הפוך לדף הבית אימייל אדום
    |  
ראשי יומן ראשי בלוגים אקטואליה בעולם סקופים משפט כלכלה בריאות המגזין מנוי VIP
ארכיב יומי  |  כל הקישורים  |  סיפורים חמים  |  ניוזלטר  |  נדל"ן  |  תגיות  |  משובים  |  משמר המשפט  |  ספרייה מקוונת  |  בימה חופשית  |  מיוחדים  |  ערוצים נוספים
מאמרים
ראשי  /   משפט  עיתונות וברנזה  פלילים    |  שתף:    |    |    |  
פורומים
משפט
עיתונות וברנזה
פלילים
ביטוח ופיננסים
שיווק מחלקה ראשונה
קלאב הוטל
אקסלנס ייעוץ משכנתאות
אקסלנס ייעוץ משכנתאות
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
מועדון +
כסף רופאים שמאים יועצים אדריכלים
שופטים עורכי דין עיתונאים רואי חשבון
 ד"ר י. וינרוט ושות', משרד עורכי דין
 יצחק ראובן, משרד עורכי דין
 רפאל ר. גלס - שושנה גלס, משרד עורכי דין
 שוב ושות', משרד עורכי דין
 אורי סלונים, משרד עורכי דין
 
 
 
 
 
בלוגרים News1  /  דעות ▪ כתבות ▪ תחקירים
 
פאניקה מיותרת
14/05/2014   |   אליקים העצני
 
 
 
ספורט ללא רבב
14/05/2014   |   אריה אבנרי
 
 
 
לגזום או לא לגזום
14/05/2014   |   יפעת גדות
 
 
 
הולילנד קטן על עיריית נתניה והממשלה
14/05/2014   |   נסים גבאי
 
 
 
בואו נבטל גם את הכנסת
14/05/2014   |   עו"ד חיים שטנגר
 
 
 
 
לרשימות נוספות לבימה חופשית לרשימת הכותבים
 
 
העליון נגד איסור הפרסום
שהם מוציא לאור
שהם. משקל נכבד לפומביות הדיון [צילום: בוצ'צ'ו]

הזכות לדעת
איננו רוצים לחיות במדינה בה אנשים נעצרים תחת מעטה של סודיות, איננו רוצים לחיות במדינה בה אנשים נעלמים בתאי המעצר. ונא לזכור: פומביות הדיון היא עקרון יסוד במערכת המשפט של מדינה דמוקרטית, והפרסום בתקשורת הוא האמצעי הטכני של מימוש עיקרון זה. כל עוד דיוני המעצר מתנהלים בדלתיים פתוחות - ושוב: איש מאיתנו לא רוצה לחיות במדינה בה הם מתנהלים בדלתיים סגורות - יש לציבור הזכות לדעת על כל עצור ועל כל חשוד

לא הגנה מפני עיתונות
"אחד החריגים לכלל פומביות הדיון הוא, אפוא, הצורך להגן על 'בטחונו של בעל דין', ונקבע כי 'מושג זה של הגנה על ביטחון ודאי אינו כולל הגנה מפני עיתונות, שיודעת להיות מאוד תוקפנית, עוינת, מציצנית', וגם לא הגנה על בטחונו הכלכלי של בעל דין". תמיד יש "אינטרס הכללי בפרסום שמו וזהותו של נאשם בפלילים", אומר שהם

החלטתו של השופט אורי שהם להתיר את פרסום זהותו של עד המדינה לשעבר בפרשת הברנוער, מחזירה את איסורי הפרסום למקום הצר הראוי להם. כדאי מאוד שבתי המשפט בערכאות הנמוכות יותר יפנימו את המסר ויפסיקו להוציא צווים כאלו כל שני וחמישי

  ע"פ 2137/14, הארץ ואח' נ' מדינת ישראל ואח' / פס"ד  
▪  ▪  ▪
אחת ההחלטות החשובות ביותר בתחום חופש העיתונות בשנה האחרונה. כך, ללא שמץ של הגזמה, ניתן לתאר את החלטתו של שופט בית המשפט העליון, אורי שהם (10.4.14), להתיר לפרסום את זהותו של עד המדינה לשעבר בפרשת הרצח בברנוער - זאור חנקישייב.

