השבוע האחרון התאפיין בשלושה אירועים חשובים: תחילת השיחות בווינה בין אירן למעצמות על ההסכם הסופי בנוגע לתוכנית הגרעין האירנית, פרסום דוח הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), שקבע כי אירן מקיימת את התחייבויותיה על-פי הסכם הביניים, וביקור מתוקשר בישראל של ראש צוות המשא-ומתן האמריקני לשיחות עם אירן, וונדי שרמן.
מקבץ אירועים זה מחייב את מקבלי ההחלטות בישראל לשוב ולבחון את שתי הסוגיות המרכזיות בנוגע למדיניות מול תוכנית הגרעין האירנית: 1. האם משטר הסנקציות הבינלאומיות עדיין יעיל במידה שההנהגה האירנית רואה בתוכנית הגרעין שלה איום על הישרדותה? 2. האם בהיעדר נכונות אירנית לפשרות משמעותיות על רכיבים מרכזיים בתוכנית הגרעין שלה, ארצות הברית תהיה מוכנה להגביר את הלחץ על טהרן? בחינת שאלות אלו לאור ההתפתחויות האחרונות מצביעות על תשובות בעייתיות ועל הצורך לוודא שביקור ראש הממשלה נתניהו בימים הקרובים, בוושינגטון, יעזור לגבש מדיניות נכונה לשינוי הדינמיקה המסוכנת שמתהווה.
נדמה שהמערב טרם שכנע את המנהיג העליון חמינאי, כי עליו לבחור בין שימור יציבות המשטר לבין שימור היכולות האירניות בתחום הגרעין. הסכם הביניים שנחתם בין אירן למעצמות ונכנס לתוקף ב-20 בינואר 2014 נתפס בטהרן כהישג אסטרטגי. בניגוד להשקפה המערבית, מטרת המשא-ומתן של אירן הייתה הכרה בינלאומית ביכולת העשרה עצמאית. ההקלה בסנקציות הייתה מטרה משנית. הסכם הביניים מכיר בכך שבמסגרת עסקה סופית תהיה לאירן יכולת העשרה עצמאית, בניגוד להחלטות מועצת הביטחון של האו"ם. הכרה בינלאומית זו באה לידי ביטוי בהצהרות פומביות וברורות של גברת שרמן בארץ.
פשרות סמליות
ההכרה הבינלאומית מאפשרת לזהות את גבולות המחלוקת בתוך המשטר האירני. מצד אחד נמצאים הכוחות השמרנים, המובלים על-ידי אנשי דת מרכזיים ובכירים ממשמרות המהפכה אשר מתנגדים לכל הסכם עם המערב ולכל פשרה בתחום הגרעין. מצד שני, הכוחות היותר פרגמטיים, שמובלים על-ידי הנשיא רוחאני, שמוכנים לפשרות טקטיות ומוגבלות בתוכנית הגרעין האירנית, כדי להסיר את הסנקציות הפוגעות בכלכלה האירנית, ובתנאי שפשרות אלו יהיו סמליות ולא יפגעו משמעותית ביכולות הגרעיניות של אירן.
דוגמה לכך, היא ההסכמה האירנית לנטרול והמרת המאגר של החומר המועשר לרמה בינונית (20%) – "עז" שהוכנסה על-ידי ראש הממשלה הישראלי – לצד הגדלת המאגר של החומר המועשר לרמה נמוכה (3.5%) והמשך מערך הפיתוח של צנטריפוגות מתקדמות – יכולות החשובות יותר לביסוס מעמדה של אירן כמדינת סף גרעינית. קולות המוכנים לפירוק משמעותי של תוכנית הגרעין לא מקבלים הד רב, לא בתקשורת האירנית ולא בדיונים בקרב ראשי המשטר.
עד כה נראה שהמנהיג העליון חמינאי מצליח לאזן בין הכוחות על-ידי תמיכה בצוות המשא-ומתן עם המערב מחד-גיסא, והבעת חוסר אמון בנכונות האמריקנית להגיע לפשרות לצד נזיפות, שימועים וחקירת חברי הצוות, מנגד. חמינאי חוזר ומדגיש את היכולת האירנית לעמוד מול הסנקציות הבינלאומיות ונדמה שנכון להיום הוא איננו מעריך שמדובר באיום המצריך אותו לשינוי אסטרטגי במדיניות הגרעין.
חשוב להדגיש כי חלק בלתי מבוטל מהגורמים למצב הכלכלי הגרוע של אירן נבע מניהול כושל של הנשיא הקודם,
אחמדינג'אד. הנשיא רוחאני פועל לתיקון חלק גדול מהליקויים של קודמו ויוצר ציפיות חיוביות באשר לעתידה של הכלכלה האירנית, שמתבטאות בחודשים האחרונים בעליית ערך הריאל, בעליית שערים בבורסה האירנית ובירידת שיעור האינפלציה הצפויה. לצד המשך השינוי בניהול הכלכלי, האירנים ינצלו את תקופת המשא-ומתן עם המערב כדי לעקוף ולעקר את מערך הסנקציות באמצעות הגברת המסחר עם מעצמות כלכליות כגון סין, רוסיה, הודו וטורקיה.
האם מדובר במגמה שתימשך?
הפרסומים שלא אומתו על הסכם מסחרי בין רוסיה לאירן בשווי של 20 מיליארד דולר וההכרזה על גיבוש תוכנית לעידוד השקעות זרות הם "סנוניות ראשונות" למאמצים האירניים הצפויים. עד כה, הנשיא האירני מצליח לקיים את הבטחתו מקמפיין הבחירות, כי יש להמשיך לסובב את הצנטריפוגות אך גם את הכלכלה האירנית.
