בוררות פוגעת בדמוקרטיה

מבוא

על-פי ההצעה לחוק בוררות חובה, בית המשפט יעביר לבוררות חובה תובענות לפיצויים בשל נזק שנגרם לנכס עקב ליקויים בבנייה, ובשל נזק שנגרם לרכוש עקב תאונת דרכים. הבורר ימונה על-ידי בית המשפט לאחר הגשת כתבי הטענות, מתוך רשימת בוררים.

לצדדים ניתנת אפשרות לבחור בורר המוסכם עליהם, ובית המשפט רשאי למנות אותו או לבחור בורר אחר במקומו.

האפשרות לערער על פסק בוררות על-פי ההצעה

הצדדים רשאים לקבוע בהסכם ביניהם אחת מבין שלוש דרכים לערער המצויה בחוק הבוררות:

דרך אחת, קביעה בהסכם כי פסק הבוררות ניתן לערעור בפני בורר. במקרה של בחירה בדרך זו, אין אפשרות לערער על פסק הבוררות בפני בית משפט. ניתן רק להגיש לבית משפט המחוזי בקשה לביטול הפסק בשתי עילות: האחת, תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור. השנייה, קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד.

דרך שנייה, והיא מתקיימת במקרה של "ברירת מחדל" – הצדדים רשאים לבקש מבית משפט המחוזי לבטל את פסק הבוררות אם מתקיימת אחת מעשר עילות האמורות בסעיף 24 לחוק הבוררות תשכ"ח - 1968, כגון: הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו, או שהבורר חרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות ועוד.

דרך שלישית: קביעה בהסכם כי על הבורר לפסוק בהתאם לדין, וכי ניתן לערער על פסק הבוררות. במקרה של בחירה בדרך זו, הערעור הינו אך ורק ברשות בית המשפט המחוזי, שניתנת רק אם נפלה בפסק הבוררות טעות יסודית ביישום הדין אשר יש בה כדי לגרום לעיוות דין.

כלומר, לא קיימת זכות ערעור מובנית על פסק דינו של בורר, להבדיל מזכות הערעור הקיימת על פסק דין של בית משפט, בפני ערכאה גבוהה יותר.

הרקע להגשת ההצעה

בדברי ההסבר נאמר, כי יש צורך למצוא פתרונות לעומס הרב המוטל על כתפיהם של בתי המשפט, עומס הגורם לדחיות במתן פסקי הדין ולעינויי דין.

ההצעה מבקשת להקל את העומס על-ידי הקביעה כי בתי המשפט ימנעו כליל מלדון בתובענות העוסקות בענייני פיצויים עקב נזקי רכוש הנ"ל. במקומם ידונו בתובענות אלה בוררים.

ההצעה מצדדת בקיומם של הליכי בוררות, שלדבריה הם מהירים יותר, ואף נעימים יותר לכל הצדדים בהשוואה לדיון המתקיים בבית המשפט.

ביקורת

אמנם ההצעה איננה אוסרת על הגשת תובענות לבתי המשפט בענייני פיצויים עקב נזקי רכוש הנ"ל. ואולם, בפועל בתי המשפט לא ידונו בהם, אלא יעבירו אותם להליך של בוררות. זוהי חסימה של הגישה לערכאות.

זכות הגישה לערכאות שיפוטיות הוכרה כזכות יסוד במשטר דמוקרטי, וכתשתית לקיומם של הרשות השופטת ושל שלטון החוק. אפילו תקנות שעת חרום - אין בכוחן למנוע פניה לערכאות.

ברוח זו קובע סעיף 5 לחוק החוזים האחידים תשמ"ג – 1982, כי תנאי בחוזה אחיד, השולל או המגביל את זכות הלקוח לפנות לערכאות משפטיות – הינו בטל.

ההצעה מתערבת בעיקרון הבסיסי של חופש החוזים הקיים במשטר דמוקרטי, וכופה על הצדדים להתדיין בבוררות.

לעומת זאת, חוק הבוררות עצמו חל אך ורק על בוררות שמתקיימת בין צדדים שהסכימו לקיומם של הליכי בוררות על-פי הסכם בוררות בכתב. זוהי דרישה מהותית: בלעדיה אין תוקף להסכמה לנהל סכסוך בדרך של בוררות. הטעם לכך הוא, שחשוב לוודא שהצדדים מודעים היטב להשלכותיה של הסכמתם, הכרוכה בוויתור על הגישה החופשית לערכאות שיפוטיות, לאחר ששקלו את היתרונות והחסרונות הכרוכים בהליך בוררות, והחליטו כי הם מעדיפים הליך זה.

מעולם לא התקבל חוק הכופה על הצדדים הליכי בוררות.

חוק בתי המשפט מקנה לשופטים הדנים בעניין אזרחי סמכות להעביר תיק להכרעה במסגרת בוררות, וזאת רק אם הצדדים הסכימו לכך. בעניין אגודה שיתופיות, על-פי חוק, סכסוכים הנוגעים לענייניה יועברו לבוררות אך ורק אם קבעה הוראות בעניין זה בתקנותיה, תקנות המתקבלות בהסכמת חבריה.

אכן לבוררות יכולים להיות יתרונות הנובעים בעיקרם מהמהירות בה ניתן פסק הדין, אף שישנן בוררויות הנמשכות יותר זמן ועולות יותר ממון לצדדים המתדיינים.
אף על-פי כן, מותר לעודד בעלי דין לפנות להליכי בוררות, אך אסור לכפות עליהם הליכים אלה.

מעבר לכך, עולה השאלה, כיצד ניתן יהיה להעביר ביקורת על פעולתם של הבוררים, מעבר להליכי הערעור המצומצמים שפורטו לעיל?

הצעה זו מוותרת על כל אותם דברים הבאים יחד עם הדיון בבתי המשפט: סדרי דין ודיני הראיות, קביעת "הלכה פסוקה", שקיפות, כפיפות השופטים למרות הדין בלבד, זכות ערעור בפני ערכאה גבוהה יותר ועוד.

האם נכון לחסום את הגישה לבתי המשפט במטרה להקל על העומס?
בעבר כבר חוקקו חוקים שהקלו על העומס המוטל על בתי המשפט, מבלי לשלול מהציבור את זכות הגישה אליהם.

כך נעשה באמצעות יצירת ערכאות המתמחות בנושאים מסוימים. לדוגמא: חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, שהקל על העומס המוטל על בית משפט העליון, חוק בית המשפט לענייני משפחה, שהקל על העומס בבתי משפט השלום והמחוזי, חוק בתי המשפט, שכונן את בתי המשפט לתביעות קטנות, את בתי משפט לעניינים מקומיים, את בתי משפט לעניינים כלכליים, ועוד חוקים.

דרך אחרת להקל על העומס היא זו שננקטה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ובחוק האחריות למוצרים פגומים – באמצעות ייתור הדיון בשאלת האחריות.

מוצע על כן להקל על העומס באמצעות יצירת ערכאה מתמחה לפיצויים עקב נזקי רכוש הנ"ל ולא על-ידי מניעת הדיון בבתי המשפט.