מי ששומע את דבריו של
ג'ון קרי בחודשים האחרונים ושל
ברק אובמה בראיון המפורסם עם ג'פרי גולדברג עשוי להסיק בטעות כי די בכך שמדינת ישראל בהנהגת
בנימין נתניהו תסכים למספר ויתורים כלפי הפלשתינים, והשלום ינצנץ באופק. אין כלל דיון בשאלה, אם הפלשתינים עצמם מוכנים לשלום אמת עם ישראל, שפירושו סוף הסכסוך ההיסטורי וחיים בשכנות טובה עם ישראל. סקרים הנערכים בחברה הפלשתינית, והמשך הפיצול הקיים בין רצועת עזה לגדה המערבית, מעמידים בספק את היתכנותה של תוכנית שתי המדינות החיות בשלום זו לצד זו.
הסקר המקיף האחרון שערך מכון המחקר הפלשתיני למדיניות ולמחקרי סקר בראשותו של ד"ר חליל שקאקי מציג תמונה מורכבת של התמיכה בציבור הפלשתיני בהסדר שלום עתידי. הסקר נערך במהלך דצמבר 2013 בקרב אוכלוסייה בוגרת, הן ברצועת עזה והן בגדה המערבית, בקרב 1270 בתי אב הפזורים על פני 127 מקומות ישוב. לפי מכון המחקר הפלשתיני, טווח הטעות בסקר הוא כ-3 אחוזים. הסקר נערך נוכח הגילויים בדבר הרעלתו כביכול של
יאסר ערפאת, המשבר ביחסים בין חמאס ומצרים, ציוני הביצוע של ממשלת חמאס בעזה וממשלת פת"ח בגדה המערבית, ומינויו של מרוואן ברגותי כסגן הנשיא הפלשתיני מחמוד עבאס (אבו-מאזן) שלמעשה מסמן באופן ברור את ברגותי כמועמד המוביל לנשיאות לאחר לכתו של עבאס.
קיטוב שאינו מבשר טובות
החדשות הטובות הן כי יש כ-50 אחוז תמיכה בציבור הפלשתיני בהמשך המשא-ומתן עם ישראל. אם עבאס יעשה את הבלתי אפשרי וישיג הסכם שלום עם ישראל, 57 אחוז מהאוכלוסייה הפלשתינית יצביעו בעד ההסכם. אולם באיזה הסכם מדובר? אם בהסכם שתי המדינות לפי הפרשנות הפלשתינית, הרי ש-58 אחוז הם בעדו. התמיכה בציבור הפלשתיני בעסקת חבילה ברוח מתווה תוכנית קלינטון והסכם ז'נבה - הנתפס בעיני האוכלוסייה הפלשתינית כפתרון מעשי אופציונלי המיישם את יוזמת קלינטון מ-23 בדצמבר 2000 - עומדת על 46 אחוז. ההתנגדות העיקרית היא לפתרון סוגיית-הפליטים, ירושלים לפירוזה של המדינה הפלשתינית.
העקרונות שעליהם נשאלו במסגרת חבילת השלום של פתרון שתי-המדינות הם:
- גבולות וחילופי שטחים - שטחי 1967 תוך חילופי שטחים על כ-3 אחוזים מהשטח.
- סוגיית הפליטים - מתן זכות לפליטים לבחור בין מספר אפשרויות, כולל חזרה מוגבלת של פליטים לישראל.
- ירושלים - שכונות יהודיות לישראל ושכונות ערביות למדינת פלשתין.
- מדינה פלשתינית מפורזת, אולם עם משטרה חזקה.
- סידורי ביטחון שונים - סוגיית הגבולות עם ירדן ומצרים וכן המעבר הבטוח וכבישים משותפים.
- סוף הסכסוך -משפטית, העדר תביעות פלשתיניות נוספות כלפי ישראל.
