג'נדה פוליטית וחוסר מקצועיות צבאית. למשל, קורס הקצינים הקצר שעוסק יותר בבוחן "בר-אור" וכושר קרבי, ופחות במה שנדרש ממפקד בשדה, צעיר ומתבגר בהמשך.
מפקד פו"ם לשעבר, אל"ם איתי וירוב (במ"לים, קיבוץ רמת הכובש, תא"ל דהיום) מפקד המכללה, אף מודה כי מג"דים לומדים את תפקידי רמת המ"פ, ובינינו, יחסית ל"וסט פוינט" גם זה לא בדיוק מקצועי.
בצה"ל גם אין תיעוד של קרבות ומלחמות, אחת הסיבות שאת המלחמות עושים המילואים אך את הספרים כותבים "ספרנים בכירים בקבע" שאינם מבינים בקרבות, ואף לא לחמו בהם, לעיתים אם בכלל באו לביקור חטוף הרחק משדה האש.
הספרות והתגליות הנכתבים כעת על מלחמת יום הכיפורים מצביעות על רמת המידור וחוסר ההבנה של המטכ"ל בתפעול צבא, וחוסר הכנה מנטלית של הפיקוד העליון בפיקוד, לכן קרסו הגנרלים במלחמה ההיא, ומזלנו שיש לנו לוחמים וקצינים ראויים בדרגות הביניים שהצילו את עצמם ואותנו.
אך רבים מהם פרשו, ודווקא הטובים שבהם. מספר "סמרטוטונים" המשיכו הלאה ומתהלכים בקרבנו כטווסים הדורי נוצות... כשמרחקם מלהיקרא מצביאים הוא כרחוק מזרח ממערב.
ראה בדבריה של שופטת בית המשפט העליון לשעבר, אל"ם וסצ"ר (סנגור צבאי ראשי) בדימוס
דליה דורנר: האלוף והרמטכ"ל נבחרים מתוך אלה שנשארו בצבא... הם לא הטובים ביותר... הם הטובים מתוך אלה שנשארו, אלה שבחרו בקריירה צבאית"... והיא מוסיפה: "יש אנשים מצוינים שבמצוינים שלא רוצים להשאר בצבא ועוזבים".
בצה"ל אין תיעוד של הקרבות כמו שעושים צבאות רציניים ששולחים צוותים מקצועיים לצילום ותיעוד הקרבות. ראיה לכך ניתן למצא במלחמת העולם השנייה בה נלחמו ציי אמריקה מול ציי יפן באוקינוס השקט.
האמריקנים שלחו צוות הסרטה עם במאי בעוד שהיפנים שלחו צייר. היפנים שכללו את יכולותיהם מאז. בישראל עדיין פונים ל"
כרמלה מנשה" בענייני צבא.