הלימודים התיכוניים - מרצוי למצוי
על מקומו ועל חשיבותו של החינוך במדינת ישראל אין צורך להכביר מילים - המספרים בתקציב-המדינה מדברים בעד עצמם, ובעד הנושא החינוכי-החיוני: תקציב משרד החינוך יעלה בשנה הקרובה על 44 מיליארדי שקלים - כמעט כפול מתקציב משרד הבריאות; רק תקציב משרד הביטחון ( מעל 50 מיליארד ש"ח ) גדול ממנו; תקציבי יתר המשרדים צנועים בהרבה.
הרבה דובר, ועוד ידובר, על הצורך ביעילות-לשם-חיסכון במערכות הממומנות מתקציב משרד-הביטחון, מבלי לפגוע במילויים המתחייב של צרכי-הביטחון המיוחדים של ישראל. אך מה מקומה ומה גורלה של דרישה דומה למערכת השנייה בגודל תקציבה - מערכת החינוך? האם מערכת זו, על ההשקעה הגדולה הכרוכה בהפעלתה, אינה זקוקה לבחינה חדשה ולהתאמות המתבקשות, בעקבות צרכים ואפשרויות, אשר הולידו הזמנים המשתנים? האם כבר התאימה עצמה מערכת-החינוך בישראל בגישור ראוי מעל פערי-המציאות הממשיים בין העשור הנוכחי לבין עשורים קודמים? האם התנהלותה של מערכת זו תואמת באופן מלא ויעיל לצרכיהם של התלמידים ושל החברה הישראלית, על-רקע האפשרויות המתקדמות, הקיימות כיום?
לא רק משאבים ועמל רב מושקעים בחינוך התלמידים הרבים, במהלך כל שנת-לימודים - גם רוב שעות-היום של שנת-חיים חשובה ויקרה של כל תלמידה ותלמיד מושקעים בכך; וכך מדי שנה בשנה, ובמשך שנים. האם כל אלה מנוצלים ביעילות ומביאים לתוצאות הראויות, להן מצפה החברה ולהן מצפים התלמידים הרבים?
הצעות לא מעטות לשינויים במערכת החינוך הועלו ונדונו במשך השנים, וחלק מהן אף הגיע לניסיונות יישום. אך ככל הנראה, וככל שנתברר - לא קל להניע ולהטמיע מהלכים במערכת רחבה, מגוונת ומורכבת כזו: לא רק משום רתיעה מהגדלת תקציבי-החינוך ו/או מפיטורים נרחבים של מועסקים, אלא גם משום הנובע מההבדלים ביכולות ובהעדפות של תלמידים, ומהשלכות של כל ניסיון-לשינוי על החניכים עצמם, על מוריהם, על הוריהם ועל מערכת-החינוך.
יש מקום וצורך, אפוא, בהצעות לשינוי, אשר תועלתן ניתנת לצפייה כהסתברות גבוהה, ובד-בבד - גם נראה סיכוי סביר ליכולת יישומן, מול כל הגורמים המעורבים ובהתחשב בקשייהם לבצע שינויים ולעמוד בתוצאותיהם.
ראייה אנושית
כיסוד ראשוני בבסיסה של כל הצעה לשינוי בתחום המדובר, מוצעת התייחסות אל התלמידים בראייה אנושית וארוכת-טווח, לא רק כמושאי המאמצים ללימוד ולהכשרה מצד מערכת-החינוך בכללה וכל מוסד-חינוך בנפרד, אלא בראש וראשונה - כבני-אדם צעירים, המצויים בתקופה רגישה וחשובה של חייהם: תקופה בעלת-ערך, כשלעצמה, מעל ומעבר להיותה מבוא ופרק-הכשרה לעתידם. בהקשר זה, יש להזכיר את מורשתו של מחנך-המופת המנוח, הד"ר הנריק גולדשמידט ( הידוע כ"יאנוש קורצ'אק"), ז"ל, לפיה תקופת הילדות איננה המבוא-לחיים, אלא עיקר החיים!
פועל-יוצא ראשוני מהנחת-היסוד המוצעת, הוא הצורך להבטיח, כי תקופה ארוכה ויקרה זו תתאפיין כחוויית-חיים חיובית ומועילה, אשר גם אם לא תהיה רצופה כולה בהנאה - לא תהיה, מאידך-גיסא, מיטרד לרבים וסיוט למיעוט (אפילו לחלק מסגלי ההוראה והניהול!), כמצב המצער הקיים. אין להמעיט בחשיבותם ובדחיפותם של תיקונים נדרשים ואפשריים במישור עגום זה, אך העניין ראוי למאמר נפרד, שעוד יבוא.