ההחלטה הזו חשובה כל כך, משום שהיא היחידה שניתנה בידי בית המשפט העליון בשנה האחרונה, שנה בה התרבו איסורי הפרסום כפטריות לאחר הגשם. כל איסורי הפרסום עד כה הוצאו בידי המשטרה, בתי משפט השלום או בתי המשפט המחוזיים, וזוהי ההחלטה היחידה שעמדה למבחנו של בית המשפט העליון. עמדה למבחן - וכשלה בו.

איסורי הפרסום אינם מגיעים לעליון, כי לרוב מוציאים אותם בתי משפט השלום כבר בשלב המעצר. זה אומר, שהערעור בזכות הוא למחוזי, ואילו לעליון אפשר לערער רק ברשות - וכולם יודעים שהוא לא יתערב, אם בכלל יעניק רשות ערעור בגלגול שלישי. לכן, במקרה הנדיר בו הצו יוצא במקור במחוזי, יכלו עיתון הארץ וכתביו רויטל חובל ויניב קוקוביץ לערער מיידית לעליון. וכאמור, שהם קיבל את הערעור. בדרך הוא הראה כיצד יש לבחון את הבקשות לאיסורי פרסום והזכיר כמה אמיתות שמשום מה הולכות ונשכחות, או שמא הולכות ונדחקות.


אין זמן לבחון את הבקשה


עובדה חמורה ומדאיגה היא, שיותר ויותר עצורים זוכים להגנה בידי בתי המשפט. איננו רוצים לחיות במדינה בה אנשים נעצרים תחת מעטה של סודיות, איננו רוצים לחיות במדינה בה אנשים נעלמים בתאי המעצר. ונא לזכור: פומביות הדיון היא עקרון יסוד במערכת המשפט של מדינה דמוקרטית, והפרסום בתקשורת הוא האמצעי הטכני של מימוש עיקרון זה. כל עוד דיוני המעצר מתנהלים בדלתיים פתוחות - ושוב: איש מאיתנו לא רוצה לחיות במדינה בה הם מתנהלים בדלתיים סגורות - יש לציבור הזכות לדעת על כל עצור ועל כל חשוד.

מה שקורה בפועל הוא, שגדל מספר השופטים האוסרים על פרסום שמותיהם של עצורים - לעיתים ללא כל סיבה נראית לעין. קחו למשל את מנכ"ל קבוצת הכדורגל בליגת העל, העצור מזה מספר שבועות בחשד למעורבות בפרשת סחיטה גדולה. מדוע שמו אינו מתפרסם? משום שזהו תפקידו? משום שיש לו עורכי דין מובילים? ואגב: כל מי שרוצה לדעת מיהו, כבר מזמן יודע במי מדובר. די אם נאמר שפורסם, כי אבי לוזון יהיה עד במשפטו, וכי בתמונות המטושטשות ששודרו ניתן לראות שגון עורו כהה ושערו לבן.

כאשר מתבקש שופט שלום להוציא צו איסור פרסום, לרוב אין לו זמן ואפשרות לבחון את הבקשה לעומקה. הוא עמוס במעצרים, אולמו גועש ורועש, ובדרך כלל אין מי שיתנגד לבקשה הזו - בוודאי אם המשטרה היא שמגישה אותה, כי התקשורת אינה יודעת עליה וממילא אינה מיוצגת. בקשה להסיר את הצו חוזרת לאותו שופט, שבאופן טבעי כבר די נעול על החלטתו המקורית. המצב בערעורים למחוזי לא הרבה יותר טוב, משום שגם שם אין יותר מדי זמן לבחון את הנושא.