תוצאות הסקר מראות כי 47 אחוז מתנגדים למשא-ומתן עם ישראל, 69 אחוז סבורים שהמו"מ ייכשל בשל עמדת ישראל, כמובן. 68 אחוז טוענים כי בשל ההתנחלויות אין סיכוי להסכם מסוג זה בעתיד הנראה לעין. בציבור הפלשתיני יש התנגדות גורפת של 76 אחוז לנוכחות ישראלית בבקעת הירדן גם לתקופת חכירה מוגבלת בזמן של 10 שנים - נושא שעלה במו"מ. יש התנגדות גורפת לפירוזה של המדינה הפלשתינית המוצעת. (28 אחוזי תמיכה בלבד). 52 אחוז מן מתנגדים לכל פתרון בסוגיית הפליטים שאינו כולל אפשרות חזרתם של כל הפליטים לבתיהם מ-1948. יש לזכור כי אלה המתנגדים להסכם המוצע הם בעיקר תומכי חמאס והג'יהאד האיסלאמי, שיפעלו בכוח הנשק ובטרור נגד יישומו של הסכם מסוג זה, כלומר אין מדובר בהתנגדות אינטלקטואלית פסיבית להסכם אפשרי עם ישראל.
תמיכת הציבור הפלשתיני בחמאס ובשלטונו ברצועת עזה חזקה ויציבה. למרות הניסיון לתאר את ממשלו של מחמוד עבאס כממשל המועדף על מרבית האוכלוסייה הפלשתינית, בחינה מדוקדקת מראה כי אין פער של ממש ביחסי הכוחות בין אנשי הרשות הפלשתינית לבין חמאס, וכי החברה הפלשתינית מפולגת לשני מחנות מקוטבים - זה התומך במתווה שתי-המדינות כפי שהוצע ביוזמת ז'נבה, וזה המתנגד בתוקף לעצם כריתת הסכם עם ישראל ושואף לאובדנה. זאת, למרות שחמאס איבד את תמיכתה של מצרים לאחר נפילתם של
מוחמד מורסי ושל שלטון ה"אחים המוסלמים" במצרים.
אין מקום לאשליות
שביעות הרצון מביצועי ממשלת-חמאס בראשות איסמאעיל הנייה ברצועת עזה, עומדת על 37 אחוז, בעוד ששביעות הרצון מממשלת פת"ח בראשות ראמי אלחמאדאללה ביהודה ושומרון עומדת על 39 אחוז (טווח טעות הדגימה שעליה הצהירו עורכי הסקר). אולם הנתון המדאיג ביותר הוא כי יש רוב (39 אחוז) לציבור הפלשתיני המאמין כי דרכו של חמאס לסיים את העימות ולבנות מדינה פלשתינית היא הנכונה בעוד שרק 36 אחוז תומכים בדרכו של מחמוד עבאס. כלומר קיימת תמיכה ממשית ויציבה באחוזים גבוהים באוכלוסייה הפלשתינית בדרך הטרור ובאידיאולוגיה של חמאס.
אם ייערכו בחירות בחברה הפלשתינית, והמועמדים יהיו איסמאעיל הנייה ראש ממשלת חמאס, מחמוד עבאס ומרוואן ברגותי המרצה עונשים של מאסר עולם על חלקו בטבח ישראלים - ברגותי ינצח. לפי הסקר, ברגותי יזכה ב-40 אחוזי תמיכה, הנייה ב-31 אחוז ועבאס - רק ב-26 אחוז. (בסקר זה מצבו של עבאס טוב יותר מבסקרים קודמים שבהם זכה לאחוזי תמיכה של בין 10 ל-15 אחוזים).
