את חייבת להכיר את אודליה, מייסדת עמותת "פוש להצלחה", הפצירה בי חברתי תחיה מעומר, מתנדבת פעילה כרכזת באזור באר שבע בארגון זה. לתחיה לא מסרבים שכן מהכרותי אותה שנים רבות אני סומכת על שיפוטה. וכך בשבוע שעבר מצאתי את עצמי כאורחת בכנס הרכזים של העמותה שהתקיים במרכז רבין בתל אביב.
הרושם והמידע שקיבלתי מהכנס אכן איתגר אותי לראיין בנפרד את אודליה שהקימה עמותה זו - יש מאין.
אודליה שפיטלני, אישה יפה ותמירה, עו"ד במקצועה שהייתה במשך 15 שנה היועצת המשפטית של ביה"ח תל השומר, בעלת תואר שני במשפטים ותואר שני נוסף במנהל ציבורי וניהול עמותות מאוניברסיטת הרווארד בארה"ב.
עמותת "פוש להצלחה" קיימת כבר 12 שנה. הרעיון והדחף להקמתה נבע מעצם היותה של אודליה דור הביניים, מיקומה בין הוריה לבנותיה. אמה של אודליה הייתה היחידה ממשפחתה הקרובה ששרדה את השואה ועלתה ארצה בהיותה ילדה והתגלגלה בפנימיות שונות ובבתי יתומים. היא חוותה בדידות רבה וילדותה הייתה מלווה בעצבות תמידית. היא חשה באובדן הנעורים שלה. היא לא קיבלה חיזוק ועידוד להמשך הלימודים והיא התרכזה בהשגת עבודות למחייתה.
גם אביה של אודליה לא היה איש אקדמאי. הפוטנציאל של האם היה אדיר והוא התבטא בהצלחתה לבנות קריירה ללא השכלה פורמלית. היא עבדה בעיריית תל אביב במחלקה למשאבי אנוש שעסקה בקידום מקצועי לאקדמאים ודאגה לתנאי העסקתם ושכרם, היא הצטיינה בזכרון מדהים וכישורים מיוחדים שהביאו רבים להיעזר בה ולהתיעץ עמה.
אודליה ירשה את הגנים הטובים והוריה דאגו לכך שבתם, בניגוד להם, תלמד ותמצה את הפוטנציאל שלה.
שלושת בנותיה של אודליה, אחת מהן לקויית למידה, שהו בארה"ב בעת לימודיה באוניברסיטת הרווארד בבוסטון ב-2001. הן שולבו בבית הספר המקומי והתקשו בשפה האנגלית. אולם שם המערכת החינוכית לקחה אחריות על כל הטיפולים. הם נהגו להוציא את הילדות מהכיתה ולעבוד איתן באופן פרטי, בכתלי בית הספר. שיטה זו הוכיחה את יעילותה ובנותיה של אודליה התקדמו והתגברו על הקשיים.
"לו היו מעודדים את אמי ומנסים לעזור לה בלימודים, חייה היו שונים. החינוך הוא הטריגר להצלחה" אומרת אודליה, "ומצד שני, בנותיי, בארץ זרה, קיבלו עידוד ודחיפה נפלאה במסגרת בית הספר, פוש נפלא שקידם אותן בכמה מדרגות בסולם ההצלחה. משם שאבתי את הרעיון להקים גם בארץ עמותה כזו של מתנדבים שיעזרו לתלמידים עם בעיות שונות במקצועות שונים בתוך כתלי בית הספר, לתלמידים משכבות סוציו אקונומיות מוחלשות..
"הכל התחיל בסביון, מקום מגורי" ממשיכה אודליה, "פניתי למנהלת בית הספר באור יהודה בהצעה לעזור לתלמידים שמתקשים במקצוע זה או אחר והיא ביקשה עזרה בשפה האנגלית. גייסתי חמש חברות שגרו גם הן בסביון, וביחד קיבלנו תלמידים שהתקשו בשפה והתחלנו להיפגש עימם בבית הספר. הנוהל היה שהם יצאו מהכיתה ובאותה שעה עבדנו אתם, אחד על אחד. במקביל, תלינו מודעות לבקשת מתנדבים בכל מקום אפשרי, בדואר, במרכז הספורט, בסופר, אפילו אצל המניקוריסטית... בהמשך, מנהלת ביה"ס ביקשה מאתנו מתנדבים למקצועות נוספים."
