פרשת פינטו-ארביב: ממשבר לתיקון

מנשה ארביב הוא המפקד החמישי של להב 433 מאז שהוקמה בינואר 2008, בימי המפכ"ל דודי כהן. מקור שם היחידה הוא בדימוי להב הסכין החותך וגודע את הפשיעה החמורה והשחיתות במדינה. הספרות 433 מסמלות את ארבע היחידות הארציות שאוגדו תחת מסגרת אחת (יאח"ה, יאחב"ל, אתגר ויאל"כ) אליה צורפה גם היחידה המבצעית המיוחדת 33, היא יחידת הגדעונים, שפעלה במחוז ירושלים בהצלחה רבה ותפקדה גם כיחידה מסתערבת למחצה.

נחיצותה של להב 433 שנויה במחלוקת. בעת שהוקמה היה יוחנן דנינו ראש האגף לחקירות ולמודיעין. חברו הטוב, יואב סגלוביץ', קודם לדרגת ניצב והיה מקימה של להב 433 ומפקדה הראשון. החברות בין שני הקצינים המוכשרים האלו אפשרה התנהלות תקינה וסדורה במבנה ארגוני בעייתי. המצב בו ניצב כפוף לניצב נושא בחובו קונפליקט מובנה ומהווה קרקע פורייה לחיכוך ושיתוק.

כך או כך, הקצין הנושא באחריות להפעלת היחידות הארציות הוא ראש האגף לחקירות ולמודיעין. מוטת השליטה שלו מאפשרת לו לשלוט ישירות ביחידות ארציות ובגורמי המטה הכפופים לו - בתנאי שמפקדי היחידות הארציות וראשי חטיבות המטה שלו הם קצינים מוכשרים ומקצועיים. יצירת דרג ביניים בין ראש אח"ם ובין ראשי היחידות הארציות מסרבלת את קבלת ההחלטות ואת הפעלת הכוח.

סוגיה נוספת הנוגעת ללהב 433 היא האם אכן קיימת נחיצות למסגרת ארצית כל כך גדולה, ביחס ליחידות המרכזיות ומפלגי ההונאה ביחידות השטח. מניסיוני ברור לי כי חלוקת המשאבים בתוך הארגון, בין הרמה הארצית והמחוזית, נעשתה לרעת המחוזות. די אם תפורק יחידה אחת מבין הארבע, לטובת היחידות המיוחדות במחוזות, כי אז המחוזות ירוויחו, המסגרת הארצית לא תחסר, והמשימות תבוצענה.

פרשת ארביב היא הזדמנות פז להחזיר את העקוב למישור ולפרק את להב 433.

גיא פלג, הכתב לענייני משפט של ערוץ 2, דיווח כי הטענות נגד ארביב נבדקו במשטרה לפני כשנה. לא נמצא להן בסיס, הן לא הועברו לבדיקת מח"ש ונגנזו במשטרה. כעת הן מונחות על שולחן פרקליט המדינה אלא שהפעם הן מלוות ומבוססות על תיעוד.

עיתונאים מדווחים על קצינים נוספים שהופיעו בחצרות כהני דת המכונים רבנים במטרה לקדם את עצמם בארגון. יחסי גומלין כאלו בין קצין משטרה וכהן דת שכזה הם סוג של מערכת יחסים שבעיקרה "תן וקח, שמור לי ואשמור לך". מציאות זו, המצביעה על אתיקה מקצועית רופפת, מחייבת שידוד מערכות.

זו השעה למנות כדין מבקר פנימי לארגון, על-פי חוק הביקורת הפנימית, בעל מעמד וסמכויות. המבקר הפנימי של משטרת ישראל אמור להיות קצין הכפוף ישירות למפכ"ל ובעל דרגה אחת הנמוכה ממנו - היינו דרגת ניצב. זה הסטטוס שיקנה למבקר הפנימי את המעמד הראוי למטלות שהוא אמור למלא. הוא ימונה לכהונה של חמש שנים, וזה יהיה תפקידו האחרון בחיל. כך לא יושפע מחילופי מפכ"לים ולא ינסה למצוא חן כדי לקבל תפקיד אחר.

הוא יהיה אחראי גם על תלונות הציבור וקבילות השוטרים. היום קבילות השוטרים מטפולות במסגרת המיניסטריון הממונה על המשטרה - המשרד לביטחון הפנים. זו איוולת שנעשתה בימים אחרים, כששוטרים רצו להתאגד כדי להבטיח את זכויותיהם והשתיקו את מחאתם על-ידי כינון נציב קבילות במשרד המשטרה - לימים המשרד לבט"פ.

מבקר פנימי האחראי על שלוש הזרועות והתחומים האלו יוכל לקיים הליכי ביקורת אפקטיביים. הוא יוכל לבדוק טענות הנוגעות לטוהר מידות שאינן מגיעות לכדי עבירה פלילית. מבקר פנימי כזה יוסיף ערך לארגון - בעיקר בכל הנוגע לדיווחי אמת, התנהגות אתית ותפקוד ראוי.