בציבור הפלשתיני גם רווחת ספרות המנסה לנבא את קיצה של המדינה היהודית ורואה את סופה המתקרב. על-פי ספרות זו, נמצאת ישראל בנסיגה מתמשכת בכוחה ובעוצמתה. כזה הוא למשל ספרו של בסאם ג'ראר, "זואל אסראיל עאם 2022" (השמדת ישראל בשנת 2022). רעיונותיו של ג'ראר זוכים להבלטה רבה, ורבים בהם הציטוטים שלפיהם השמדת ישראל בו תבוא לאחר 76 שנות עצמאות. התיאורים מתבססים על פרשנות איסלאמית לפסוקים מסוימים בקוראן. תיאור המשך-המאבק עם ישראל והדרך להתמודד עמה מופיעים גם בספר שנקרא "ג'דאר אלפצל אלענצרי" (גדר ההפרדה הגזענית, דמשק 2004), שכתבו ט'אפר בן ח'צ'ראא, חבר המועצה הלאומית הפלשתינית והיועץ המשפטי של "ארגון שחרור פלשתין", ורולא יוסף ברגותי, חברת הוועדה הלאומית הפלשתינית לשפיטת פשעי המלחמה הישראלים. שחרור הגדה המערבית לפי הכותבים יבוא רק אם ימשיכו הפלשתינים במאבק המזוין. מאבק זה גרם לישראל לסגת מדרום לבנון, לבשר על תוכנית ההינתקות לנסיגה מרצועת עזה ויגרום לישראל בסופו של דבר לסגת גם מיהודה ושומרון. בכנס של ועידת הפת"ח השישית שנערך בבית לחם באוגוסט 2009 הושמעו שוב אותן אמירות מתלהמות בזכות המאבק המזוין נגד ישראל, זכות השיבה הפלשתינית, המשך המאבק על ירושלים ועוד.
רוב הציבור הפלשתיני תומך אפוא בהמשך הלחימה בישראל, מתעקש על קיום צבא במדינה הפלשתינית העתידית, מתנגד לוויתור על זכות השיבה לישראל, מתנגד לפשרה בירושלים ברוח מתווה קלינטון וממשיך להיות מפוצל בין שתי רשויות - ברצועת עזה וביהודה ושומרון - שלמרות הדיבורים היפים על אחדות העם הפלשתיני, אינן מסוגלות להגיע להסכמה. רוב הציבור הפלשתיני (כ-40 אחוז מקרב האוכלוסייה הפלשתינית הכללית) גם ממשיך לתמוך באופן יציב וקבוע בחמאס שחרת על דגלו את השמדת ישראל, ממשיך לתמוך באופן חוצה מפלגות בחטיפת חיילים כדי להפעיל לחץ על ישראל (ג'בריל רג'וב בערוץ פלשתין ב-2.1.2014, או סאמר אלעיסאווי, פעיל "החזית העממית לשחרור פלשתין" שהביע תמיכה בעסקת שליט וחטיפת חיילים עם שחרורו ב-23.12.13). נוכח תמונת מצב זו, כיצד ניתן להגיע להסדר עם הפלשתינים, ומיהו הנציג הלגיטימי הפלשתיני שיהיה צד להסכם זה?
כאן המקום לחזור לדבריו של פרופ' יהושפט הרכבי (שהיה ראש אמ"ן בצה"ל בין 1955 ל-1959), שכתב כבר ב-1968 בעקבות פשיטות הטרור של ארגוני הפדאין הפלשתינים: "האוכלוסייה (במדינת ישראל) צריכה להסכין לחיות בנסיבות של קונפליקט, ולהמשיך את חייה עמו; עליה לראות את המציאות כמות שהיא, בלא לבקש אחר שעירים לעזאזל ופתרונות מלאכותיים קלים, שסופם אכזבה; יש להימנע מלשקוע באשליות בדבר כוונותיו של היריב, ויהיו האכזריות כאשר יהיו ולנסות ליפותן, כפי שנעשה תכופות בישראל, יש להבין כי גם ליריב חלומות ומכאובים שלמענם עשוי הוא להילחם ולהקריב קרבנות". במקום אחר אף ציין: "אנו זקוקים לגבולות בטוחים ולא לגבולות מוסכמים". (פת"ח באסטרטגיה הערבית, ת"א: הוצאת משרד הביטחון, 1969). נראה כי דברים אלה של הרכבי לא נס ליחם עד עצם היום הזה.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
