בספרו של ג'ק לונדון "זאב הים" הגיבור הראשי הוא איש ספרות מעודן מסאן-פרנציסקו של תחילת המאה העשרים; עקב תאונה פתאומית בלב המפרץ הוא חווה מעבר חד במהלך חייו: הוא מוצא את עצמו בעל כורחו כאיש צוות זוטר באניית ציד. האנשים סביבו הם אנשי ים, בורים, גסי רוח ואלימים. בשכבו לישון לאחר יום העבודה הקשה הראשון על האנייה, הוא שומע ויכוח בין הציידים מהתא הסמוך:
"עתה סער רוגזו, הוא צרח, נענע בזרועותיו, קילל כשד, והכל בשל מחלוקת עם צייד אחר בנושא - האם גור כלבי-הים יודע לשחות בצורה אינסטינקטיבית או לא. הוא סבר שהגור יודע לשחות מיד עם לידתו. לעומתו הצייד השני... החזיק בדעה, שגור כלב-הים נולד ביבשה רק מפני שאיננו יודע לשחות ואמו נאלצת ללמדו לשחות, כשם שהציפורים מלמדות את גוזליהן לעוף. ארבעת הציידים האחרים... הניחו לוויכוח להתנהל בין שני המתנגדים. מכיוון שמצאו עניין רב בדיון, לעתים קרובות צידדו בהתלהבות באחד המתדיינים. לפעמים כולם דיברו בבת אחת וקולותיהם התנשאו בגלי הלוך ושוב, כאילו היו חיקוי של רעם מתגלגל בחלל סגור. כל כמה שהנושא היה ילדותי וחסר-חשיבות, טיעוניהם היו עוד יותר ילדותיים ופחותי-עניין. שיטת ויכוחם הייתה של קביעת הנחה ודברי גינוי. הם הוכיחו שגור כלבי-ים יודע או אינו יודע לשחות על-ידי קביעת הנחה בצורה התקיפה ביותר, מלווה בהתקפה על שיפוטו, הגיונו, לאומיותו או קורות עברו של המתנגד. גם דחיית הנימוקים הייתה דומה בדיוק נמרץ. מבחינה רוחנית הם היו ילדים, שצורתם הגופנית הייתה של אנשים מבוגרים."
(מאנגלית: צבי הרמן, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשמ"ד, עמ' 33)
בעצם, הגיבור מתוודע כאן אל החברה החדשה שלו דרך השיטה הנהוגה אצלה לנהל ויכוח על הנקודות שבמחלוקת. בעיניו של ג'ק לונדון היה זה סימן חשוב, שדרכו ניתן להיוודע אל הבגרות הרוחנית של האדם.
מה היה גודל פליאתו (או פלצותו) של ג'ק לונדון, אילו היו אומרים לו, שהעם הקדום, שנתן לאנושות את התנ"ך, כתב את התלמוד, מעורב במספרים בלתי סבירים, יחסית לגודלו, בכל תחומי המדע, הכלכלה, הספרות והאמנות, שרד ניסיונות להשמידו, זכה לעצמאות מדינית לאחר אלפיים שנות גלות במחיר דמים יקר - אותו העם מתווכח בינו לבין עצמו אודות הבעיות הקיומיות, שעדיין עומדות בפניו - באותן השיטות האינפאנטיליות של הציידים הפושטקים, שהתווכחו על לימודי שחיה של גור כלב-ים...
התופעה הזו לא נולדה עם "ההינתקות", אין בזה כל חדש: השמאל לא מתווכח איתנו, הוא פשוט לא מקשיב לנימוקים שלנו אלא קובע הנחות נחרצות ותקיפות ופוצח בשיר גינוי אודות התכונות הרעות של הימניים, המתנחלים, הדתיים והחרדים. עם הזמן נולד פולקלור שלם של סיפורים התומכים בגינויים - שלושת רבעים מהם שקר והבל, ברבע הנותר מספרים רק חלק קטן מהאמת. והעיקר - מסתבר, הם פשוט לא מבינים את מה שאנחנו אומרים!
"קשה, קשה להבין את המתנחלים ומתנגדי הפינוי..." - יוצאת זעקה ממעמקי הנפש. איך הם מעיזים לדרוש משאל עם?.. ושוב חוזר הניג'וס: "כל ההתיישבות המאסיבית ביש"ע ובעזה, נעשתה כל השנים באישור ממשלות ישראל מימין ומשמאל ללא "משאל עם". האם עלה בדעת המתנגדים דהיום - שאילו היה אז "משאל-עם" אולי לא היו מתיישבים בשטחי עזה ויש"ע, ובוודאי שלא בכמויות הנוכחיות אם בכלל..." והרי אמרו כבר מכל הבמות האפשריות, שהדרישה לקיים משאל עם נובעת מן הסתירה הצורמת בין ההתחייבויות של הליכוד לפני הבחירות לבין ההחלטות הנוכחיות, כלומר ההחלטות האלה התקבלו בניגוד לדין הבוחר.
