מטפלי נפש - מחנכי הדור?

בישראל, בה קיים אצל רבים מקרב האוליגרכיה ושדרות האליטה חיפוש אחר גורואים ורוחניות אינסטנט, דומה שמטפלים פסיכולוגיים ופסיכיאטרים מיוחצנים היטב הפכו לאורים ותומים של האומה.

זכור לכל להגם של פסיכולוגים במלחמת המפרץ הראשונה, בה קראו לעם ישראל לבטא את כל רגשותיו - וכל המרבה, הרי זה משובח. ובכך הפכו את שירשור המלל הבלתי פוסק לסממן מרכזי באותה תקופה.

זאת יחד עם המלצת ה"שתו מים" של דובר צה"ל האמביציוזי רון בן ישי, והבריחה היומיומית ההמונית מגוש דן בטור אין סופי של רכב: דומה שהברברת חסרת הגבולות שנברה והעצימה ושירשרה את הפחד והסבה את הרצון לרכיכה, הפכה עד מהרה את האזרח הממושמע לברחן היסטרי.

האם הברחנות היא המשך הברברת והנברנות העצמית באמצעים אחרים?

מכל מקום, נראה היה אז בברור שצמחה במקומותינו תרבות ברברת המחטטת ונוברת שוב ושוב בתוככי האני-לכאורה ובמי-אפסיים. זאת כתחליף לשיקול דעת חכם המוכוון הן כלפי המציאות האוביקטיבית והן כלפי נקיטה בפעולה מושכלת בתוך אותה מציאות. וסביר שדבר זה הינו במידה רבה פועל יוצא של הפניית התקשורת להדרכה רוחנית של החברה אצל מטפלי נפש במקומותינו. איני בטוח שהדבר מיקרי, פרי התפעלות אמת של התיקשורת משיעור קומתם של האדונים המטפלים הללו.

שכן דומה שבמידה רבה הפסיכולוגיה והפסיכיאטרייה בישראל משמשות כלי דיכוי בידי האוליגרכיה השלטת לשיבוש שכלם הישר של אזרחי ישראל ולמטרת החלפת ההיגיון המעשי שלהם ותחושותיהם הטבעיות בתחושה שמפיצים רבים מאבירי הנפש ש"הכל יחסי" ותלוי בפרוש הניתן לדברים על-ידי מוחו של האזרח (להלן: "המטופל". והרי במלחמת המפרץ כבר התנדבו הפסיכולוגים והפסיכיאטרים לטפל באומה באופן קולקטיבי):

אוסלו? מגמת הפלשתינים והערבים למחוק את קיום ישראל? מיסוי יתר? מחירי עתק המאמירים מידי יום? בזיזת האזרח על-ידי האוליגרכיה? גזל וחמס של ניצולי השואה ויורשיהם על-ידי הבנקים והאוליגרכיה, שהיפקיעו לעצמם חלק גדול מהפיצויים? שחיתות גבוהה במוסדות המדינה?

- כן, אני מבין שכך אתה מרגיש. הבע את רגשותיך בנוכחותי, אל תתבייש. נו, יש לך חוש צדק קצת, הםם, פתולוגי, עליך לעבוד כאן על עצמך. הדבר בהחלט לא יהיה קל...

- רצון ההשמדה הערבי? תראה, עליך להיות מודע לכך שגישתך, הםם, קצת פרנואידית. מדוע אינך מתרכז בדברי היום יום הקטנים?.. זה מה שחשוב. רק כך מתפקדים ומתמודדים... אתה מבין כאן בעצמך שבדבריך מתגלית בעיה לא פשוטה: מה, כולם רק רוצים לפגוע בך?.. העולם כולו נגדך?..

- שחיתות ואי סדרים כספיים במקום העבודה? הנה, יש כאן חוות דעת מד"ר שולצקובסקי שאינך מבחין בין מציאות לדימיון. במקום העבודה כבר היבחינו אצלך באי שקט, וביקשו מאיתנו חוות דעת פסיכיאטרית... אם תמשיך לטעון את טענותיך הדימיוניות, לא תהיה ברירה, אלא להוציא צו אישפוז.

