א. הכו בחרדים בג"ץ נתן, כצפוי, רוח גבית לשנאת היהודים המוּרשת של יהיר לפיד, והוא הזדרז להפסיק את הסיוע הכספי לישיבות בתואנה, שתלמידיהן אינם מתגייסים. אני מניח, ששום דבר כזה לא נעשה כלפי מגזרים אחרים, שאינם מתגייסים.
מגוחך לשמוע הטפה על שוויון בנטל ממי שהיה משתמט במדים ברמת-אביב. אבל במצב הנוכחי של סקרי דעת-הקהל נזקק היהיר למשהו, שינפח את הבלון המפונצ'ר של מפלגתו המהוללת, אין עתיד. בג"ץ סיפק לו שתי ציפורים באבן אחת. גם התיימרות לשוויון בנטל וגם פעולה יסודית נגד שנואי-נפשו החרדים.
ואף אחד עוד לא דן בשאלה איזה נזק ימיט גיוס של אלפי חרדים, שאינם רוצים לשרת, על צבאנו הכושל, שממילא סובל מעודף כוח-אדם מיותר וחסר-מוטיווציה.
ב. גמלאות שמנות ועדת שכר של הפנטגון תבחן מחדש את ההחלטה בשנת 2007 להגדיל את הגמלאות של הגנרלים והאדמירלים הבכירים (שלושה וארבעה כוכבים) - הודיע אדמירל ג'ימס וינפלד, סגן יו"ר המטות המשולבים האמריקניים, לסנאט.
גנרל אמריקני בדימוס בעל ארבעה כוכבים, שצבר ארבעים שנות שירות, מקבל גמלה של 237,144 דולר - לעומת שכר של 181,501 דולר, שמקבל גנרל בשירות פעיל; וזאת ללא מענקים שונים, שהקצונה הבכירה זכאית להם, ויכולים להגיע עד לתוספת של כשליש מהשכר.
בארצות-הברית נראה לגנרלים ולמחוקקים ששכר מופרז לקצונה הבכירה מוגזם כאשר הקצונה הזוטרה ובעיקר החיילים והגמלאים אינם זוכים להטבות מפליגות כאלו. במסגרת הניסיונות לקצץ בתקציב ההגנה, מציע הסנאט להקטין את תוספת יוקר המחיה (COLA), שמקבלים גמלאי הכוחות המזוינים, שגילם פחות מ-62, באחוז אחד בלבד משנת 2015. סנאטורים וארגונים של חיילים משוחררים ושל גמלאי כוחות הביטחון מתנגדים לתיקון הזה.
ואצלנו ...
מצד שני הודיע שר הביטחון, שהחליט לבטל השנה את קבלת הפנים המסורתית של מערכת הביטחון במוצאי יום העצמאות, אירוע משמים ובזבזני, בעקבות הקיצוץ בתקציב מערכת הביטחון וצה"ל.
לדברי השר משה יעלון, לא ראוי שיוציא כעת, בתקופת קיצוצים כספים על קוקטיילים ועל קבלות-פנים, גם אם מדובר בסכום זניח. כנראה, דוגמה אישית אינה רק נעליים גבוהות ושכר מופרז לבכירי צה"ל ומערכת הביטחון.
ג. הרג את משמעת-המים בשיבה טובה, הלך לעולמו פרופ' עזרה זהר [בחולם חסר], שהיה מדען פורץ-דרך בתחום הפיסיולוגיה וחושב יצירתי מאוד על עתידה של מדינת ישראל.
פרופ' זהר רשם לזכותו את ביטול "משמעת-המים" - עוד טירוף מערכות, שירשנו מימי קדם, והמיט אסונות על חיילים רבים. בעקבות ניסוי, שערך במסע ארוך לאילת, הוא פסק, שאין שום חשיבות למשמעת-המים ומותר לחיילים לשתות כרצונם. אדרבה, טוב שישתו הרבה. פרופ' זהר הוכיח במחקרו, שלא ניתן להרגיל את הגוף לחיות בתנאי מחסור קיצוני בנוזלים.