חריגים - על דרך הצמצום


עכשיו נעבור לאותה החלטה של שהם ונראה מה קורה כאשר הנושא מגיע לפתחו של בית המשפט העליון, לו יש יותר אפשרויות לבחון אותה. השופטים בעליון פחות עמוסים (הכל יחסי), אין להם לחץ של דיוני מעצרים ויש להם חשיבה נרחבת יותר - כמי שאמונים גם על זכויות יסוד ועל משפט חוקתי. שהם לקח את הבקשה וההחלטה שלא לפרסם את זהותו של חנקישייב, פירק אותן לגורמים והתברר שאין מאחוריהן דבר.

שהם פותח בצד העקרוני: "נקודת המוצא לדיוננו מצויה בהוראת סעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה, הקובע לאמור: 'בית משפט ידון בפומבי, זולת אם נקבע אחרת בחוק או אם בית המשפט הורה אחרת לפי חוק'... בשל המשקל הנכבד שניתן לעקרון פומביות הדיון, נקבע לא אחת כי את החריגים לכלל הפומביות יש לפרש על דרך הצמצום, וזאת למרות, שמטבע הדברים, פרסום זהותו של נאשם עלול להסב לו פגיעה בכל תחום מתחומי חייו, ובין היתר ניתן למנות את אלה: פגיעה בשמו הטוב; פגיעה בבני משפחתו שלא חטאו; פגיעה כלכלית לו ולמקורביו; ולעיתים גם חשש לפגיעה בשלומו ובבטחונו של הנאשם".

הלאה. "אחד החריגים לכלל פומביות הדיון הוא, אפוא, הצורך להגן על 'בטחונו של בעל דין', ונקבע כי 'מושג זה של הגנה על ביטחון ודאי אינו כולל הגנה מפני עיתונות, שיודעת להיות מאוד תוקפנית, עוינת, מציצנית', וגם לא הגנה על בטחונו הכלכלי של בעל דין". תמיד יש "אינטרס הכללי בפרסום שמו וזהותו של נאשם בפלילים", אומר שהם.

מכאן הוא עובר לעניינו של חנקישייב. הטענה המרכזית הייתה, שקיימת סכנה לשלומו אם זהותו תיחשף, בעיקר משום שהיה בעבר מודיע משטרתי. לפני שהוא דן בטענה זו קובע שהם, כי "קיים במקרה דנן עניין ציבורי מהמעלה הראשונה לפרסם כל פרט אפשרי לגבי החקירה שהביאה להגשת כתב האישום, לרבות שמו וזהותו של הנאשם. פרשת הרצח הנתעב במועדון הבר נוער, היא כפצע מדמם בגופה של החברה בישראל, ומטבע הדברים עמדו ההתפתחויות בפרשה זו במוקד העניין הציבורי". כאשר התברר שהאישום ברצח נבע משקר מכוון של חנקישייב, הוא קובע, קיים עניין ציבורי לדעת מיהו שבדה שקרים אלו.


פירצה רחבה באינטרנט


כעת נותר רק להחליט "האם בהתנגשות בין האינטרס החוקתי של פומביות הדיון לבין הצורך לשמור על בטחונו של הנאשם, גובר השיקול האחרון, ודוחה מפניו ערכים חשובים כמו: זכות הציבור לדעת, חופש העיתונות, חופש הביטוי ופומביות הדיון במובן הרחב". תשובתו של שהם חד-משמעית: לא. וזהו אולי החלק המעניין ביותר והחשוב ביותר בהחלטתו, משום שהוא מגלה מה קורה כאשר לבית המשפט יש זמן לבחון לגופה בקשה לאיסור פרסום. שהם שמע את הצדדים, קרא את החומר החסוי וקבע: "מדובר בחשש כללי, בלתי קונקרטי, והדברים המופיעים במידע המודיעיני אינם מצביעים על גורם זה או אחר שממנו נשקפת הרעה לנאשם".

