לא פעם התרענו בעבר, על כך שפסק-הדין הניתן בידי בית המשפט ללא מתן נימוקים בצדו אינו פסק-דין ראוי. סוגיה זו עלתה לאחרונה בפרשת ראשי-הער המודחים בנצרת עילית וברמת-השרון.
באותו עניין החליט בית המשפט העליון, בפסק-דין שיצא מלפניו, להורות על הדחת ראשי העיר המכהנים בנצרת-עילית וברמת-השרון מכהונתם כראשי-עיר (מאוחר יותר החליט גם על הדחת ראש עיריית בת-ים כהונתו כראש-עיר), ללא מתן נימוקים בפסק-דינו.
בית המשפט העליון הצדיק מתן פסק-דינו זה, בכך כי לאור העובדה שהבחירות רשויות המקומיות עומדות בפתח, הרי יש ליתן פסק-דין בסוגיה בוערת זו, מהר - ומהר ככל האפשר. רק כחודש ימים לאחר מכן פורסמו נימוקיו של בית המשפט העליון לפסק-הדין שהורה - ברוב דעות ונגד דעתו החולקת של נשיא בית המשפט העליון, כב' השופט, ד"ר א' גרוניס - על הדחתם של ראשי-העיר מכהונתם, עוד קיום לקיום הבחירות המוניציפליות.
עמדנו אז על כך, ואנחנו חוזרים, גם הפעם על עמדה זו, בכל הכבוד הראוי ובמשנה תוקף - כי פסק-דין חסר נימוקים בצדו, אינו פסק-דין ראוי. הסברנו עוד, כי אי-מתן נימוקים בצדו של פסק-הדין וכחלק בלתי נפרד הימנו, מונע מהצד שהפסיד מלערער על פסק-הדין. ברור הדבר לכל בר-בי-רב, כי בהיעדר נימוקים כחלק בלתי נפרד מפסק-הדין, לא ניתן לערער עליו בפני ערכאת הערעור.
ברשימותינו הקודמות ציינו, כי לדעתו דובר בכשל חקיקתי ואם עושים בתי-המשפט שימוש תכוף בזכותם ליתן פסקי-דין היעדר הנמקה, תהיינה הסיבות לכך, כמו-גם יהיו הנימוקים לכך אשר יהיו, הרי, בכל הכבוד הראוי, יש למנוע זאת מהם בדרך כל חקיקה.
סברנו - ואנו סוברים גם כיום - כי פסקי-דין הניתנים ללא נימוקים בצדם, הינם בגדר של חריג שבחריגים.
עתה, משתוכף השימוש שעושים בתי-משפט, בכלל ובית המשפט העליון בפרט, בסמכותם ליתן פסק-דין, ללא נימוקים בצדם, בהצדיקם זאת בנימוק בדבר מחויבות ליתן פסקי-דין אלה, על אתר, סבורים אנו כי טוב יעשה המחוקק אם יאסור על בתי-המשפט ליתן פסק-דין, ללא נימוקים בצדם. איסור שכזה אמור להיות איסור כללי, אולם המחוקק יוכל להתיר מתן פסקי-דין ללא נימוקים בצדם בידי בתי-המשפט, תוך קביעת רשימה סגורה, יוכלו בתי-המשפט ליתן פסקי-דין אלה, ללא נימוקים בצדם.
כך ניתן יהיה לבקר מצב דברים לפיו ניתנים פסקי-דין, ללא נימוקים בצדם ואין מי היכול להביא לביקורת שיפוטית, מצב דברים זה. מתן פסק-דין ללא מתן נימוקים בצדו, הינו בגדר היוצא מן הכלל ואינו כלל בהתגלמותו. מתן אפשרות לביקורת שיפוטית בגין מתן פסקי-דין, ללא נימוקים בצדם, ימנע שימוש גובר, תכוף והולך של בתי-משפט בכלל ובית המשפט העליון בפרט - בזכות חריגה זו. כך נמנע, בכל הכבוד הראוי, מתן פסקי-דין ללא נימוקים בצדם, מחמת שרירות, שיקולים זרים ושאר מבחנים מנהליים שבהם בוחן בג"ץ חוקיות החלטותיהם של רשויות מנהליות.