עם זאת, תתמקדנה השורות הבאות בשני מישורים אחרים של תחום-החינוך בישראל וקידומו היעיל, להתאמת תוצאותיו - הן לצרכי-העתיד שהשתנו והן להשקעות-ההווה הניכרות:
1) בראייה "חיצונית" של תקופת-הלימודים, על-רקע שלבי-ההמשך הקרובים של חיי הבוגרים והבוגרות; 2) בראייה "פנימית" של חומרי הלימודים, תוכנם ותועלתם המעשית, להכשרה מיטבית לחיי-בגרות.
תקופה נחסכת וחופשית לבוגרים - טרם גיל-גיוס
בעשור השני של המאה ה-21, כאשר נגישות לידע נעשתה כה קלה ומהירה, וקליטת מידע מתבצעת בהיקפים ובמיגוון שלא ידענו כמותם, אף לא בעבר הקרוב - אפשר וראוי לייעל את מכלול הלימודים התיכוניים, ו"לחסוך" לפחות שנה אחת, חשובה ויקרה: שש שנות-לימודים (וכיתה י"ב בכללן) ניתנות כיום לצמצומן ל-חמש! שנה "חופשית" שתיווצר אזי לבוגרי מערכת החינוך התיכוני, עשוייה להביא תועלת מרובה לכל מעוניין, וממילא גם לחברה בכללה.
אין לשכוח ואין להכחיש, כי הדור הצעיר של היום הינו בוגר יותר ומוכן יותר ללימודים מתקדמים ויעילים, ואף לחיים בכלל, בפער של יותר משנה לעומת דורות הוריו והוריהם! כך למשל, צעיר מצוי בן 16 כיום הינו בוגר נפשית, השכלתית וחשיבתית - לא פחות מצעיר מצוי בן 17 של שנות ה-60; גם תוספת שנה לכל אחד מאלה לא תשנה את תוצאות ההשוואה. מכאן יסוד וחיזוק למסקנה ולהצעה המעשית, בדבר סיום הלימודים ה"תיכוניים"... בגיל 17, עם שנה "חופשית" לבוגרים ולבוגרות, טרם הגיוס לשירות-החובה הצבאי: שירות בן שלש שנים לבנים (עם קיצור מתוכנן של 4 חודשים מ-2015), ושנתיים - לבנות.
אף ששירות-החובה בצה"ל הינו גם "בית-ספר לחיים" - יש מקום לתגמל את הדור הצעיר בישראל בשנה "חופשית" כאמור, אותה יוכל לנצל כראוי, ולפחות כרצוי מבחינת כל אחד ואחת מבוגריו. המערכת הלאומית תוכל לסייע בשנה מועילה זו בהתארגנות מתאימה, גם בשני תחומים אלה:
א) הסדרת מסלולי-עבודה שונים לשנתון הבוגרים-בני-השבע-עשרה, לכל המעוניינים בכך. זאת - בין כשירות לאומי בשכר ובין כהכוונה לפעילות תעסוקתית במיגזר הפרטי, לרבות בתחומים יצרניים, אומנותיים, סיעודיים וחקלאיים, ואף בעבודות קלות בבניין, במלאכה או בתעשיה - לפי בחירה והעדפה של כל תלמיד/ה, עם הגרלה בין מעוניינים רבים מדי בתחום.
בתעסוקות עם תועלת לאומית, או באזורי פריפריה, יהיה אף מקום לתמיכה ממשלתית, על דרך השלמת-שכר-עבודה (בין מתקציב החינוך ובין מתקציב ממשלתי שנועד לתחום העיסוק) או מענק "מיסוי שלילי", בצד הקלה במיסוי ההכנסה במקרים הרלוונטיים. בכך תהפוך תעסוקת הצעירים לאטרקטיבית ומועדפת לא רק מבחינתם, אלא גם מבחינת המעסיקים.
הדור הצעיר, אף זה העירוני, שאינו נרתע מעבודת-מלצרות לא קלה, למען תמורותיה - אמור לגלות נכונות לנושא התעסוקה, עם המגוון שיוצע לו. ערך העבודה יעלה עוד יותר בעיני הדור הצעיר, תוך רכישת ניסיון-עבודה ראשוני עם אפשרות לצבירת כספי-שכר, כתוספת ממשית ל"פיקדון האישי-הצבאי" של תום השירות בצה"ל. כניסתם לתקופה של בגרות תהיה מלווה אזי לא רק בתעודה-שבכתב, אלא גם ב"חותם" מכובד ומכבד של ניסיון-חיים מעשי.
