בניגוד להצהרתו הבומבסטית והפופוליסטית של שר האוצר,
יאיר לפיד, בדף הפייסבוק שלו, לפיה יפוטרו הרבנים הראשיים, על-רקע הקול הקורא שפרסמו לבנות שלא לשרת בצה"ל - שר האוצר, במעמדו ככזה, אין לו כל שליטה וכל סמכות להורות על פיטורי הרבנים הראשיים. המבנה החוקתי בישראל מכפיף בעלי תפקידים מסוימים לאחריותו של השר הממונה על המשרד. כך, לשם דוגמה, יכול השר לענייני דתות,
נפתלי בנט, להחליט על פיטורי מנכ"ל משרדו, מהיום למחר, בכפוף לשמירת זכויותיו הסוציאליות ובכפוף לביצוע שימוע - קודם לכן. השר לענייני דתות אינו יכול להורות על פיטורי הרבנים הראשיים בהיות הרבנות הראשית רשות שאינה כפופה לשליטתו.
למעשה, פיטוריו של רב ראשי בישראל ממשרתו הציבורית, אינם עניין של מה בכך. קיימים אומנם שורה של חוקים הקשורים לרבנות הראשית, לדיינים, לרבנים הראשיים, אולם באף אחד מחוקים אלה אין קיימת הוראה ישירה בדבר סמכות פיטוריו של רב ראשי מכהן, ממשרתו זו. הדבר הקרוב ביותר לפיטורי רב ראשי, הוא הפסקת כהונתו, מטעמי בריאות, אם מתברר שוועדה של שלושה רופאים קבעה שנבצר ממנו לכהן עוד בתפקידו זה.
מאחר שהרבנים הראשיים מחלקים זה עם זה למשך מחצית כהונתם בת עשר השנים, את תפקיד נשיא בית-הדין הרבני לערעורים ואת תפקיד נשיא מועצת הרבנות הראשית, ובחלוף מחצית תקופת הכהונה מתחלפים הם בתפקידיהם אלה, ניתן למצוא תשובה להדחת רב ראשי בחוק הדיינים. יודגש ויצוין, כי חוק זה מאפשר הדחת רב ראשי המכהן כדיין, או, ליתר דיוק, כנשיא בית-הדין הרבני לערעורים, ואינו מאפשר הדחת רב ראשי שאינו מכהן בתפקיד של דיין.
סעיף 16 לחוק הדיינים קובע דברים בזו הלשון:
- "הוועדה למינוי דיינים רשאית
(א) על-פי הצעת יושב-ראש הוועדה או רב ראשי לישראל המכהן כנשיא בית הדין הרבני הגדול או הנציב, להחליט ברוב של שבעה חברים לפחות, על סיום כהונתו של דיין.
(ב) הוגשה לוועדה הצעה לסיים את כהונתו של דיין, רשאית היא למנות מבין חבריה ועדת משנה שתדון בהצעה ותגיש את מימצאיה ומסקנותיה לוועדה.
(ג) הוועדה וכן ועדת המשנה, אם נתמנתה, יאפשרו לדיין לעיין בחומר שלפניהן ויתנו לו הזדמנות לטעון טענותיו.
(ד) החליטה הוועדה על סיום כהונתו של דיין, תקבע בהחלטתה את המועד לסיום הכהונה, וכן, לפי שיקול דעתה, את שיעור הגימלה שיקבל.
(ה) דיין שנפתחה נגדו חקירה בעבירה שבנסיבות הענין יש עמה קלון, לא תקבע הוועדה את שיעור הגימלה שיקבל עד לסיום החקירה נגדו והחלטה שלא להעמידו לדין, או עד למתן פסק הדין בענינו, לפי
(ו) דיין שנפתחה נגדו חקירה בעבירה כאמור בסעיף קטן (ה), רשאית הוועדה ברוב של שבעה חברים לפחות, להשעותו לתקופה שתמצא לנכון".
כמו-כן מאפשר חוק הדיינים לשר לענייני דתות להגיש - בהתאם להוראת סעיף 21 לחוק הדיינים - קובלנה נגד דיין על יסוד אחד מאלה:
1. הדיין נהג שלא כהלכה במילוי תפקידו;
2. הדיין התנהג באופן שאינו הולם את מעמדו של דיין בישראל;
3. הדיין הורשע על עבירה שבנסיבות העניין יש בה משום קלון;
4. הוועדה מצאה שהדיין השיג את מינויו שלא כדין;
5. הדיין הפר כלל מכללי האתיקה לדיינים שנקבעו לפי סעיף 19ב לחוק הדיינים.