הגוף הזה החל לגדול. החזון שלנו היה לצמצם את הפערים ולקדם את החינוך לכל ילד ולהעניק הזדמנות שווה להצלחה. פעמים רבות קיבלנו רעיונות מהמתנדבים עצמם. לדוגמא: מתנדבת אחת ביקשה ילדים דווקא מצטיינים משכבות סוציו-אקונומיות מוחלשות.. מרקע זה חלק מהמשפחות לא דוחפו את ילדיהם להישגים בלימודים ואף מעודדות אותם להתרכז בעבודות שמביאות פרנסה. זה היה חידוש ואתגר שכן עד אותו שלב העמותה חיפשה רק תלמידים חלשים. וכך העזרה התרחבה כאשר הדגש כמובן בראש ובראשונה לנחשלים אבל גם למצטיינים שזקוקים לעידוד.
השם "פוש" ניתן בטבעיות לעמותה, דחיפה ללימודים, להישגים, להצטיינות, לרכישת כרטיס כניסה לאיכות חיים טובה יותר.
העמותה התרחבה לאזורים רבים נוספים בכל הארץ. היום, לאחר 12 שנות קיומה, כ-3500 תלמידים נעזרים במתנדבי העמותה. כ-1500 מתנדבים מעשירים את התלמידים. 50 רכזים בכל הארץ אחראים לגיוס המתנדבים.
בכנס בו נוכחתי קיבלתי קצת הארה לגבי מבנה העמותה. את הרכזים עצמם בוחרת אודליה, היא מראיינת אותם אישית והיא המחליטה מי מתאים לתפקיד. הרכז מאתר מתנדבים ונפגש עם כל אחד להכרות אישית. לאחר מכן הוא מקשר את המתנדבים המתאימים עם המורים בבית הספר באזורו והם מחליטים על ההתאמה בין המתנדב לתלמיד. "הקריטריון החשוב ביותר, אומרת אודליה, הוא אישיות המתנדב. חשוב שתהיה לו יכולת הקשבה, הכלה של הילד, כיוון לערכים חיוביים, מתנדב שהוא עצמו בעל משפחה יציבה עם ערכים נכונים שכן הוא יהיה המנטור של התלמיד ויהווה דוגמה עבורו. המתנדב חייב לתת מינימום שעה וחצי בשבוע ולהתמיד בכך"
המטה הראשי ממוקם בסביון ובמקום מועסקות חמש עובדות בשכר לא גבוה והן הדואגות להשתלמויות לרכזים ולמתנדבים, לביטוחים ולניהול העמותה. סביון מנדבת את המשרדים ורוב חברי ההנהלה הם מתושביה.
כיום מגויסים כמתנדבים גם פרופסורים, יוצאי צבא בדרגות גבוהות, אנשי עסקים ועוד. גילאי המתנדבים בין 20 ל-80. הממוצע הוא גיל ה-40-45.
עד לפני שנתיים לא הייתה תמיכה של משרד החינוך וכיום ישנה תמיכה צנועה ביותר. המושג פוש הפך למושג איכות: "שעות פוש" הפך למותג במשרד החינוך בזכות הרכזים.
עבודת הרכזים קשה ומפרכת. הם מנסים להשיג מתנדבים בכל מקום אפשרי. תחיה ארזי, חברתי, הצליחה לכלול את עמותת פוש כעמותה מוכרת באוניברסיטת באר שבע. הווה אומר: לאוניברסיטה יש רשימת עמותות בהן היא מכירה, והסטודנטים יכולים להתנדב אליהן ובתמורה הם יכולים לקבל נקודות זכות או הטבות אחרות. פעם בשנה מתקיים ע"י הדיקן יריד עמותות באוניברסיטה והסטודנטים בודקים את האפשרויות וטיב ההתנדבות ונרשמים. בדרך כלל התנדבות זו נמשכת כל זמן היותם סטודנטים, אבל קרה גם שסטודנט שהתקשר לתלמיד החליט להמשיך את העזרה גם לאחר קבלת התואר. השגת ההכרה בעמותת פוש ע"י האוניברסיטה אינה דבר מובן מאליו שכן רק בבאר שבע ישנן כ-100 עמותות מתנדבים...
כיום עמותת פוש מוכרת גם באוניברסיטת בר-אילן, המרכז הבינתחומי, סמינר הקיבוצים, מתקיימים קשרים עם מכון ויצמן, חברת רפאל, תעש, חברות הייטק ועוד. קיים שיתוף פעולה עם העיריות ורשויות מקומיות, מרכזי למידה, פנימיות יום ומתנ"סים. רכז נתניה לדוגמה, קשר קשר עם מפעל הפיס וקשר שלהם עם ארגון "ידידים" הכיר בפוש.