לימים היה מראשי חיל הרפואה וממקימי מכון הלר למחקר רפואי של חר"פ בשיתוף עם בית-החולים שיבא. במלחמת יום הכיפורים פיקד על בית-החולים הצבאי ברפידים. ניהל מחלקה פנימית בבית-החולים שיבא, ולימד באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת אריאל.
פרופ' זהר התחנך בקיבוץ משמר העמק של השומר הצעיר, ובסוף ימיו היה סמן ימני בדעותיו. ישבתי אתו שעות ארוכות כשערך את הספר, מה קורה פה?: מדינת ישראל - עובדות יסוד (מרכז אריאל למחקרי מדיניות, תשס"ב 2002) - שסקר בקצרה ערכים מרכזיים בתולדות העם והמדינה, וכלל מאמר קצר שלי. זו הייתה פגישתי הראשונה עמו פנים-אל-פנים אחרי שקראתי את רוב ספריו. שיחתנו הייתה עירנית, מעניינת ומרשימה. התרשמתי מאוד מחדות ראייתו ומיכולת הביטוי שלו.
"פרופ' עזרא זהר שייך לזן נכחד מתמעט של ציונים לאומיים חניכי תנועות הנוער ותנועות ההתיישבות של השמאל הציוני בארץ-ישראל, שעבורם המאבק על ארץ ישראל השלמה היה חלק בלתי נפרד ממשנתם הציונית" - הספידו פרופ'
אריה אלדד, "כמו מרבית מייסדי 'התנועה למען ארץ ישראל השלמה' נאמנותו לכל חלקי המולדת הייתה עבורו חלק בלתי-נפרד מהציונות שלו".
ספרו, האדם ומזונו (שקמונה, 1971), השפיע מאוד עליי וניסיתי לסגל לעצמי כמה מרעיונותיו. אך ספרו החזק ביותר הנו, לדעתי, פילגש במזרח התיכון ( דביר, תשנ"ד 1994), שמתאר באזמל חד את יחסי ארצות-הברית-ישראל.
יהי זכרו ברוך!
ד. זהירות! אג"מ - איגוד ישראלי למים - העניק פרס על מפעל חיים בתחום המים לפרופ' דן זסלבסקי מהפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית בטכניון.
לדעתי, זה צעד חפוז, שטרם בדק את כל אמירותיו של הפרופסור, והאם באמת סגד בהערצה עיוורת לקדושים, שאושרו על-ידי הקומיסארים הנכונים.
ואל תגידו, שלא הזהרתי אתכם ...
ה. מסתירים כמעט כל הכתבים לענייני צבא ידעו, שבמטכ"ל מתחולל ויכוח קשה על הצורך בקו בר-לב, אך הסתירו זאת מהציבור - עד אחרי מלחמת יום הכיפורים. במאמר, שפרסמו חיים פרנקל והלל נוסק בכתב-העת קשר (גיליון 45, סתיו 2013), הם מנתחים את הסיקור התקשורתי המושתק של הוויכוח הזה.
מהמאמר עולה, שוב, שהכתבים הישראלים לענייני צבא מועלים בתפקידם, ומסתירים מידע מן הציבור כדי להגן על אינטרסים של ראשי מערכת הביטחון.
המידע על הוויכוח על קו בר-לב דלף לעיתונאי האמריקני ג'וזף אלסופ, שפרסמו באוקטובר 1970 בכתב-העת New Republic. ולפי הנהוג בארץ, יכלו העיתונאים - לו רצו - להסתמך על מקור הזה, ולפרסם. יתר על כן, שני ראשי המתנגדים לפרויקט המטופש - ישראל טל ו
אריאל שרון - טרחו לא-מעט להפיץ מידע על הוויכוח הפנימי, ששיסע את המטכ"ל. העיתונות הישראלית לא הייתה מעוניינת לפרסם זאת.
בניגוד למחברים, אני טוען, שמדיניות זו של הכתבים לענייני צבא להסתיר מהציבור מידע (כאמור, לאו-דווקא מטעמי ביטחון שדה) נמשכת פחות או יותר מאז ימי המאבק בבריטים ועד הנה. הצנזורה העצמית, טוענים פרנקל ונוסק, הופעלה "בשל אווירת הערצה ויראה לקצונה הבכירה ...".
