סגירת רשות השידור

אתחיל מן הסיפא: אסור לסגור את רשות השידור, אסור להפקיד את השידור הציבורי בידי טייקונים או להותירו בידי הפוליטיקאים.

לרשות השידור תפקיד מכריע בשיח הציבורי, בפלורליזם ההכרחי בחברה דמוקרטית, בניתוק מבעלי אינטרסים ואי-קידום מכירות על חשבון תוכן. אסור שעובדים ייפלטו החוצה מפאת גחמות של מיני אינטרסנטים. יש דרך מכובדת לצמצם את המספר העובדים על-ידי הידברות עמם כדי שלא יפלו נטל על החברה. הבון טון הישראלי הוא להפריט, להרוויח כסף רב מפרסומות, לקדם תוכניות הקרויות ריאליטי כאשר בינן לבין הריאליטי המרחק עצום, וגרוע מכל, אלה תוכניות מבזות, בהמיות בחלקן, המוכיחות שאין האדם מותר מן הבהמה. עוד נחזור לכך בהמשך. מי שרוצה להתנתק מהערוצים המסחריים שאין בהם כל תוכן ממשי אלא בידור שנועד לרתק אנשים למקלטי הטלוויזיה כדי למכור עוד תחתונים, עוד טמפונים או מכוניות, עליו להתנגד לסגירת רשות השידור.

ערוצי הטלוויזיה המסחריים והרדיו האזורי הם נולדו למען קידום מכירות. אין להכליל, כמובן, כי נעשה עוול למעט מערוצי התקשורת הללו שיש בהם תוכניות ראויות למדי, אך אלה הן המעט שנבלע בתוך ים הבליל והרדידות. מה שהפך למיינסטרים של הערוצים המסחריים הוא המכנה המשותף הנמוך ביותר. אין רגע דל בקידום מכירות באמצעות פרסומות. מי שרוצה צפות בסרט או תוכנית שכבר ראויה לצפייה, חייב להתענות באין ספור פרסומות, בתשדירים או מיני ביטויים מכובסים שתכליתם קנה ועל תחשוב. זכותם של האנשים לצפות במה שהם אוהבים. יש רבים, כן כן, שעדיין מוכנים לצפות בערוץ הראשון בטלוויזיה או לשמוע רשת ב' או ג', במקום "האח הגדול", "היפה והחנון" ודומיהן שכל מה שהן מבליטות הן הפן היותר מכוער של האדם. יש ברשות השידור עיתונאים מצוינים, עובדים טובים מאוד, המוכנים לשידור יותר מעמיק, יותר מגוון, יותר מעניין מאשר התוכניות שהוזכרו לעיל. עיתונאים ברשתות הרדיו הממלכתיות או בערוץ הראשון אינם נופלים מאלה שבערוצים המסחריים. ההפך הוא הנכון. מעטים הם אלה שמגיעים לרמתם המקצועית של דוד ויצטום או אורן נהרי ואילה חסון. מדוע יש לסתום להם את הפה על-ידי סגירת רשות השידור? ואל נשכח עובדה אחת בסיסית: רבים מאוד מבין עיתונאי או עובדי הערוצים המסחריים באו מתוך האכסניה של רשות השידור, משמע אותה חממה שגידלה במשך שנים עיתונאים מצוינים אשר חצו את הגבול ועברו מן השידור הציבורי לשידור המסחרי. זה לגיטימי, זה בסדר, כל עוד מתקיים הפלורליזם וכל אחד בוחר לו את הנישה המתאימה לו.

יש בארץ, עדיין, אוהבי סרטים דוקומנטריים, ומוזיקה קלאסית, וכתבות על תערוכות, דיונים מעמיקים, וסרטי טבע ועוד ועוד. הם אינם יכולים לספק את אהבתם בצפייה או האזנה לערוצים המסחריים כי שם אין.

דרושה רפורמה רבתי ועמוקה ברשות השידור. יש לעשות בדק בית ולבחון את הניהול הכושל של מנהלים שהיו לשליחי הפוליטיקאים, במשך שנים רבות והביאו את רשות השידור לקריסה. יש לבחון היטב את התנהגות העובדים, מכל החטיבות ובכל התחומים. בהחלט לא הכל התנהל כשורה, אפילו מעבר לכך. ברם אין לשפוך את התינוק עם המים. מותר והכרחי שעובדי רשות השידור, כמו גם עובדים אחרים, יתאחדו למען שמירה על זכויותיהם. אין להתמסר בקלות לגחמות ההנהלה אך גם אין לשבור את הכללים. אם היו אי-סדרים, שעות פיקטיביות, הטבות לא ראויות, יש לטפל בכך ביד ברזל. זה לא אומר שיש להוריד את הגיליוטינה על כולם ולסגור את הרשות כולה.
מי שרוצה שידור ציבורי ראוי חייב לתת את ידו להוצאת ניהול הרשות מידי הפוליטיקאים. רשות השידור הייתה אכסניה לסידור עבודה למקורבים פוליטיים שהרוויחו משכורת עתק ולא עשו דבר זולת בלימת כל ביקורת כלפי שולחיהם. הרפורמה חייבת לנתק בין הפוליטיקה לבין השידור הציבורי. אבי אבות הטומאה ברשות השידור הייתה הפוליטיזציה, מכל המפלגות ומכל הזרמים. אסור לחזור לכך.

האם זה יקרה? הסיכויים לכך קלושים כי הפוליטיקאים לא ישמיטו מידיהם כוח כה רב.