בטרור לא משחקים!

קשה לכתוב על תופעת "תג המחיר" ולא ליפול בפח הגינויים, כאלו מאיתנו ומשכמונו מצפים שנסתייג, או בעצם נצטדק, וכמובן - נגנה. ובכל זאת, חייבים לדרוש מן השלטונות להילחם במלוא המרץ בעבריינות "תג המחיר", כי אין להשלים עם אנרכיה ועם ניסיון להמריד מגזרי אוכלוסייה אלו באלו. לנו כמתנחלים יש עניין מיוחד בחיסול התופעה הזאת, מפני שהיא פוגעת בנו בראש ובראשונה, וכבר עלה החשד שאולי ידי פרובוקאטורים בדבר, מהדורה חדשה של פרשת סוכן השב'כ "שמפניה", שהוביל התפרעויות נגד ערבים והמציא "מחתרת" יש מאין, כדי לקדם מסע של רצח אופי נגד המתנחלים.

למה זמן רב כל כך המשטרה והשב"כ אינם מצליחים להרשיע אף אחד, ואפילו כאשר נידבו להם אינפורמציה על אישה מיצהר שהתבטאה כלפי חיילי צה"ל באינטרנט במלים שקשה לחזור עליהן, לא עשו כלום עד שהעניין הגיע לתקשורת, ורק אז מיהרו לבצע מעצר? גם הצמצום והקמצנות שנוהגת התקשורת העוינת במתן פרסום לגינויים ולפעולות הנגד של מנהיגי מתנחלים או מוסדותיהם, למשל פעולות הוועד של יצהר, מצביעים על מגמה להדביק על כל המתנחלים את כתם "תג המחיר".

זאת, למרות שכל מיניגורמים סוטים ומופרעים מ ת ו ך שטחי הקו הירוק, יקנעם למשל, "ראו כי טוב" והצטרפו לחגיגה, ואולי עכשיו הם כבר מובילים אותה.

שמן למדורה

חיקוי אופנתי של מעשים שלא ייעשו על-ידי נוער או הרפתקנים חסרי כל מניע רעיוני-אידיאולוגי, זו תופעה חברתית ידועה. ועל כן, לתשומת לב התקשורת ורשויות אכיפת החוק: ככל שאתם מנפחים את חשיבות המעשים ומידת היותם מסוכנים, ככל שאתם מרבים להראות קצף על השפתיים, כך אתם מלבים את הרגשת החשיבות ואת תאוות הפרסום של האנשים האלה. דמו לעצמכם, מה זה עושה לנער חשוך תשומת לב, שדי לו ללכלך קיר עם כמה אותיות, וכבר הוא רואה את מעשה ידיו בטלוויזיה ושרים מדברים עליו בכנסת! לכן, מי שבאמת ובתמים אינו רוצה את האש, אל ישפוך שמן למדורה!

המסוכן ביותר בתגובה ההיסטרית של עיתונאים ואחמ"ים הוא השימוש הבלתי אחראי והבלתי מחושב בנשק יום-הדין, הלא הוא השם המפורש: ט ר ו ר. מסוכן מבחינה מדינית וגם מסכן נפשות, מפני שמניחים כאן גרפיטי ורצח על כפות המאזניים ומייחסים להם משקל שווה. את זה עושה עצם השימוש במילה - טרור.

מי לא שמע על פרשת דיר יאסין, הכפר הערבי שעל חורבותיו בנויה היום שכונת הר-נוף הירושלמית. במלחמת השחרור נכבש הכפר על-ידי האצ"'ל והלח"י לאחר קרב מר שנמשך 7 שעות, בו נפלו חמישה לוחמים יהודים. לפי מחקר של אוניברסיטת ביר זית נהרגו שם 107 מבין תושבי הכפר, ולפי עדות ערבית אחרת - 93. אולם שני גורמים היו מעוניינים לנפח את מספר ההרוגים הערבים: הנהגת היישוב, שראתה באצ"'ל ובלח"י "פורשים" וביקשה להשחיר את דמותם בעיני הציבור, ומן הצד השני האויב הערבי, מסיבות מובנות. וכך יצא, שנפוצו סיפורי זוועה על טבח כביכול שערכו שני ארגוני המחתרת בערבים. דיברו על 250 ואף על 300 קורבנות, והערבים, כיד הדמיון המזרחי, קישטו בסיפורי רצח תינוקות ואינוסי נשים, שלא היו ולא נבראו.
גל של פאניקה

יש הטוענים, שטבח שיירת הרופאים והמרצים ל'הדסה', כעבור ארבעה ימים, שגבה 62 קורבנות, היה מעשה נקם על הזוועות המדומות של דיר יאסין. אם יש ולו שמץ של אמת בקישור הזה - ומי יכול לדעת בוודאות? - ראוי ליהודים שניפחו את "הטבח" כביכול של דיר יאסין שיפשפשו במעשיהם.

קל וחומר הצד הערבי. מפני שסיפורי הזוועה שה ו א הפיץ עוררו גל אדיר של פאניקה בכפרים הערבים שגרם לאותה הבריחה הגדולה שהיום הם קוראים לה "נאקבה".

ה ם זרעו את העלילה, כדי לקצור יתר איבה ויתר חמת רצח נגד היהודים, ובפועל הביאו על עצמם אסון.

ומכאן - לנמשל. האם חשבו הדמויות הציבוריות הנכבדות שהפריחו לחלל האוויר את המילה הגדולה "טרור" - מה עלולות להיות התוצאות? הלא "האדם הפשוט" - גם ברחוב המערבי וגם ברחוב ה ע ר ב י אינו מתעמק בפרטים. הוא שומע את ראשי מדינת ישראל מדברים על טרור ערבי או מוסלמי ומתכוונים למעשי רצח זדוניים באזרחים חפים מפשע - בעירק, בסוריה, במצרים, בסיני, בתימן, בלוב, וכמובן אצלנו - ומפי אותם המנהיגים הוא שומע על טרור יהודי. איזה כלים יש לו להבדיל בין טרור לטרור? הוא יודע מה זה 'תג מחיר' כמו שהוא יודע את פירוש המלים 'בוקו חראם'. שניהם - כך הוא שומע, הם "טרור"! אם תאמר לו שהטרור המיוחס ליהודים הוא גרפיטי, ריקון אוויר מתוך צמיגי מכוניות, ולכל היותר שריפת מספר מכוניות, הרבה פחות ממה שנשרף בהפגנה ממוצעת בפריז או באתונה - הוא יחשוב שיצאת מדעתך. מפני שזה באמת לא הגיוני לחשוב, ששרים וחכי'ם ישראלים יפיצו תעמולה רוצחת אופי על ארצם ועל עמם שלהם. לך, תסביר לו את נפתוליה של נפש יהודית מתוסבכת.

התוצאות - מי ישורן, כפי שמפיצי דיבת דיר יאסין לא שיערו, מה הם מחוללים בהבל פיהם.

אינני מעז להפעיל כאן את דמיוני, ואסתפק באזהרה, ששימוש מופקר במונח "טרור" עלול להצדיק ואף להזמין טרור של ממש.

חכמים, היזהרו בדבריכם!