מינוי מבקר פנימי, כאמור, על-רקע המשבר הנוכחי, יסייע להחזיר את אמון הציבור במשטרה, ואת אמון השוטרים בפיקוד שלהם. הציבור יידע שיש גורם "אמיתי" המקיים ביקורת בארגון והבודק את תלונותיו "באמת". השוטרים יפנימו את מורא הביקורת והפיקוח ובכך יצטמצמו דרגות החופש להפר את האתיקה המקצועית וכללי המשמעת. עם זאת תעלה בקרבם התחושה שיש להם כתובת אל מי לפנות במצבים שמתעמרים בהם, או פוגעים בזכויותיהם. שוטר שיש לו אוזן קשבת וכתובת לפתרון מצוקותיו הוא שוטר יעיל וערכי יותר - עיין ערך השוטרים מניחי מטעני החבלה בנהריה.

חדשים לבקרים נודע לציבור כי השר לביטחון-הפנים, לו נתונה הסמכות למנות קצינים בכירים מדרגת סגן-ניצב ומעלה, כופה על המפכ"ל מינוי שהאחרון אינו חפץ בו, או מעכב מינויים שהמפכ"ל מבקש למנות, כדי ללחוץ על המפכ"ל מהלך או תהליך שהוא אינו מעוניין בו. ראוי להבהיר: על-פי החוק, המפכ"ל הוא האדם שאחראי על הפעלת המשטרה וניהולה ולא השר הממונה. אומנם לשר נתונות סמכויות בלבדיות שאינן נתונות למפכ"ל כמו מינוי קצינים בכירים, אך ניצול סמכות זו לצורך הטלת מרותו של השר על המפכ"ל לעשייה כרצונו של השר - אינה ראויה.

במסגרת פרשת פינטו-ארביב נכללו דיווחים כי קציני משטרה מסתופפים בחצרות אותם כהני דת המכונים רבנים, לצורך השגת קידומם בארגון, מתוך הבנה שלאותו כהן דת יש מערכת קשרים ענפה עם דרג פוליטי, שיכול "לזרוק מילה" למי שצריך, כדי להשיג את הקידום המיוחל.

אינני יודע אם המינוי של ניצב מנשה ארביב לתפקיד ראש להב 433 נכפה על המפכ"ל דנינו ומה הם האינטרסים שעמדו בבסיס ההתחברות בינו ובין יאשיהו פינטו. מכל מקום, העובדה כי לגורם פוליטי - השר לבט"פ - נתונה סמכות בלבדית למנות קצינים מדרגת סנ"ץ ומעלה - אינה ראויה, פוגעת במעמדו של המפכ"ל, ומעצימה את יכולתו של פוליטיקאי להתערב בניהול רשות לאכיפת החוק.

טוב ייעשה אם המשבר הנוכחי ינוצל לשינוי יסודי במיהות הכהונה לה נתונה הסמכות למנות קצינים בכירים במשטרה. האיזונים הנכונים הם כי הסמכות למנות קצינים עד דרגת תת-ניצב ועד בכלל, תהיה נתונה בלבדית למפכ"ל, ואילו הסמכות למנות ניצבים תופקד בלבדית בידי השר הממונה.

במצב זה מאות קצינים בדרגות סנ"ץ - תנ"ץ, שהם לב ליבה של שדרת הפיקוד והניהול בארגון, יפסיקו לחזר אחרי פוליטיקאים וליבם יהיה נתון למפכ"ל הממונה עליהם, כפי שראוי שיהיה ולא לדרג פוליטי כזה או אחר. כך גם תגבר התחושה בציבור כי המינויים הבכירים במשטרה נעשים על בסיס מקצועי, על-ידי דרג מקצועי ולמען המקצוע - אכיפת החוק.

פרשת ארביב נחקרת במח"ש. מח"ש הוקמה בתחילת שנות ה-90 כדי להגביר את אמון הציבור בחקירות המתנהלות נגד אנשי משטרה. מצב בו המשטרה חוקרת את עצמה אינו ראוי - זעקו עיתונאים ומלומדים ובעקבותיהם באו הפוליטיקאים ותיקנו את החוק: מח"ש הוקמה.

בלהט הגדול להוציא את המנגנון לחקירות שוטרים מתוך המשטרה, ובתקופה שחופש המידע היה מושג ערטילאי, איש לא נתן את דעתו לחייב את מח"ש לפרסם נתונים על תיקי החקירה שנפתחו נגד אנשי משטרה. הכוונה לסטטיסטיקות על עבירות, דרגות, התפלגות תיקים שנסגרו ומאלו עילות, כמה הובאו לדין וכיוצא באלה. מח"ש מעולם לא פרסמה ביוזמתה נתונים סדורים על היקף פעילותה.

האפלה הזו אינה מחזקת את תחושת האמון של הציבור בגוף שאמור להילחם בשחיתות במשטרה. נהפוך הוא. היא מציבה ספק על תפקודה של המחלקה לחקירת שוטרים. אין כמו השקיפות להבטיח אמון ותקינות.

לא זו אף זו, ראש מח"ש חובש למעשה שני כובעים - הוא הממונה על החקירה וגם הממונה על התביעה. זהו מצב בלתי נסבל כשלעצמו המחייב ביזור סמכויות. מצב בו החוקר הוא גם התובע, אינו ראוי, שייך לנחלת העבר והגיעה השעה לתקנו.