- הונו אותך ופגעו בזכויותיך באופן קשה? מה, כולם רק רוצים לרמות אותך?...

אם כך, האם ניתן תמיד לאמר שרמתם המוסרית והערכית ושיעור קומתם החינוכי של מטפלי הנפש למיניהם הם בהכרח כה גבוהים ומתאימים להציבם במעמד מוביל בתקשורת ההמונים בישראל?

בימים אלה התפרסם שוב הפסיכולוג בעל תוכנית הטלוויזיה המיתולוגית "קשר משפחתי", הפעם בעקבות הרשעתו בביצוע מעשים מגונים בנסיבות אונס בגברים צעירים שקנה את אמונם.

www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3031288,00.html
www.nfc.co.il/archive/001-D-61913-00.html?tag=19-00-36

ומטפל נערץ אחר, אחי יותם, שהורים ומורים ורבים מספור נהגו להאזין ברדיו בחרדת קודש להנחיותיו בענייני חינוך, משפחה וגידול ילדים, ונחשב לאיש שסייע לילדים ונילחם על ההכרה בזכויותיהם, נחשף ביוני 98 בתחקיר של גלי צה"ל ו"ידיעות אחרונות" כאיש שהחל מאמצע שנות ה-50' הפך את שלמה, ילד יתום בן 11 בו טיפל, לעבד המין שלו.

פסיכולוג פופולרי נוסף, אלי פלח (שלכאורה ביצע פלגיאט במצח נחושה וסחב בשחצנות לעבודת ה-מ.א. שלו בסביבות 1982 רעיונות שפיתח אז כותב דברים אלה אודות "תחושת הזמן", מבלי לתת לו קרדיט) הורשע בביצוע מעשים מגונים ומעשי סדום במטופלותיו ונידון למאסר.

ולעיתים המרחק בין האחוריים (והנבירה בהם) לכיס ולארנק אינו גדול:
www.michael-sharon.com/p111.mht

זכורני גם שפסיכיאטר בעל מעמד נישא, דומני שמנהל מחלקה א' בביה"ח הפסיכיאטרי שלוותא, הואשם לפני מספר שנים בניצול מיני של חוסות חסרות ישע.
_____________________

קישורי ביניים: התעללות בחוסים במוסדות פסיכיאטרים

ההתעללות באוטיסטים:

www.nfc.co.il/archive/001-D-49494-00.html?tag=19-32-49&au=True


www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2941998,00.html


www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=449419&contrassID=2&subContrassID=21&sbSubContrassID=0

ועוד אודות התעללות במוסדות פסיכיאטרים:

www.michael-sharon.com/a2.mht
www.michael-sharon.com/a3.mht

__________________________________

האם כמה ממורי הדור המודרניים הללו, שדומה שהקהו את תחושת המציאות של החברה הישראלית ומודרכיהם הרוחניים באמירה השגורה שהמציאות אינה חשובה, "הכל סובייקטיבי" ומה שקובע זה רק הפרוש הניתן לדברים, חיזקו את תחושת המציאות שלהם עצמם על-ידי בעילות סדום בנסיבות אונס בבחינת: "אני משפיל את הזולת – משמע אני קיים?"

דומה שהפוסט-מודרניזם טבוע אינטואיטיבית ברבים ממורי הנפש הללו, בבחינת, אין מציאות אובייקטיבית כלל אלא רק פרשנויות "סרברליות" (מוחיות) הניתנות לדברים. לכן, אין הבדל מהותי בין אונס, גניבה, מעשה סדום אלים או התעללות ובין מעשים בונים ויוצרים, שכן, כמאמרו הציני של הנציב הרומי פונטיוס פילטוס לישו "מה היא האמת?" (פילטוס היה חניך האסכולה היוונית הסופיסטית שלימדה ש"הכל יחסי") הרי כל ערך הינו בהכרח סוביקטיבי ויחסי וישומו תלוי פרשנות...
_________________________