ב) הסדרת השלמות והשתלמויות בתחומי לימוד ו/או רכישת מקצוע, לכל המעוניינים לנצל כך את התקופה שהתפנתה. בגדר מסלול לימודי משלים נכלל גם "מיקצה שיפורים" לציוני תעודת-הבגרות או תעודת-הגמר התיכונית, וכמובן - מועד-בחינות נוסף להשלמות במקצועות השונים, כנדרש לקבלת תעודה כזו.
זאת - במקומו של מסלול-תעסוקה לפי סעיף א' לעיל, או בצדו כמסלול מקביל.
הלימודים כהכנה לחיים: ידע מעשי, השכלה ותרבות
אם הצעות הפרק הקודם הועלו, בעיקרן, בבחינה "חיצונית" של תקופת-הלימודים, הרי שלבי-ההמשך של חיי הבוגרים והבוגרות מצריכים גישה עדכנית גם בבחינה "פנימית" של אופן הלימודים, תוכנם ותועלתם המעשית לעתיד.
ממיגוון הצרכים והאפשרויות יודגשו כאן אלה:
1) לימוד יסודות המתמטיקה לכל - על בסיס מוכנות קיימת או הכשרה מתאימה, מול החשש הטבעי הקיים אצל רבים בלימוד בתחום זה, בו מתאפיינות הבעיות המוצגות בפתרונות ייחודיים ומדויקים, אשר כל סטייה קלה בדרך לאיתורם מביאה לכישלון מוחלט. לחיזוקו של הביטחון העצמי, הדרוש כאן לחשיבה סדורה ומאורגנת ולכושר-ניתוח "מתימטי", ישנן דרכים שונות להציע לכל הרבים הזקוקים לכך (אף ע"י שילוב גישה הומוריסטית, ידידותית ומחזקת, שכבר הוכיחה עצמה).
מצופה, כי משרד החינוך עוד יוסיף ויבצע מחקרים בעניין זה, כתרומתו המתבקשת בהתמודדות עם הבעיה הנפוצה, לאור חשיבותה של יכולת חשיבה "מתימטית" במציאות החיים הרווחת, אף מעבר לבעיות חשבונאיות גרידא.
2) לימודי אנוש ערכיים: הכרת האדם את עצמו ואת סביבתו החברתית; הכרת מושג "הקבוצה" לסוגיה, והשלכותיה ההתנהגותיות של הקבוצה האנושית על יחידיה ועל סביבתה; מקום האדם במשפחתו, ביישובו, באזורו, בארצו, במזרח-התיכון ובאגן הים-התיכון, בעולם ואף במערכת-השמש (כולל ייחודו המופלא של כדור-הארץ בהשוואה לכוכבי-הלכת האחרים במערכת זו, במכלול התנאים המאפשרים את קיומנו).
חשיבות ההיסטוריה של האנושות ושל לאומים בולטים, כמקור לבחינת התנהלותם וגורלם של בני-אדם במסגרות אנושיות רחבות. לימוד יסודות במדעי-החברה ובמדעי-הרוח, כחלק משלים ומרחיב בעולמו של אדם, לרבות ספרות, אמנות, שירה והומור. הכרת ערכה של רמת-מוסר והדדיות כיבודה - מול סיכונים מידי בני-אדם.
הכרת הלימודים ההומאניים, גם על-רקע הפער הגדול שבין התקדמות הטכנולוגיה ומדעי-הטבע לבין רמת התרבות ורמת המוסר הירודות בעולם.
ערכי-יסוד וכללים ראשוניים בתחום יחסי-הגומלין והסדרתם ב"משולש" מדינה-חברה-פרט, לרבות מושגים בסיסיים בתחומי הסוציולוגיה והמשפט (ולרבות הכרה ראשונית-מידגמית של המערכת, הפועלת יומם ולילה למען הסדר הציבורי ותחושת ביטחונם של הציבור ויחידיו - משטרת ישראל).
3) לימודי תועלת אישיים: הכרת ערכה של יכולת הביטוי בעל-פה ובכתב, כתרומה לתדמית בפני אחרים וליעילות התקשורת עמם, וממילא - כתרומה לתדמית העצמית. לימודים בסיסיים של שמירת הבריאות, הצלת-חיים ועזרה ראשונה, וכן זהירות בדרכים והימנעות מתאונות-בית ומתאונות-חוץ שאינן בדרכים.
אימוץ עיקרים בסיסיים של התנהגות אנוש, לרבות שילובם של התבונה ושל הרגש, וכן הצורך והתועלת בעזרה הדדית.
לסיום הדגמה חלקית זו, יוזכרו ארבעת הכללים הבסיסיים, הראויים גם לבחינה ולהפקת לקחים, כפי שהעלה, בשעתו, התנא החריף, ר' שמעון בן-זומא, וכניסוחם בראש פרק ד' במסכת "אבות" שבמשנה:
"איזהו חכם? הלומד מכל אדם... איזהו גבור? הכובש את יצרו... איזהו עשיר? השמח בחלקו....איזהו מכובד? המכבד את הבריות...".
