יש דיור בר-השגה בהישג יד

רבות דובר על כך מאז פרוץ המחאה. ועדת טרכטנברג המליצה להגדיל הסיוע לתושבים ל-160 מיליון שקל בשנה. ואולם, דבר לא זז.

השקפתי ככלכלן ותיק שונה בתכלית.

חובתה של המדינה לתת פתרון דיור ריאלי למאות אלפי משפחות בישראל.

בניגוד לטרנד של הפשרת מגרשים לבניה, אני סבור שאת עיקר הרווח במתכונת הזו גורפים הקבלנים ולא המשתכנים.

ייקח שנים לממש את פוטנציאל הבנייה הזה, שתרומתו כאמור לעיל, ליוקר הדיור, מוטלת בספק, או שולית.

הדרך המהירה אותה אני רואה, היא במתן תמריצים לבעלי הדירות העודפות דוקא ולגרום להם להרתם לנושא על-פי הקונצפט הבא:

כל בעל דירה שניה בישראל, ולא חשוב כלל היכן היא היא – יהיה מורשה להצטרף למיזם. מי שפנים, ישכיר דירתו לחמש שנים לכל אזרח נזקק על-פי קריטריונים.

המחיר שיקבע יהיה מחיר חוזי מוכח בהשכרת אותה דירה, בניכוי 30%. באין חוזה קודם-תדרש הערכת שמאי.

אותה המתכונת

תמורת זאת המשכיר בתוכנית יהיה זכאי לממש עוד 50% תוספת לדמי שכירות, מהממשלה.

יקבע שמיסי הכנסה יופחתו, מס רכישה יקוזז בשיעור הזכאות שלעיל, תשלומי מ.ע.מ יופחתו, ואפילו היטל השבחה מהעיריות יופחת מהמשכיר במיזם הזה, אך יוחזר לטובת העירייה שפטרה על-ידי האוצר.

כל מי שיסוג מהתוכנית לפני כלות 5 השנים-יחזיר לאוצר את כל המענקים וההחזרים שקיבל מאז הצטרפותו למיזם.

תינתן למשכירי הדירות אופציה להמשיך באותה המתכונת עוד חמש שנים, מתום התקופה הראשונית.

אם הנהנה מהתוכנית, קרי השוכר יוצא ממעגל הזכאים-אזי חובתו תהיה לפנות את הדירה לזכאי אחר.

אני סבור שיש הגיון רב ביישום המיזם הזה ולו בשל העובדה שהאפקט הנו מיידי ואינו קשור במנהל המקרקעין וברוחב ליבו.

לדוגמה אם דירת 3 חדרים בצפון ת-א מושכרת כיום ב-5,000 שקל לחודש, אזי השוכר שזכאי להנחה ישלם רק 3,500 שקל ואילו המשכיר יוכל להזדכות מחובת התשלום למס הכנסה, או מ.ע.מ לדוגמה ב-1,750 שקל נוספים קרי בעוד 50%.

כך סך הכנסתו מהשכרה תהיה 5,250 שקל לחודש ולא 5,000 שקל
כפי שנגזר מממחירי השוק. אפקט המידייות הנו אקוטי במצב הנוכחי.

והנה לכם, בא לציון גואל.