מדוע עדיין לא נמצא בכל רחבי הארץ איש שמאל אחד המוכן לענות ביושר וללא התחמקויות על השאלה הפשוטה: מה היית עושה, לו ראש ממשלה הנבחר בקולות השמאל היה מבצע את את מצע "מולדת"? - כמובן, בתמיכה של ח"כי המחמד הכנועים ללחץ עמרי מתון... אולי אתם מסכימים, שכל ראש הממשלה, כל עוד הוא בתפקיד יעשה שם את כל העולה על רוחו, בלי שום קשר לדין הבוחר? אתם מוכנים לפרק את הדמוקרטיה למען ניצחון התוכנית הפוליטית שלכם - אז תגידו את זה בקול רם וצלול, שנדע מה אתם חושבים.
והרי הזכרנו כבר פעמים מספיק רבות, שההתיישבות ביש"ע הייתה כלולה במצעי המפלגות, שזכו בשלטון, לכן נעשתה בהתאם לדין הבוחר, לכן גם איש מאיתנו לא חשב לדרוש משאל עם.
אם השמאל חש פגוע בעניין הזה - היה הוא צריך לדרוש משאל עם. אם לא דרש - אולי ידע, שאין לו סיכוי, או לא עלה בדעתו הרעיון המבריק הלא-חדש הזה או לא רצה ליצור תקדים - מה הטעם עכשיו במשאלות לב רטרואקטיביות לגבי משאל עם, שלא נדרש על ידכם?..
הלו, בצד השני, יש מישהו בבית? אפשר לא לנוע במעגלים אלא להתקדם מעט?
יש לכם זכות מלאה החרוטה בסלע לא להסכים איתנו ולהציג נימוקי נגד כאוות תבונתכם אבל היא לא כוללת זכות להתעלם ולהתחמק מכל מה שאנחנו אומרים.
אולי תשכנעו אותנו, שהכל היה אחרת: שההתיישבות ביש"ע לא נכללה במצע הליכוד או שהליכוד מעולם לא זכה בבחירות... אולי בתעמולת הבחירות ב-73' (הבחירות שנדחו מסיבות ידועות) של המערך לא נכללה ההתיישבות ביש"ע כנקודת זכות? אולי לא הייתה תמיכה רחבה בעם בהתיישבות בגוש-עציון, מעלה-אדומים, אריאל, קרית-ארבע ועוד ועוד... אולי מעולם לא באו קיבוצניקים ושתילים בידיהם לחזק את המתיישבים בסבסטיה?
רק אל תספרו שוב, שהמתנחלים אנסו את הממשלות - זה רק פועל נגדכם: רק ממשלה, שלא שווה כלום יכולה להיאנס בקלות כזאת, אלא אם כן זהו האונס המתוכנן מראש (ראה "אחים יקרים" מאת חגי סגל, השיחה בין מנחם בגין לחנן פורת).
אולי תשכנעו אותנו, ששינוי ביחס להתיישבות ביש"ע אצל מפלגת העבודה לא בא אחרי שהבינו, שניצחון הליכוד בבחירות איננו גחמה חד-פעמית של הבוחרים? שמפלגת העבודה לא סימנה את המתנחלים כאויב האולטימטיבי מסיבות פוליטיות לא-ענייניות? אולי תשכנעו אותנו, שמשאל-עם, הכלי המקובל במדינות רבות בעלות מסורת דמוקרטית ארוכה, הוא כלי אנטי-דמוקרטי הפסול מכל וכל לשימוש במדינת ישראל? אולי מה שמתרחש כעת - זה מה שאתם רוצים לקבוע כדרך מקובלת להתנהגות שלטונית בישראל לעולמי עד?
יש לכם עוד איזה רעיון - ספרו לנו, רק קחו בחשבון, שכל עוד אתם משתמשים באמצעי ויכוח הזהים לאלה של הציידים ההם - אנחנו לא נוכל להתייחס לנימוקיכם בכובד ראש.
הציטוט דלעיל בא מדברים כתובים על-ידי אדם, שתוארו מעיד על שנות לימוד רבות, שקידה רבתי על ספרים עבי כרס ויכולות רטוריות הרבה מעל הממוצע, אז קשה לי להאמין, שבאמת היה לו קשה להבין. אפילו כמטאפורה רטורית זה לא עובר.
כל עוד זהו הסגנון וזו הדרך שלכם, אנחנו עלולים לחשוד, שמא בראש מעייניכם עומדת הפגיעה ביריב על כס השלטון - הימין והדתיים - גבוה מעל טובת המדינה.