הראשון שבכללים, והחשוב לתלמידים - לדעת כיצד ללמוד, בשילוב הנכונות ללמוד! מערכת-החינוך חייבת לתלמידיה, לעצמה ולחברה בכללה, לשלב בתרומותיה הקנייה של ידע וניסיון בהשלמה עצמית של לימוד, תוך הכרת האמצעים לכך והדרכים לאיתורם; זאת - הן ללימוד בסיסי, והן ללימודים מתקדמים לדרגותיהם.
אלא שבכך אין די: בתואם לאופיו של הישראלי המצוי, מגלים בני-נוער מתבגרים חוסר-נכונות, עד כדי מידה כזו-או-אחרת של רתיעה, מול חומר-לימוד מכביד בהיקפו או באופן קליטתו, ככל שהוא נראה להם חסר-תועלת או שאיננו מעורר אצלם עניין. כדי למנוע מתלמידים תחושה שוללת כזו, יש ללוות את תכני-הלימוד השונים ( ולפחות את אלה ה"בעייתיים") בהסבר על משמעותם ועל תרומותיהם - לא תמיד הדברים ברורים מאליהם. כאשר הישראלי המצוי מקבל הסבר מתאים למטלה או לחובה הנדרשים ממנו - מצטמצמת, או אף נעלמת, התנגדותו למילוי הנדרש (ההתנגדות - על-רקע קו-האופי הטבעי שלו, תולדת הכרת-הערך-העצמי הגבוהה: "לא לצאת פראייר"). כפי שהסברה מתאימה של מטרות דיני התעבורה השונים נדרשת במאבק בתאונות-הדרכים, כך בדומה - נדרשת הסברה מצד מערכת-החינוך להגברת נכונות תלמידים לשיתוף-הפעולה, הנועד... למענם ולתועלתם.
שלבי-ביניים ביישום הדרגתי מתבקש
כמובן, ההצעה המדוברת מיועדת ליישום הדרגתי בשלבים; אולם כל שלב יהווה שיפור לעומת קודמו, כאשר כבר השלב הראשון אמור להציג יתרונות לעומת המצב הקיים. אם המטרה העיקרית היא לקצר את תקופת-הלימודים השש-שנתית, ולהותיר לבוגרים מירווח-זמן לענייניהם טרם הגיוס הצבאי, עד פרק-זמן מירבי של שנה - אין קושי ביישום הדרגתי: שילוב והתאמה של חומר-לימודים חדש, בהיקף חלקי מוגדר, מדי שנה, והפקת לקחים תקופתיים לגבי הניסיון המצטבר, במיוחד לגבי אופן ניצולו של הזמן ה"חופשי" ע"י הבוגרים. עניין אחרון וחשוב זה הינו בגדר אתגר של ממש, אך בהכוונה ובארגון מתאימים - ניתן לעמוד בו, תוך מניעת אותן סכנות, עליהן כבר התריע בעבר הפסיכולוג הנודע אריך פרום, בדבריו על חשש-הרתיעה מפני יתר-חופש (בספרו מ-1941 Fear From Freedom - יצא-לאור בעברית כ"מנוס מחופש", בהוצאת "דביר"), ועל הסכנות הכרוכות בשעמום ממושך (בספרו "האנטומיה של הרסנות האדם", חלק ב', עמ' 344 ואילך - הוצאת א' רובינשטיין, ירושלים 1983). מערכות ממשלתיות וציבוריות, ודור-הבוגרים הצעיר עמן ( לפחות ברובו, ובעידוד דור-ההורים), יעמדו בהצלחה גם באלה.
כך למשל, שילוב תוספות-הלימוד שיאושרו (כגון אלה המוצעות לעיל) ייעשה בתחילה כתוכנית-משלימה למחצית שנת-המעבר הראשונה, תוך יישום יתר המוצע - רק בחציה השני של אותה שנה.
בעקבות זאת - מעבר הדרגתי לשילוב תכנים חדשים בתוכניות הלימודים השנתיות, לקראת המסגרת החמש-שנתית המיועדת: בין ביישום חצי-שנתי של השלמות, למשך כל שנות תקופת-המעבר, ובין בצמצום הדרגתי של תקופת-ההשלמות, עד לשילובן המלא בלימודים החמש-שנתיים.
אם תגיע התוכנית מרצוי למצוי, ניתן יהיה לראות בה (ואף לכנותה) "הכשרת צעירים לחייהם הבוגרים", ובראשי-תיבות - הצלח"ה.