קישורי ביניים:

על קסמם של המרשרשים והנוכלות: המקרה הנורא של ד"ר ברונו בטלהיים
mann.blog.lab.co.il/reply?id=30&rep=1045&LastView=0

הפוסט-מודרניזם ומושג האמת
www.faz.co.il/thread?rep=5842

ישומו של חוק אוניברסאלי: ישום תקין והתדרדרות
www.blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage.asp?ID=923262&Page=1

אמת, מוסר, חוק ומנהג: על דרגת האבסולוטיות של האמת
www.faz.co.il/story?id=669&NewOnly=2

_______________________________

להלן יובא סיפור דימיוני אודות סינדרום תחלואה חדש שפרץ בקרב מטפלים, הממחיש דבר או שתיים הן לגבי טיבו של הפוסט מודרניזם האינטואיטיבי הנקוט על-ידי מטפלים רבים, והן לגבי "שיעור קומתם" וטיב ההדרכה הרוחנית המוענקת לעם ישראל על-ידי כמה מהאדונים הללו - בחסותה של התקשורת המתפעמת נוכח אותם "ענקי הרוח", ונותנת תהודה לפניני תורתם בפני האומה כולה:


מטפל בהלם המציאות

(נכתב בגירסתו הראשונה ב-9 ספטמבר 98)

אנו חווים עולם מקרטע אך עטיר אפשרויות, בו כבים האורות של אתמול, וצצים מאורות חדשים. עוד בעבר הקרוב היינו חשים קסם חד בקראנו כתבה על כמה מתבגרים שהקימו חברת סטרט-אפ (הברקה בתחום האינטרנט) שערכה ההתחלתי בבורסה בניו-יורק נע בסביבות 230 מיליון דולר – גם לאחר ירידת ערך הדולר אנו חשים בערגה שהיה מדובר בהרבה כסף – אך המקסם התפוגג לו בצוק העיתים.

צבטנו את עצמנו כלא מאמינים, בעקבות הבשורה אודות מעבדה חדשה שצצה לה במתחם שייניק. נהמנו בסיפוק כשקראנו את הראיון עם נחמה, הפרופסורית המטורפת, והינהנו למשמע ההצהרות גורפות מנהמת לבה אודות שינוי תודעה גלובלי בלתי נמנע וכל זה.

ונדהמנו בעליל, איך לא, בעקבות ההבנה הקוסמית החדשה שהושגה במחלקה לאסטרופיזיקה באוניברסיטת באר-אוריה (בעקבות עבודת תזה למ.א. של איזו מחוננת בת 15). הראו שם שקבוצת הפתרונות האפשריים עבור מערכת משוואות כלשהי, כוללת גם את האפשרות העומדת בפתח (משהו כמו 9 ביליון שנה) שמערכת השמש ועוד כמה מליוני פלנטות סמוכות, יישאבו להן ללא תקנה לתוך נקודת סינגולריות קוסמית הנמצאת מתחת לאפנו ממש. ואין מה לעשות, הדבר נתמך בתצפיות אסטרונומיות שנעשו לאחרונה במצפה-לימון.

על מה נותר להשען? איפוא הם הבטחונות הישנים ולאן התפוגגה לה הקרקע המוצקת? למרבה האסון דווקא עכשו, כאשר אנו נזקקים להם יותר מאי פעם, מסתובבות שמועות עקשניות מפי מקורות אמינים (זה עדיין לא רישמי) אודות סינדרום חדש שהפך לאחרונה נפוץ יותר ויותר אצל הפסיכותרפיסטים:

לסינדרום זה הוקנה השם הזמני I.C.D.A.M - I Cannot Do it Any More כלומר "איני יכול לעשות זאת יותר". להלן יובא תאור ראשוני של הסינדרום הנורא, שעדיין לא נחקר דיו. סינדרום זה כולל את קבוצת ההתנהגויות הבאה:

1) שלב הדגירה הסוער (האינקובציה): במהלך שטף דיבורו של המטופל, מתחילות עיניו של הפסיכואנליטיקן להתרוצץ בחוסר מנוחה, תוך גילויים גופניים נוספים המעידים על סערה פנימית עזה ומכלה כאש.