האם מגמה זו תוכל להמשך? אם האירנים יצליחו למוסס את מערך הסנקציות, מגמת השיפור הכלכלי לצד שימור היכולות האירניות הגרעיניות תימשך. אך גם בוושינגטון מבינים כי אתגר שימור הסנקציות יהיה גורם מכריע ביכולת האמריקנית להשיג הישגים במשא-ומתן מול אירן, ומאמצים רבים מושקעים, כדי לשמר את משטר הסנקציות ולהרתיע חברות עסקיות ומדינות אחרות מלערער אותן. הכרזת משרד האוצר האמריקני בפברואר 2014 על הענשתם של 32 עסקים ואישים שהפרו את הסנקציות נועדו להמחיש את הנחישות האמריקנית. "הקרב על הסנקציות" יהיה הזירה המרכזית בין ארצות הברית לאירן בשנת 2014.
אך גם אם ארצות הברית תנצח בזירה הזו, קיים סימן שאלה גדול האם בהיעדר הסכמה אירנית לפרק את יכולותיה הגרעיניות עד לתום תקופת המשא-ומתן, הנשיא האמריקני יגביר את הלחץ על ההנהגה האירנית, כאשר אירן נמצאת במרחק של כמה חודשים מפצצה. למרות שזו איננה מציאות אידיאלית מבחינתה של וושינגטון, היא עדיין הולמת את המחויבות של הנשיא לכך שאירן לא תהפוך הלכה למעשה לבעלת נשק גרעיני. היא עשויה להיות עדיפה מבחינתו על חלופת השימוש בכוח, שממנה מביע הממשל הנוכחי רתיעה פומבית, ועל הגברה משמעותית של מערך הסנקציות, דבר שיהפוך את שימורן לאתגר מורכב עוד יותר.
במצב זה סביר, אפוא, שהמאמצים הדיפלומטים יתמקדו בגיבוש נוסחה יצירתית שתקפיא את תוכנית הגרעין האירנית ואולי אף תפרק חלק מיכולותיה, אך תשאיר את הרכיבים החשובים בפיקוח בינלאומי או "בהקפאה". נוסחה כזו יכולה לכלול את הרכיבים הבאים, או חלק מהם: הסבת כור המים הכבדים באראק לכור מים קלים שאינם יעילים למטרות צבאיות; הפסקת העשרה לרמה של 20% באופן קבוע; שימור חופש המחקר והפיתוח האירני, אך בפיקוח; הסכמה לא להפעיל את כל הצנטריפוגות המותקנות באתרי ההעשרה האירניים, אך השארתם במקומן; והסכמה לפיקוח הדוק על כל תוכנית הגרעין האירנית.
הסכם כזה ישמר את היכולות האירניות ולא יפגע דרמתית ביכולתה לפתח נשק גרעיני, אם תבחר בכך ובזמן קצר של חודשים בודדים. למרות זאת, הסכם זה יספק מספיק פשרות סמליות לשני הצדדים, ארצות הברית ואירן, כך שיוכלו לעמוד בהתחייבויות הנשיאותיות שלהם ולהימנע מעימות.
הפגישה הצפויה מחר בין ראש הממשלה, נתניהו, לנשיא אובמה הינה הזדמנות לתיאום האסטרטגיה של המדינות מול אירן ולשכנוע הנשיא לדבוק במדיניות שתאריך את זמן הפריצה האירני לפצצה ל-3-2 שנים. על-מנת לתמוך במאמצי שימור הסנקציות, ישראל וארצות הברית צריכות להגביר מאמצים מודיעיניים משותפים לאכיפת הסנקציות נגד אירן ולהתמודדות יעילה עם אלו שיבקשו לעקוף אותן.
על-מנת לתרגם לחץ כלכלי זה להישג במשא-ומתן מול אירן ישראל נדרשת להציג לוושינגטון "גזרים" בסוגיות ביטחוניות ומדיניות אחרות, כדי שהיא לא תתפשר ותדרוש מהאירנים להסכים לתוכנית העשרה עצמאית, אך בפיקוח הדוק ביותר ובמסגרת מאוד מצומצמת של מספר צנטריפוגות ומאגר חומר מועשר ל-3.5%. ישראל חייבת להבטיח שארצות הברית לא תסכים לשימור תשתית שיכולה לשמש לצרכים צבאיים בידיים אירניות, אף אם היא תמצא בהקפאה או בפיקוח.
ההנהגה בישראל גם צריכה לגבש דרישות להגבלת היכולות האירניות שלא נוגעות למעגל הדלק, אך הן קריטיות ליכולת האירנית להסב את תוכניתם לצרכים צבאיים: למשל, הגבלת תוכנית הטילים האירנית ובירור פשר הפעילות שנמצאה לאחרונה על-ידי סבא"א באתר בפארצ'ין (בו, לפי החשדות, התקיימה פעילות הקשורה לממדים הצבאיים של תוכנית הגרעין האירנית). סוגיות אלו לא נכללו במשא-ומתן על הסכם הביניים, ולפי שר החוץ האירני גם אינם נמצאים במרכז סדר היום של השיחות על ההסכם הסופי. לבסוף, ישראל וארצות הברית חייבות לתאם ביניהן תגובה במקרה של סרבנות אירנית להסכים לפשרות במסגרת תקופת המשא-ומתן.
זה הזמן "להתגמשות יצירתית" ישראלית כמענה לאסטרטגיית "הגמישות ההרואית" האירנית.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