בכל הכבוד הראוי, גם בית המשפט העליון - בין בשבתו כבית משפט לערעורים ובין בשבתו כבית משפט גבוה לצדק - ראוי לו שתהיה עליו וכלפיו ביקורת ראויה והולמת, ולו במידת מה, בכל הקשור למתן החלטות ופסקי-דין היוצאים תחת ידו. כך לדוגמה, יש להגביל את משך הזמן שבו רשאים בתי-משפט שלא ליתן ושלא לפרסם נימוקים לפסקי-דין שניתנו על-ידם ללא כל הנמקה שהיא. לאחר חלוף תקופה זו יש לקבוע - ובחוק ברור וחד-משמעי - כי פסקי-דין כאלה הינם בטלים ומבוטלים, אין להם כל נפקות שהיא ואין לפעול עוד, על פיהם.
מובן, שמדובר יהיה בתקופת זמן קצרה, כי למנוע מצב דברים של הסתמכות על החלטות ופסקי-דין היכולים להיות מבוטלים, בעתיד, עם פרסום הנימוקים והבאתם העניין לבירור ולדיון בפני ערכאת ערעור. כך נמנע מצב דברים של נזק בלתי הפיך, העלול להיגרם בתקופה שבין מתן פסק-דין או החלטה והסתמכות עליהם, לבין מצב דברים אפשרי של ביטולם בפני ערכאת הערעור. אי-פרסום נימוקים מונע גם עיכוב פסק-הדין או ההחלטה חסרי הנימוקים.
דברים אלה נכתבים על רקע העובדה שלפני ארבעה ימים דחה בית המשפט העליון בהרכב בראשות נשיא בית המשפט העליון, כב' השופטים, ד"ר א' גרוניס, צ' זילברטל ונ' סולברג, ערעורם של
נוחי דנקנר וגנדן הולדינס בע"מ על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט, א' אורנשטיין) לפרק את תאגיד אי.די.בי.
בפסק-הדין הקצר המחזיק מספר שורות בלבד נכתבו דברים אלה, כדלהלן:
"בנסיבות העניין נראה לנו שיש חשיבות מיידית להכרעה בשני הערעורים שבפנינו.
הגענו לכלל מסקנה שיש לדחות את שני הערעורים וכך מוחלט. נימוקינו יינתנו בנפרד ובגדר הנימוקים נתייחס לסוגיית ההוצאות".
פסק-דין, כעניין שבשגרה - למעט מקרים חריגים - ניתן בפני הצדדים. כך יכולים הם לבקש עיכוב ביצוע פסק-הדין, אפילו בבקשה על-פה ושאר זכויות המוענות, בדרך כלל לצד שהפסיד במשפט, כדי לצמצם נזקיו האפשריים, בשל מתן פסק-הדין נגדו או דחיית ערעורו.
לא ברור לנו, בכל הכבוד הראוי, מדוע נתן פסק-הדין, חסר הנימוקים, בעניין דחיית ערעורם של נוחי דנקנר וגנדן הולדינגס בע"מ בפניהם. האם יכולים הם לעכב הערעור עד קיום דיון נוסף בעניים ערעור זה - ככל שהדבר ניתן, אם בכלל - שעה שאין בידיהם הנימוקים לצורך ביסוס בקשת עיכוב ביצוע זו. לצורך מה זומנו הצדדים אם כן, בכל הכבוד הראוי, לשימוע פסק-הדין? האם הביורוקרטיה גוברת על תחושת הצדק או אפילו על מראית פני הצדק, בכל הכבוד הראוי? תמהנו, גם תמהנו.