2) שלב השבירה הראשוני: בשלב הבא מתחיל/ ה המטפל/ת להתייפח ממושכות, לעיתים כשהוא כובש ראשו בכתפו של המטופל/ת.

3) שלב השבירה השניוני או שלב הווידוי: כאן מתוודה האיש כי מזה זמן מה מכה בו ההכרה ההולכת ומתחזקת עד לבלי נשוא עוד, כי לא הכל (כמעט) הינו סובייקטיבי, אלא נהפוך הוא, דברים רבים הינם בפרוש אובייקטיביים וחיצוניים לנו. זאת חרף הכשרתו הממושכת, בה הבין התרפיסט-לעתיד בין השאר, כי נטיות של תעול השליטה במתרחש כלפי חוץ ולא פנימה לתוככי עצמיותנו, הינן הרות אסון, סוג של מופרעות.

4) שלב השבירה השלישוני או שלב הדיבור המקרטע: כאן פגה רהיטות דיבורו של התרפיסט, ומתחיל רצף של קטעי משפטים תוך אי-קוהרנטיות והעדר מעבר הגיוני מקטע לקטע. הסערה הפנימית מוחלפת בטונוס רגשי המצטייר כאדישות וחוסר חיות, המילים מופקות מהגרון כמעט בעל כורחן, קצב הדיבור (מספר המילים הממוצע בדקה) איטי ומתמשך מונוטונית אך בהתמדה, טון הדיבור והאינטונציה הופכים שטוחים וחסרי גוון.

אבל אם המטופלת אינה מאבדת כאן את סבלנותה (ותשומת הלב אינה מוסטת מהסיטואציה הטיפולית כלפי הרהורים בעלמא, כגון אודות מעשה האהבים של הבוקר); או אם אינה בורחת בבעתה מהחדר לרחוב הממשיך כמנהגו, הרי שהיא יכולה להבחין בנושא אחד מרכזי, תמה יחידה ומקובעת, המבצבצת מעבר לדיבורו המקרטע ומילמוליו של התרפיסט:

"הדברים המרכזיים לנו, לחלוטין, אבל לחלוטין, אינם תלויים בשיקופם בתודעתנו". צרוף קטעים הפזורים פה ושם בלהגו של התרפיסט בשלב זה, מאפשר לעיתים לחבר משפט או רעיון שלם כלשהו, למשל:

- "תעוקות, חרדות, דאגות לעתיד -- לא בהכרח בעיה נפשית"

או -

"הדברים עצמם, מה לעשות, בכל זאת אינם הופכים לקבוצת התכונות שאנו משדלים עצמנו לייחס להם"

או -

"תהליכים מקודמים בחדווה וערנות, ללא זיקה למפל הפרשנות"

וכן -

"מעשינו ולא הרפפת שימת ליבנו הם המחוללים שינויים רצויים"

ואף -

"קו החזית של יצירה איכותית - שכלול מיומנויות מושכל ולא שכפול מבעים מתוסכל".

לעיתים גם מופיעה שלישיית המילים (ובאותו סדר): "ממש בלי קשר" - בבחינת מעין מנטרה החוזרת ונשנית.

5) שלב התובנה הפסיכוטית או שלב הויתור וההשלמה: אם החזקת מעמד עד כאן ונשארת במקומך - גם מתוך סקרנות, אך בעיקר תוך ציפייה לחוצה שהעניין יחלוף כבר והאיש יחזור להיות אדם מן היישוב - הרי שתבחיני שלפתע אכן מתעשת המטפל; שטף מלמוליו נפסק בפתאומיות, גופו ותנועותיו מתייצבים, לכאורה השיב לעצמו את שליטתו העצמית.

