חיוך של פגישה ראשונה

פגישה בקפה קינג ג'ורג'

הם קבעו להיפגש בקפה קינג ג'ורג', שנמצא בכניסה לקמפוס אוניברסיטת תל אביב. הוא, שיגיע במכוניתו, ואחותו – שנמנית עם סגל עובדי האוניברסיטה. עם סיום עבודתה היא אכן הגיעה, והוא, שהקדים, חיכה לה. היא הושיטה לו את אלבום תמונות החתונה שלה שביקש שתכין ותביא, והוא לקח מידה את השקית שבה נשאה אותו. קבעו שישיב אותו בפגישתם הבאה, אחרי שיעבור על האלבום שעד אותו רגע מעולם לא ראה.

חתונה עצובה... בשחור-ולבן

כל התמונות באלבום הזה היו בשחור-לבן. כמו האירוע, שהיה גם הוא משוח כולו בשחור-ולבן. הוא הוכן בקפידה. בווילה של הורי הכלה בסביון (- הוריהם), על-ידי האב שכדרכו - תמיד! - ארגן הכול ובשלמות, עד הפרט האחרון. מוזיקה לא הייתה, ההשלכה הישירה: גם לא ריקודים, כנראה כדי להתאים לשחור-ולבן. קבלת הפנים למופת, גם החיוכים שהיו, גם שולחנות הכיבוד שהתפרשו מתוככי הווילה לגן הפרוש שלה. בַּהמשך הצילומים של החופה, והנה הוא, שנשכח ממנו כליל שבכלל נכח שם, יושב בחברת עלמת-חן ומנהל איתה שיח. אבא, עם חיוך רחב שלא כדרכו שלא סר מפניו (מסכה של אנטי-אושר), בצילומים המדגימים שוב ושוב, אמא, עם פנים קפואים שמדי פעם חיוך עולה עליהם.

גירושים מוכתבים-מלמעלה

בביתו, אחרי האווירה הנעימה עם אחותו בקפה (תמיד יש להם נושאי-שיחה ומה לומר ולחדש זה לזו), הוא דפדף באלבום המהודר – שחור-לבן בימינו, הוא מצרך נדיר עם גושפנקה של שִיק. עבר דף-דף, סרק - למחשב האישי - חלק ניכר מתמונותיו. לפתע... בין שני הדפים האחרונים... ראה את הכתובה שמסתבר, גם היא שורבבה. קרוב לוודאי הייתה מונחת שם משנים, כי קשה היה להפרידה, ממש נדבקה - בנוסף הצהיבה כמובן - והיה צורך לקלפה.

בזהירות רבה הוא עשה זאת, ולמרבה הפתעתו, תוך-כדי ממש, החלה - הכתובה -להתפצל הלוך והתקדם אף היא לשני עמודים, שבמקור היו צמודים לכדי מראֶה של דף אחד: הכתובה עצמה, על נייר דמוי קלף, ועוד שכבה שעיבתה אותו היא הדף הנוסף – שעכשיו החל להיפרד.

לתדהמתו, ברגע שקולף לגמרי, התגלתה הודעה על החלק האחורי של הכתובה שעד אז, הייתה סמויה-מעין: מוסתרת (- מוסווה, ממש כך!), מכוסה.

"הילדים שיהיו לכם יהיו נהדרים ונפלאים, מצליחים, גאוות כל הורה!" – הוכרז בה, והוא קרא - והמשיך לקרוא! - בקול; "כך גם הילדים של ילדיכם, הנכדים שלכם. אך צר לבשר: נועדתם לא להיות יחד. זה החלטי, זה חד-משמעי, זה נגזר. ולטובת הכול. כי נמצא שיש כאן טרגדיה, וצריך להפחיתה. הכול נוכח כך שאי-אפשר היה למנוע, ואת הנעשה: להשיב. להלן התאריך שבו תתגרשו:"

– ובכן, צוין שם התאריך העברי, ולמרבה הפליאה: גם הלועזי המקביל.

להגיד שהוא זינק לטלפון, יהיה understatement: דרך המעטה-שבהמעטה. "באיזה תאריך התגרשתם, אבל במדויק!", שאל, והיא תמהה מאוד לשאלה.

"אני כבר בודקת! – אשוב אליך", השיבה.

אחרי כחמש-עשרה דקות, צלצול חוזר, ותשובתה: היא נקבה בדיוק אותה שנה, אותו חודש, אותו יום! – שהיו כתובים בסמוי ונסתר על גב הכתובה.

חיוך של פגישה ראשונה

הדבר הראשון שעלה בי: שיר שכתבתי, והוא חלק מסדרת שירים ויצירות גדולה, בעקבות האהבה הגדולה בחיי שנועדה, כמו הגירושים האלה, לפירוד.

חתונה בשחור-ולבן, והשיר...
כמה שהדברים מקבילים...

– "חיוך של פגישה ראשונה". מלים ולחן: יורם מרקוס

האם עוד זכור לך לילה בהיר
– אחד מלילות השנה –
בפונדק נידח עם פסנתר בפינה
ורטט אותה מנגינה נושנה?
הניגון העתיק משנים
מרחף כהמיית ימיי,
ועודי קשובה אל הצליל המרעיד
הנוגן את שירו באוזניי.

אמרת: "לעד נישאר ידידים,
תמיד אהיה לצדך"
ופרחים כחולים כאין-סוף רקיעים
הבאת איתך באביב – התזכור?
ועכשיו השתיקה הכבדה
– אנא, לא, אל תאמר דבר!
– האזן גם אתה לצלילים הזכים
הגולשים כדוגית בנהר.

פנס מהבהב על החוף הכסוף
ואופק נושק לגלים;
האורות כבו בפונדק הבודד
– רק רוח חולף כלחישה בעלים.
האזן גם אתה לאוושה
– היא רכה מפלומת-יונה;
והשיר הנוגן כה יפה וטהור,
כחיוך של פגישה ראשונה.