כאשר ידידים שאלו אותי מה דעתי על כתבה מסוימת ששודרה בערוץ 2, או בערוץ 10, הרמתי גבה. לא ידעתי למה הם מתכוונים. לאחר שהמשיכו להביע תמיהה על שאני לא בעניינים, אמרתי להם שאני צופה במהדורת החדשות של ערוץ 1 - "מבט". הם התבוננו בי כאילו הייתי אותו יפני אשר שלושים שנה לאחר תום מלחמת העולם השנייה יצא מן המערה ודגל לבן בידו.
מכיוון שאני יודע שבכול הקשור בערוץ 1 אני נמצא במגננה, אני מסביר כי הסיבה הראשית לצפייה ב"מבט" היא משום שהם לא שוברים את המגזין בפרסומת, כפי שעושה זאת ערוץ 2, במידה מופרזת, וערוץ 10 במתינות יותר, אולי מכיוון שהוא לא משופע בפרסומות. אבל הגעתי למסקנה שאני יכול למצוא פתרון להפסקת הפרסומת. היא מספיק ארוכה כדי שאוכל לקרוא, לגשת למחשב, ואפילו לאכול ארוחה. זאת משום שנואשתי מן העובדה כי מהדורה שאמורה להיות משודרת בערב בשעה 19:52 בדיוק, אני רואה במקומה משחק בין מכבי חולון לבין "בני יהודה". כזאת לא יקרה אצלנו אפילו לא בערוצים המסחריים. וודאי שלא בעולם בתדירות כזאת, אלא אם מדובר במשחק בינלאומי, או משחקי גביע. מכאן שכדי לראות משחקי ספורט אני לא זקוק ל"מבט" שהוא מעדיף את הספורט על החדשות החמות, ומעדיף שידור חי, על שידור מוקלט. לא שזה עוזר ל"רייטינג" שלו. זה עוד שיקול נפסד במחרוזת האיוולת של הערוץ הציבורי - הממלכתי כפי הוא מכתיר את עצמו. אם ספורט, אז יש ערוץ ספורט. אני לא מתלונן על האגרה, כי אני, כמי שהיה שם, לא משלם אגרת שידור.
ואגב, במדור ביקורת הטלוויזיה שלו ב
הארץ פותח מורן שריר, את הטור שלו ככה: "השבוע קרה משהו מוזר בערוץ 1. התוכנית 'בואו לאכול אתי' שיועדה לשידור אתמול (15.12.13) ב-19:20 אכן שדורה אתמול ב-19:20". אני מסתפק בציטוט זה מבלי להביא את ההתרחשות, הסטירית בכול הקשור לתוכנית שמורן שריר מתאר. לערוץ 1 לוח שידורים משלו- מאוד גמיש...
אני מבקש להדגיש שכסיבה להפסקת הצפייה ב"מבט" לא ציינתי שהוא מהווה HIS MASTERS VOICE ("קול אדוני"). וזה נכון. ומדובר לא כשופר הממשלה, אלא חד וחלק כחצוצרה של ראש הממשלה. בימי חול, בימי מועד, בחום, בקור, בגשם וגם בשלג. הסיבה אינה רק פוליטית במישור הרחב, אלא לעניות דעתי הסיבה היא הישרדות של הערוץ הראשון.. זאת לנוכח הביקורת הציבורית על הערוץ, נוסף על הביקורת הקשה של מי שממונה על ביצוע החוק, השר
גלעד ארדן, אשר מינה את הוועדה( מספר 20 ?) לבחינת מצבו של השידור הציבורי. במציאות הזאת יש אדם אחד שיכול למנוע את הנפילה, והוא ראש הממשלה. הוועדה יכולה להגיע לכול מסקנות שתראה לנכון, והשר אחרי שהוא יקרא אותן, יפנה "מבט" לביבי. ארדן לא יתעמת עם ביבי על
רשות השידור. הוא יהסס אם לפנות לביבי שיש לו בעיות קשות יותר מאשר לטפל ב"אלטע זאכען". לא מדובר ב"קול המוזיקה" שכאן יש קומץ מאזינים שיעלו על הבריקאדות, ויש שדולה בכנסת. וזאת לא "הטלוויזיה הישראלית" של פעם. זה ערוץ 1 שבכול הקשור לרייטינג הוא מצוי בגובה ים המלח. המחוקקים מסתכלים יותר על הרייטינג מאשר על תכנים . זה לא בסדר, אבל בכול הקשור בערוץ 1 לא ייצאו למלחמה עליו במצבו הקיים.