מעבר לכך, שהם גם מתייחס לעידן בו אנו חיים: "נראה בעליל כי מי שחפץ ברעתו של הנאשם מכיר היטב את זהותו... בנוסף, אין להתעלם מהעובדה כי באתרי אינטרנט לא מעטים מופיעים שמו של הנאשם ואף תמונתו, ולא נהיר לי כיצד ניתן להתגבר על פירצה רחבה זו... בשל חשיפתו התקשורתית של הנאשם, לרבות הופעתו בתוכנית 'עובדה', לא יקשה לדעת כי אכן מדובר באותו אדם".

חשוב מאוד שבתי המשפט בערכאות הנמוכות יותר יפנימו את המסרים החד-משמעיים העולים מהחלטתו של שהם. עקרון היסוד הוא פומביות הדיון ויש לפרש בצמצום את הסייגים המתירים לפגוע בו, בוודאי כאשר מדובר בהליך פלילי. את הטענות הבאות להצדיק איסור פרסום יש לבחון לעומקן כדי לגלות האם יש בהן ממש, או שמא מדובר במילים באוויר. שהם החזיר את איסורי הפרסום למקום הצר הראוי להם, ושם עליהם להישאר.

תאריך:  13/04/2014   |   עודכן:  13/04/2014
איתמר לוין

מועדון הבלוגרים עוקבים: 88 * לקבלת רשימות איתמר לוין לדוא"ל שלך הקלק כאן
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן

תגובות  [ 2 ] מוצגות [ 2 תפוס כינוי יחודי    כתוב תגובה   לכל התגובות
 כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
עידןסובול
13/04/14 10:13
צורי
16/04/14 15:19

רשימות קודמות
אריה דרעי לא חשב על טובת ש"ס אלא על טובת עצמו בלבד. רק זה מסביר את הצעד הכל-כך לא חכם שעשה דרעי כשהחליט למנות את הרב שלום כהן ליו"ר מועצת חכמי התורה, דבר שהוא חמור מהרבה בחינות. איפה שמענו שפוליטיקאי-עסקן ממנה רבנים גדולים שיעמדו בראש? את זה עשו אנשי המזרחי ובזה לחמו רבני וחכמי החרדים בטענה, כי לא הם יקבעו את "דעת תורה". דרעי הוכיח בצעד הזה כי הוא מזרחניק של פעם והוא מבקש לשלוט על הרבנים ולא הרבנים עליו.
12/04/2014  |  חיים שאולזון  |  מאמרים
זה קרה לפני יותר מעשור, נסעתי במונית בעיר הבירה הרומנית, בוקרשט. היו אלה הימים שבמסגרת רבנותי העצמאית ברומניה נלחמתי בפדרציה היהודית המתבוללת שם, ובין השאר בכך שזו הפכה את החסד היהודי למנוף כלכלי. כספי תרומה יהודיים - ובראשם של הגו'ינט, אומנם הועברו בחלקם ליהודים המקומיים אך כל זאת בתנאים כואבים כמו ההתחייבות שהמקבלים יעבירו לאחר מותם את רכושם לפדרציה הזו.
12/04/2014  |  אליהו קאופמן  |  מאמרים
תעשיית קרנות הנאמנות בישראל כבשה שיאים חדשים בכ"א מהחודשים האחרונים, ובראשית השבוע הנוכחי כבשה שיא של כל הזמנים עם 250 מיליארד שקל, המהווים כ-8% מסך נכסיו הפיננסים של הציבור.
11/04/2014  |  צבי סטפק   |  מאמרים
גם החכם החותר בכל מאודו לעשות כל ימיו אך הטוב והישר בעיני ה', גם הרשע שנוטה להקדים רצונו שלו לרצונו של מקום, גם התם, ששואל 'מה זאת' ולעולם לא 'למה זאת', גם מי שמהלך בעולם וזורה תשובות לשאלות שהוא אינו יודע לשאול - כולם בְּנֵי אֵל חָי
11/04/2014  |  יצחק מאיר  |  מאמרים
אני רוצה לצרף לליל הסדר שלי אורח נוסף, את עמוס הנוקד, הבוקר ובולס השקמים מתקוע.
11/04/2014  |  איתן קלינסקי  |  מאמרים

News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  עריסת תינוק ניידת |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים |