מעשה בבריון כיתתי, שבמשך שנים רבות הטיל את חיתתו על הילדים. עד שיום בהיר אחד גילו הילדים שהוא לא כל כך מפחיד, וכמה מהם אף מצאו בריונים אחרים שיגנו עליהם מפניו. הבריון שירד מגדולתו לא ויתר בקלות והתחיל להיטפל לילד הטוב והשקט, שפעם בעצם היה חברו. כאשר העז אותו ילד לבוא בטענות, הודיע לו הבריון: עכשיו העלבת אותי, חכה-חכה ותראה מה אעשה לך.
הנמשל ברור, לא? הבריון הוא ארה"ב, הכיתה היא המזרח התיכון, הילד הטוב הוא ישראל והטענות נשמעו מפיו של משה יעלון. כי כך מתנהגת ארה"ב של
ברק אובמה ו
ג'ון קרי: כמו בריון שגילה שלא נותרו לו קורבנות והוא מחליט להתעסק עם היחיד שלא יכול ממש להתנגד לו.
אובמה יכול להיכנס לספר השיאים: מעולם לא איבדה מעצמה כל כך הרבה השפעה בכל כך מעט זמן. מצרים שמה עליה פס, עירק מצויה במלחמת אזרחים, סוריה רוצחת את אזרחיה, טורקיה גולשת לאיסלאם קיצוני, וכמובן - אירן דוהרת לעבר פצצה גרעינית. יתר הבריונים מזהים היטב את החולשה: רוסיה נכנסת חזרה במלוא העוצמה, סין מפגינה שרירים אף היא, האיחוד האירופי פשוט מתעלם מארה"ב.
מה נשאר לאובמה וקרי? - להתעלק על ישראל. אם אי-אפשר לחסום את אירן בדרך לפצצה, אם אי-אפשר למנוע מאסד את הטבח, אם אי-אפשר להפסיק את שפיכות הדמים בעירק, אם אי-אפשר להחליש את
ארדואן, אם אי-אפשר להתערב במצרים - בואו נכפה הסדר שלום על ישראל והפלשתינים. למה? - כי אנחנו יכולים, או כי לפחות כי נדמה לנו שאנחנו יכולים.
לא נפלרטט עם רוסיה
הכפייה הזו מכוונת בראש ובראשונה כלפי ישראל, שהיא הנדרשת להעמיד בסכנה את עצם קיומה, פשוטו כמשמעו. הדברים ידועים: הפלשתינים לא מוכנים להכיר במדינה יהודית ולוותר על זכות השיבה, אפשר לסגור עסקה עם אבו מאזן ולמחרת לקבל טילים של החמאס. הכפייה הזו אפשרית, כי אנחנו לא נפלרטט עם רוסיה ולא נתחבק עם סין, ולו מהסיבה הפשוטה שאין ולעולם לא יהיה לנו מכנה משותף עם דיקטטורות, בין אם הן גלויות (סין) ובין אם הן בתחפושת (רוסיה). עלינו אפשר לאיים במקלות של הסיוע הצבאי והתמיכה המדינית, ואולי גם לנופף בגזר חסר משמעות כגון ג'ונתן
פולארד (שבעצם הופך לבן ערובה).
ואז קם הילד המותקף ואומר: כואב לי. קם יעלון ואומר: המדיניות האמריקנית היא לא רציונלית. מה עושה הבריון? - צועק עד לב השמים: נעלבתי! אבל מה בסך-הכל אמר יעלון? הוא אמר משהו אישי על קרי? הוא כינה אותו בשמות גנאי? לא, הוא רק הביע דאגה אמיתית ממה שמסתתר מאחורי מדיניות שבאמת אי-אפשר להבין אותה בצורה רציונלית. חוץ מזה, העובדה שהאמריקנים כל כך נעלבו, מלמדת שהביקורת הזו נכונה; אנשים מבוגרים בתפקידים אחראיים לא נעלבים ממה שאיננו האמת.
בור ועם הארץ
הטעות של יעלון הייתה שהוא התנצל. אם כבר אמר "סליחה אם פגעתי", היה צריך להוסיף: "אבל זה מה שאני חושב, והאחריות שלי היא אך ורק לבטחונם של תושבי ישראל". ותראו את התגובה האמריקנית לאותה התנצלות: "ניתן ליעלון כתף קרה", אומרים בוושינגטון. אם זו לא בריונות - אני לא יודע מה כן: גם פוגעים בנו, גם מכריחים אותנו להתנצל על חשיפת עמדתנו וגם מענישים אותנו על שהעזנו לפתוח את הפה. התיקון הראשון לחוקה האמריקנית כנראה לא חל על וסאלים.
את מה שאמר (יום ה', 16.1.14)
בנימין נתניהו - וטוב שאמר - על אירופה, הוא יכול היה להגיד על ארה"ב. העמדה שלה צבועה ומרחיקה את השלום. דחיקתה של ישראל לסכנה קיומית היא הדרך הטובה ביותר להבטיח שלא יהיה שלום.
ברק אובמה, שנכנס לתפקידו חף מכל ידיעה בענייני העולם, מתעקש להישאר בור ועם הארץ גם אחרי חמש שנים בבית הלבן. אם "אין חכם כבעל הניסיון", אזי אין טיפש כמי שאינו לומד מן הניסיון. עוד שלוש שנים ניפטר ממנו; השאלות הגדולות הן, האם ניתן יהיה אחרי ינואר 2017 לתקן את הנזק האדיר שהוא גרם לארה"ב - וכך גם לנו - והאם מצבנו לא יהיה בלתי הפיך. נכון להיום, התשובות נראות רעות מאוד.
האם יש הצדקה להפחית את העומס מעל שופטי ביהמ"ש העליון? 
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