עם זאת אני תוהה, נכון יותר משתומם, על שמנהיגי אופוזיציה, כמו
שלי יחימוביץ'. שהייתה פעם בפנים, בוז'י הרצוג שהוא קומוניקאטור טוב,
איתן כבל שהיה פעם השר הממונה ואחרים, שזנחו זירה פוליטית חשובה. המדיה, ומדובר בערוץ שאמור להית ציבורי ממלכתי. ידוע לכול כי כדי להופיע על המרקע - הפוליטיקאים שלנו, כולל הח"כים, מוכנים לרקוד בלט והעיקר שיראו אותם. וזאת הם משיגים פחות או יותר, תלוי ביחצנים שלהם ובקשרים שיש להם עם התקשורת. אבל גם אם לדעתם ערוץ 1 לא ממלא את הפונקציה, עליהם היה לדרוש את ליטרת הבשר שלהם, או העור או העצמות, ממה שנשאר בערוץ 1 ולא להשאיר אותו בלבדית לראש הממשלה. האופוזיציה, במקרה זה כמו בתחומים אחרים - כשלה. על הח"כים שלנו והתקשורת אתם אקדיש רשומה נפרדת. אם מישהו מחפש תופעה סמלית, ימצא אותה בסיקור הלווית מנדלה. אילו ראש הממשלה היה יוצא להלוויה, לא רק שהסיקור עליה היה נרחב יותר ב"מבט" או במגזינים אחרים בערוץ 1, אלא היו שולחים אתו את הכתבת המדינית בכבודה ובעצמה אשר מתלווה אליו בכול הביקורים החשובים.
אני לא כותב דברים אלה כשמחה לאיד. אני לא רוצה בחיסול השידור הציבורי. אני גם לא מאמין שאם יסגרו אותו לשם שיפוץ, הוא יקום מחדש. או אם יקום הוא יהיה מעין בסיס לקבלנים, שגם עכשיו ממלאים את המרקע של ערוץ 1 במשדרי סרק זולים. עם זאת יש עדיין בערוץ הציבורי משדרים טובים, חלקם תוצרת בית, וחלקם מיובאים.
לקצץ בשעות שידור ולהביא את המיטב בראיון ארוך עם רועי כץ בתוכנית "תעודת עיתונאי" (ראה הפנייה בסוף הרשומה) ברדיו תל אביב 102 FM - הצעתי לממש את ההצעה שהעלה בשעתו הפרופסור אליהוא כץ, מי שעמד בראש צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית בשנת 1967. היא הועלתה על ידו ספק בצחוק וספק ברצינות. כאשר נשאל כיצד אנו, הטירונים, נעדרי אמצעים, נוכל למלא את המרקע במשדרי איכות. תשובתו הייתה: "ניתן מה שיש, ונודיע לצופים שנשוב אליהם כאשר יהיה לנו מלאי חדש של תוכניות טובות". הצעתי באותו ראיון לאמץ את הפתרון של אליהוא כץ כיום. שכן לדעתי ערוץ 1 לא יכול להתחרות בערוצים המסחריים במשדרים פופולריים. אבל הוא יכול להתחרות איתם במשדרים משובחים, אם זאת תהיה התכלית. הוא רק יכול למשוך צופים, שכן לאבד אותם, הוא מאבד אותם בלאו הכי. גם אלה שצופים במשחקי הספורט, אחרי שגמרו את הצפייה חוזרים "הביתה" לערוצים המסחריים. אינני חושש לומר שהייתי רוצה לראות משדרים אליטיסטיים. אז יהיה ציבור קטן, אבל נאמן. והיה ותהיה תהודה, הערוץ יוכל למשוך צופים מן הערוצים המסחריים שלגבי רבים מהם זאת ברירת מחדל. חלום באספמיה. הערוץ כשל בשל כורח הנסיבות ובריחת מוחות והוא איבד את המצפן. הוא זז ללא כיוון. בעצם הוא לא זז בכלל, שכן כל אמצעי, כולל אמצעי מדיה, שלא זזים בימינו, נסוגים לאחור.
עם כול זאת, בתשובה לשאלה של רועי כץ הבעתי את התנגדותי לחיסול השידור הציבורי, גם במצבו הקיים. כמי שמודע לחבליי הלידה של הערוץ הממלכתי, ולידתו מחוץ לרחם והקדשתי לכך חלק נכבד מן הספר "בית היהלומים", ברור לי כי אם יסגרו אותו, הוא לא ייפתח מחדש. אז בשנת 1965 עם הקמת רשות השידור כאשר הממשלה הייתה ממשלת שמאל, כמעט הומוגנית, היה קשה להקים את הערוץ החזותי. כיום הדבר בלתי אפשרי. ואם יקרה נס והיא תקום היא תהיה בצלמה וברוחה העתק מרשות השידור הקיימת אולי עוד יותר גרועה.
מכאן שהבעיה אינה ברפורמות ולא בחוק הקיים. לעניות דעתי לא צריך להחליף דבר זולת אלה שמנהלים אותו - המנכ"ל ועוזריו הקרובים. אלה שאמורים לייצג את הציבור, הוועד המנהל והמועצה, ולמנות שר אשר יראה אך ורק את טובת הציבור לנגד עיניו. השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור אסור לו לבוא ממפלגת השלטון הראשית, "הליכוד". זאת לא מפני שהליכוד פסול. אלא משום שבראשו עומד ביבי נתניהו, שערוץ 1 משרת אותו, ולא את הליכוד. אם השר הממונה על רשות השידור יהיה, דרך משל,
יעקב פרי מ"יש עתיד", אולי יש עתיד לשידור הציבורי. פרי היה פעם שם. לא כאיש חדשות אלא כמוסיקאי. אולי נשמע נעימות יפות יותר מ"בית היהלומים" ברוממה. אולי אז יהיה מקום למבט בעתיד.