מבטו ננעץ הישר לעיניך, מתוך החלטיות, כעומד לומר משהו בעל חשיבות מרכזית באותה סיטואציה. אך מבט זה נמשך זמן מה, באותה החלטיות עצמה, ללא שנאמרת מילה. את מתחילה לחוש מבוכה ואי נוחות ואפילו מעט תוקפנות וכעסים:

"כל מה שהתרחש" -- (דהיינו שהתרחש מאז שלב 1 כמובן. אך את אינך יודעת עדיין שמדובר בסינדרום חדש, הדבר עדיין לא פורסם, כשם שסינדרום התשישות היאפי או להבדיל, דבר הכשל החיסוני הנרכש, האיידס - פורסמו בכתבי העת המוסמכים בהפרש זמן ניכר לאחר הופעתם); "כל מה שהתרחש כאן עכשו" מלחשש לך זעמך, "עם כל הכבוד, בכל זאת קצת גדול עלי; זו הגזמה פראית; בהחלט יש גבול גם למה שניתן לדרוש ממטופל".

אבל אז, כשמבטך עדיין מקובע במיקום בו נמצאות לפי המשוער עיניו - שכבר היספיקו להתעמעם בשדה ראייתך, את מבחינה לתדהמתך העצומה כמתוך טראנס, בשפתיים המתחילות לנוע כצמד נקניקים ענקיים המרחפים מכוח עצמם, כביכול, כנגד השק הרופס שהיה פעם פניו, שק בעל קווי מתאר ומירקם שטיבם אינו ברור, המוצב לו אי שם ברקע.

אבל נימת הדיבור, הנימה, או אלוהים, ממש אמת פנימית שאין בילתה יצוקה בה, הנימה היא המחלחלת לפנימיותך ומקנה לך את התובנה החדשה, האמונה, כשם שהיה תמיד, במצב הנושן שלרגע חשבת שחלף לבלי שוב. במצב זה מילותיו של האיש, אף שנאמרו בדיקציה ברורה ומדודה, הגם שבטון רך – לא הצטרפו אמנם לכלל הבנה חדה ומובחנת.

אך ההשאה הקסומה הזאת, הו אלי; שהרי היית חשה מייד ששבע ועוד שבע הם שבע - חייב להיות כך – ומתמידה באמונה וההארה גם עם בוא ההבנה, לאחר שחלפו להן המילים, מאוחר יותר. שכן כך היו הדברים מאז ומעולם וכך יהיו, מעבר לכל מציאות ולכל צרוף דברים אפשרי.
________________________

עד כאן, חתך של הסינדרום. מאליהן צצות הקושיות הבאות:

- האם התעשתותו של המטפל היא רגעית, ומהווה חלק ממאבקו לחזור לעצמו, ולהחזיר, ולו להרף עין, את טעמם של ימים כקדם בהם סמכותו היתה בלתי מעורערת?

- האם יגבר הסינדרום הנורא? האם נסיונו זה הינה התמודדות עיקשת עם הדבר המכה בו בעוז, או שעליו לזנוח הרגלים ישנים, ולהפוך את המצב לנקודת זינוק אתגרית לשידוד מערכות גורף?

אשר למטופלת, הו, קסם נושן. האם תגיח באומץ, בעקבות התפוגגות לילה של ההשאה, לקראת השחר המרצד של יום חדש ואמיתי?

קישורים:

הטיפול הפסיכולוגי והפוסט מודרניזם – המקרה הנורא של ז'ק לקאן:

על תלאותיו של שם האב: עיון ביקורתי בתיאוריה של לאקאן
ד"ר אבשלום אליצור
www.e-mago.co.il/e-magazine/lacan.html

טיפול פסיכולוגי, פוסט מודרניזם ועריצות: דיון במאמרו של ד"ר אליצור -

www.e-mago.co.il/phorum/read.php?f=6&i=14034&t=14034