בהיותי חברת הוועד המנהל של ויצו העולמית ידעתי על שיתוף פעולה של עמותת פוש עם ביה"ס אבן יהודה בכפר הנוער ויצו הדסים. זהו בית ספר תיכון אזורי בו לומדים תלמידי הפנימיה וגם 1300 תלמידים נוספים מהאזור. בביה"ס קיים צוות עם תוכניות סיוע לסגירת פערים ולפיתוח מירבי של פוטנציאל עם צוות תגבור לימודי וכן תוכניות מיוחדות לילדים שאינם משתלבים בביה"ס. כאן נכנס שיתוף הפעולה עם עמותת פוש. שמחתי לשמוע מד"ר כרמלה דקל, יו"ר האגף לחינוך בויצו עולמית, שהפעילות גדלה וכיום ישנם 20 תלמידים שמקבלים תיגבור אישי ע"י מתנדבי פוש, ונהנים מהליווי החינוכי.
אודליה אומרת לי שאותה לא מעניין מי יקבל את הקרדיט, אותה מעניין הילד שזקוק לקבל עזרה. כל גורם שרוצה לקדם את הילדים מתקבל בברכה. זוהי עובדה ידועה שתלמידים רבים נעזרים במורים פרטיים וכאן בולט הפער בין התלמידים למשפחות מבוססות שיכולות לממן אותם ובין התלמידים משכבות סוציו אקונומיות נמוכות. היום התחרות להתקבל לאוניברסיטאות גדולה ביותר ולכן גם תלמידים טובים נעזרים במורה פרטי כדי להתקדם עוד יותר וכך הפער הולך וגדל.
עמותת פוש מפעילה גם הוראה מתקנת ומממנת איבחונים ושיעורים לילדים עם ליקויי למידה בכתות א, ב, ג. כאן מגייסים מורות מקצועיות בעיקר מורות בעלות תואר שני.
תוצאות: התוצאות נבחנות ע"י משובים של המורים והמנהלים. ניתוח סטטיסטי הדגים את העובדה שכל תלמיד שקיבל מתנדב, שיפר את הציונים במקצוע בו הוא נעזר, אבל גם במקצועות אחרים ללא העזרה, שכן הוא קיבל עידוד וביטחון והחזיר את האמונה בעצמו וביכולת שלו.
בכנס הרכזים בו התארחתי, כל רכז ממקום שונה בארץ דיווח על התקדמותו ועל מספר המתנדבים שהצליח לגייס. דווח גם על מקומות חדשים שהעמותה החלה בפעילותה כמו בבית שמש, באר יעקב, טבריה, נצרת ופרדס חנה.
התרחבות הארגון מצריכה מערכת ממוחשבת לניהול המתנדבים שתסייע לפעילות הרכזים. המערכת מתחילה להיכנס להילוך גבוה בימים אלה.
הרכזים המתנדבים סיפרו בכנס כיצד הם "דוחפים" את המידע על העמותה בכל האמצעים. הרכז בקיסריה לדוגמה, סיפר כיצד השתחל למועדון הברידג' וביקש מיוזם הכנסים להעמיד עמדה בכניסה עם אפשרות לדבר 3 דקות בכנסים שונים ובאסיפות. ה"פוש" הזה הוכיח את עצמו והביא למתנדבים נוספים ולפעמים גם לתרומות.
אודליה זכתה בפרסים רבים על פעילותה ביניהם: פרס מגן שר הרווחה ב-2008 וכן באות הנשיא למתנדב ע"י
שמעון פרס ב-2009
קיימת נטייה כיום להרחיב את הפעילות מחוץ לכתלי בית הספר, לשיעורי אחה"צ, אך זה מצריך אישורי הורים, בית הספר, עבודה נוספת לרכזים.
המוטו של העמותה מתבטא גם בהמנון מיוחד שחובר עבורה ע"י תלמה אלגון-רוז: השירה "שרים בגבעה": "נושיט לו יד, ניתן לו פוש, והוא ילמד יצא מהיאוש"... .מתאים לה לאודליה שיהיה לעמותה המנון מוסיקלי שכן אחד מתחביביה הוא שירה.
למרות סדר יומה העמוס, אודליה מוצאת זמן והיא שרה "במקהלה הקאמרית רמת גן" שמופיעה בקונצרטים ברחבי הארץ.
אודליה, אישה מרשימה שירשה את הגנים הנהדרים של הוריה שדחפו אותה להישגים אקדמאיים מרשימים, ובזכותם ובזכות הניסיון עם בנותיה בארה"ב, הבינה את החשיבות של מתן פוש לילדים שגורלם לא
שפר עליהם ואת האפשרות להשלמת הפער ולשיוויון הזדמנויות. אודליה פרשה מעבודתה כעו"ד והתמסרה כולה לעבודה ההתנדבותית.
לפני שנפרדנו בסיום הפגישה המרגשת, הוסיפה אודליה בחיוך מקסים: "בבקשה, אל תשכחי בכתבה להדגיש את הצורך כל הזמן במתנדבים נוספים ולבקש שיתקשרו למשרדנו בסביון."
לפי קצב התפתחות העמותה בראשותה של עו"ד אודליה שפיטלני אין סוף לאפשרויות, השמיים הם הגבול!
