כמה שמחנו אנחנו אנשי השלום כאשר מזכיר המדינה של ארה"ב מר
ג'ון קרי נרתם ליישב סוף-סוף את הסכסוך באזורנו! עוד יותר שמח לבי כאשר נוכחתי לדעת שזה לא מאמץ חד-פעמי אלא תהליך רציני ביותר: שר החוץ האמריני התגלה כאישיות פעילה - הוא לא חוסך זמן וכוח ובעצם חי על הקו וושינגטון-מזרח התיכון.
"איזה איש חכם ונבון", ציינתי לעצמי כאשר הפרשנים יודעי דבר הסבירו שהוא הציג לפני הצדדים תנאי בסיסי חשוב: רק לו יש זכות לדווח לתקשורת על המתרחש במו"מ הרגיש ביותר. זה תנאי גאוני בנסיבות הקיימות ובהתחשב לניסיונות הכושלים הקודמות - וזה מעיד על מיומנותו הרבה של מר קרי בניהול שיחות מסוג זה.
אחרי ששר הביטחון שלנו האשים את קרי באובססיביות ושאיפה לפרס נובל, כעסתי דווקא על יעלון. כי חשבתי, שזה זכותו של כל אדם לצפות לתרומה ולתודה על עמלו. כל אחד זכאי לתגמול, וזה לא בושה לחלום על פרס או לרצות לחרוט את שמו בספרי ההיסטוריה - העיקר שהעבודה תהיה ראויה ומכובדת - ומה יכול להיות ראוי ומכובד יותר מהשגת השלום בין יהודים לערבים באזורנו? מי ממבקריו של קרי מתנדב לעבוד קשה יום וליל בלי לחשוב על תמורה והוקרה?
אם וכאשר ייחתם הסכם השלום בתיווכו של קרי, אני ראשון אציע להעניק לו תואר חסיד אומות העולם, ואבקש לשנות את שם הרחוב בו אני גר ביפו (ליד רחוב על שם ראש העיר האגדי של ניו-יורק אד קוץ') לרחוב על שם ג'ון קרי.
אבל בשבוע האחרון התחלתי לפקפק ביכולתו של המשיח האמריקני להושיענו. המעידה הראשונה של קרי הייתה בכינוס במינכן בו הוא הכריז שמעל ישראל תלויה החרב של חרמות ואוי ואבוי לכלכלת מדינתנו אם לא נחתום מיד על ההסכם.
מה הוא עושה?! צעקתי. הוא לא מבין שבאמירה זאת הוא הרחיק את היעד העיקרי אליו הוא חותר? מה המטרה שלו, להסביר משהו לאנשים או להגיע להסכם? מה הוא בכלל פותח פה ללא צורך? מי הוא, פרשן טלוויזיה שמתפרנס מנאומים כאלה, או מתווך שכול מטרתו, לגרום לצדדים להגיע להסכם? וצודקים לגמרי מי שאומרים כי אחרי ההכרזה של שר החוץ האמריקני לפלשתינים יש את כל הסיבות שבעולם להמתין עם הוויתורים, מה שיקשה עוד יותר על השגת השלום.
המעידה השנייה לא המתינה זמן רב: קרי נעלב מהאשמות שהשמיעו כאן בישראל בגלל ההכרזה האומללה שלו במינכן והשיב באש: הוא, לדבריו, לא פחד בזמנו מכדורים חיים, הוא תמיד אהב את ישראל, דבריו הוצאו מהקשרם וכו'.
תחילה חשבתי שקרי מפזר אמירות מזיקות לישראל בכוונה; זה יכול להיות מהלך טקטי מבריק: הוא מתנפל על ישראל כדי לזכות אצל הפלשתינים בנקודות נוספות, במעמד מתווך הוגן או אפילו נוטה לטובתם. בסדר, מקובל עלי - המטרה מקדשת את האמצעים. אך קרי לא עוצר, הוא ממשיך לפטפט, מזכיר לכולם כי כל שנותיו בקונגרס הצביע לטובת ישראל, שהוא ידיד אמת של ישראל, כלומר לא היה שום מהלך טקטי אלא סתם פטפוט שם, וסתם פטפוט כאן.
לא מעניקים פרס נובל על עמידה תחת כדורים חיים, מה הוא מתגאה בעבר הצבאי שלו? ולא נכנסים להיסטוריה הודות להצבעות בקונגרס לטובת מדינת ישראל, ואין טעם להתפאר בדברים שעלולים רק לגרום לפלשתינים לא להאמין לאוביקטיביות שלו.
למי אכפת מה אומרים עליך כמה פוליטיקאים ישראלים, מה אתה, שחקן תיאטרון שנעלב מכול ביקורת לא מחמיאה בעיתון? מפעל החיים שלך, הנושא עליו תקום או תיפול, הסכם השלום בין ישראל לרשות הפלשתינית - מה אתה יורד לדו-קרב מילולי עם קומץ האנשים, שלדברים שלך עצמך - מיעוט מבוטל? כמה מיותר ומזיק כל הוויכוח הזה עם אנשי הימין הישראלים אשר זורקים פה ושם משפטים מרגיזים ובפועל לא מסוגלים למנוע את העברת ההסכם בכנסת? מה, כשהתחלת בתהליך לא ידעת שישמיעו כאן קולות מתנגדים? הרי הם דווקא מעידים על ההתקדמות ואמורים לזרוע תקווה בליבם של שוחרי השלום.
אין לך שום צורך להילחם בזירה זאת; מימינך במו"מ השרה
ציפי לבני שאיש לא מפקפק ברצונה להגיע לתוצאה חיובית. תודה שמין הצד השני עומד בראש המשלחת איש שגם רציני בכוונותיו. תתבצר עם המשלחות בטירת השיחות, תכריח את שני הצדדים ללכת לוויתורים, אל תשים לב לריקודים שלנו סביב עגל הזהב. תביא לנו את לוחות ההסכם - ואני מבטיח לך שכנסת ישראל - ורוב העם יצביעו בעדו.
שעה שהמתווך עוסק בשיפור תדמיתו, משרדו בוושינגטון מפרסם הסתייגויות וגינויים לתכנתיה של ישראל לבנות בתים במקומות, בהם העולם הנאור לא רוצה שתיבנה. זה הזמן לריב על מרפסת, או על חדר נוסף, או על בית שבונים יהודים, אם במסגרת ההסכם ממילא יורידו כול מה שבנו בהתנחלויות בודדות, וכבר לא יהיה רלוואנטי מה בונים ויבנו בגושי התנחלות. נכון לעכשיו הרושם הוא כאילו מר קרי כבר מכין דרכי הסגה ומסמן על מי הוא יטיל את האחריות על כישלון השיחות.
חרף היותי איש אופטימי לחלוטין כרגע אני חושב שתליתי תקוות גדולות מדי בקרי. ההתרגשות שלי מהלכיו של המזכיר הייתה מוקדמת וככל הנראה גם הסיבוב הנוכחי יגמר באפס תוצאה, אם לא יביא להסלמה נוספת. מר ג'ון קרי הגיע למעמד הרם הזה כמיישב הסכסוכים רק בזכות משרתו הגבוהה - ובלי קשר לאישיותו. הוא מנהל את המו"מ בשלומיאליות מובהקת ולא יחרוט את שמו במגילות ההיסטוריה. וכל מה שנרוויח בסוף התהליך - זה עוד פוליטיקאי לשעבר ממורמר אשר שנים רבות אחרי הכישלון ירעיל את הזירה המדינית באשמות שווא כלפי ישראל שכביכול הייתה האחראית על כישלון השיחות...