המחוקק מאפשר לבית-הדין המשמעתי - לפי הוראת סעיף 21א לחוק הדיינים - להטיל אמצעי המשמעת כדלהלן:
1. הערה;
2. התראה;
3. נזיפה;
4. העברה למקום כהונה אחר;
5. העברה מן הכהונה, בין בתשלום קצבה ובין בשלילתה, כולה או מקצתה.
הדבר המוזר הוא, כי בחוק שירותי הדת היהודיים, אין קיימת כל התייחסות שהיא להעברתו של רב ראשי לישראל מכהונתו ומתפקידו. ההתייחסות היחידה להעברת רב מתפקידו מצויה בסעיף 12א לחוק זה ו
היא מתייחסת להעברתו של רב עיר בלבד, מכהונתו הציבורית ומתפקידו, כרב עיר.
סעיף 12א(א) לחוק שירותי הדת היהודיים קובע, בהקשר דברים לכך, דברים בזו הלשון:
-
12א. (א) רב עיר יהיה נתון לשיפוטו של בית דין משמעתי;
(ב) מועצת הרבנות הראשית לישראל תמנה את חברי בית הדין והם דיין או דיין שיצא לגמלאות, והוא היושב-ראש, ושני רבני עיר;
(ג) שר הדתות רשאי להגיש לבית הדין המשמעתי קובלנה על רב עיר על יסוד אחד מאלה:
(1) הרב נהג שלא כהלכה במילוי תפקידו;
(2) הרב התנהג באופן שאינו הולם את מעמדו של רב בישראל;
(3) הרב הורשע בעבירה שבנסיבות הענין יש בה משום קלון.
(ד) בית הדין המשמעתי יביא את מסקנותיו, לזכות או לחובה, לפני שר הדתות; מצא בית הדין המשמעתי שאין רב העיר ראוי להמשיך בתפקידו, יביא שר הדתות את מסקנות בית הדין המשמעתי לפני נשיא מועצת הרבנות הראשית לישראל, והנשיא יעביר את רב העיר מכהונתו;
(ה) סמכויות בית הדין המשמעתי, סדרי הדין בו, סדרי הגשת קובלנות ושאר הוראות בקשר להפעלת השיפוט המשמעתי לפי סעיף זה ייקבעו בתקנות בהסכמת שר המשפטים.
הדרך היעילה והפשוטה ביותר להביא להדחת רב ראשי מתפקידו היא להגיש נגדו תלונה למשטרת-ישראל או ליועץ המשפטי לממשלה - במקרה שהמשטרה תסרב לחקור אותו מחמת חסינותו מכוח תפקידו כרב ראשי לישראל - בחשד של ביצוע עבירה פלילית של הסתה או שידול שלא לשרת בצה"ל. הקול הקורא שפרסמו הרבנים הראשיים לבנות שלא לשרת שירות צבאי בצה"ל, יכול להיכלל בגדר של הסתה להשתמטות משירות צבאי -
דבר המהווה עבירה פלילית, לכל דבר ועניין.
סעיף 109 (א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, מגדיר הסתה להשתמטות צבאית, כעבירה פלילית לכל דבר ועניין שהוא, שתלוי בצידה עונש מאסר של עד חמש שנים. זו היא לשונו של סעיף 109 (א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, כדלהלן: "מי שהסית או שידל אדם החייב בשירות בכוח מזויין שלא ישרת בו או שלא יתייצב לפעולה צבאית, דינו - מאסר חמש שנים".
מן הראוי להדגיש ולציין עוד, כי מי שהתמנה לדיין, חייב, בטרם ישב בדין, להצהיר בפני נשיא המדינה ובמעמד הרבנים הראשיים לישראל, הצהרה זו: "
אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל, לשפוט את העם משפט צדק, לא להטות משפט ולא להכיר פנים".
גם החוק הדן במועצת הרבנות הראשית -
שהרבנים הראשיים הם חלק בלתי נפרד הימנה - מתייחס לחובת הצהרת אמונים שחייבים להצהיר חברי מועצת הרבנות הראשית,
כתנאי לכניסתם לתפקידם, כאשר זו היא לשונו של סעיף 23 (ג) לחוק זה, כדלהלן:
- "23(ג) חבר המועצה ייכנס לכהונתו לאחר שחתם לפני נשיא המדינה על הצהרה זו: 'אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא בנאמנות את תפקידי כחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל'".
נאמנות למדינת ישראל אינה עולה בקנה מידה אחד עם קריאה להפרת הוראות חוק שירות הביטחון המחייב חיולן של בנות לשירות סדיר בצה"ל.
